שמואל ב פרק ב חלק 3 | הרב אהרן פרידמן

טוב אנחנו בפרק ב'. כל הרעיון היה בשביל המזגן, אם לא עובד המזגן אז מה. אז דיברנו על על מלכות איש בושת, אני לא כולם היו, אז בוא נקרא את זה מהר, בסדר? תחילת פרק ב'. ויהי אחרי כן, אנחנו אני לא אחזור על מה שדיברנו בשיעור הקודם, אבל יש את זה ב גם באתר החדש יש גם את הסיכום של השיעורים אז אפשר לראות את זה. ויהי אחרי כן וישאל דוד בה' לאמור האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר ה' אליו עלה, ויאמר דוד אנה אעלה, ויאמר חברונה. ויעל שם דוד וגם שתי נשיו אחינועם היזרעאלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי. ואנשיו אשר עמו העלה דוד איש וביתו, וישבו בערי חברון. ויבואו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה. ויגידו לדוד לאמור אנשי יבש גלעד אשר קברו את שאול. וישלח דוד מלאכים אל אנשי יבש גלעד ויאמר אליהם ברוכים אתם לה' אשר עשיתם החסד הזה עם אדוניכם עם שאול ותקברו אותו. ועתה יעש ה' עמכם חסד ואמת, וגם אנוכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם את הדבר הזה. ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל כי מת אדוניכם שאול וגם אותי משחו בית יהודה למלך עליהם. עד כאן הניסיונות של דוד, הניסיון של דוד להתחיל לתפוס מלוכה בישראל. מתחיל ביהודה, אבל מנסה לתפוס אנשים מהצד הכי קיצוני שזה בעבר הירדן המזרחי, הכי צפוניים, שזה אנשי יבש גלעד. כנראה היו אנשי חיל, היו לוחמים, לוחמים עזי נפש, והם כנראה לא הצטרפו, כי אבנר בן נר שם חַיִץ בין דוד לבין אנשי יבש גלעד. איפה? על ידי מחניים, בסדר? לקחת את את העיר מחניים. ואבנר בן נר שר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בושת בן שאול ויעבירהו מחניים, וימליכהו אל הגלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ועל אפרים ועל בנימין ועל ישראל כולו. אז אמרנו פעם שעברה שהיה יותר פשוט להגיד על ישראל כולו, למה צריך את כל זה? כי זה התהליך. בסדר, זה לא בבת אחת, אלא ההשתלטות על ישראל של אנשי איש בושת הייתה הדרגתית. זה התחיל ב הגלעד, בכוונה, אנשי יבש גלעד, בסדר? זה היה מוקד מאוד חשוב, ודוד לא הצליח, ומי שלקח שם זה היה איש בושת. ואחרי זה האשורי, הסברנו שזה הגשורי, קצת יותר צפונה, רמת הגולן, ואל יזרעאל, ועל אפרים, ועל בנימין, ועל ישראל כולו. מעניין שבנימין היה יש פה יש פה כיסאות. מעניין שבנימין היו אחרונים כשהיינו מצפים שבנימין יהיו ראשונים. למה בנימין אחרונים? הסברתי את זה פעם שעברה? לא זוכרים, גם אני לא זוכר מה הסברתי, אז אני אגיד מה ש מה ש נראה לעניות דעתי. אפשר להסביר שאנשי בנימין חששו מדוד אולי יותר, ולכן הם לא רצו בוא נגיד, לעורר את את כעסו של דוד. אפשרות אחת. אפשרות שנייה, שזה לא היה זה לא רק מין זה לא היה דמוקרטיה, בסדר? שמצביעים ולפי מחוזות. זה בסוף איפה הצבא נמצא, ואיפה איפה שהכוח נמצא שמה האנשים נמצאים. אז פה היה ההשתלטות ההשתלטות של אבנר ואיש בושת הייתה מן השטח. זאת אומרת, לאט לאט אנשים הצטרפו לצבא, בעצם לכל שבט היה צבא משלו, אבל היה את הצבא המרכזי, ולאט לאט הם התקדמו. אנשים כאילו הצטרפו אליהם, הצטרפו אליהם, שלחו, וככה אז אנשי בנימין היו אחרונים כי הם הכי קרובים לשבט יהודה. אז אבנר לא שלח את הצבא שלו לאזור יהודה, אלא רק רק בסוף, אחרי שהוא כבר היה על אפרים, אחרי שאפרים הצטרפו אליו, אז הרשה לעצמו גם כן עוד עוד צעד לכיוון יהודה שזה היה האזור של בנימין. בתקופת הביניים השבטים היו עצמאיים, זאת אומרת אף אחד לא הם לא היו מזוהים, בסדר? מה שנקרא הגוש השלישי, בסדר? אז בנימין היו קצת בגוש השלישי, אפילו שאיש בושת היה היה משלהם, אבל זה היה תהליך. במילים אחרות, בית שאול הלכו וגדלו, הלכו והתפתחו, ודוד בעצם נשאר והצטמצם ב הצטמצם באזורי יהודה ולא הצליח למשוך אחריו שבטים נוספים. שבט בנימין היה איזה חציצה באמת קשה לדוד, בינו לבין שאר השבטים האחרים, בסדר? כשבט יהודה לא יכול לעבור לאזור אפרים בלי לעבור דרך השטחים של שבט של שבט בנימין. וחששו, לא ידעו בנימין מה איתם, מה אם יעשו ברגע שיהיה צבא של שבט יהודה יעבור שמה. איך הם יתייחסו, מה יעשו. יכול להיות שזאת הסיבה, יכול להיות סיבה נוספת שהיא הייתה משהו אולי סוג של איפוק של דוד, כי אם שאול מלך, הבן שלו איש בושת באופן טבעי הוא מלך. לא בטוח שדוד אחרי שהוא ראה את האי-הצלחה באנשי יבש גלעד, אז לא רק אי-הצלחה, אלא ברגע שהמליכו את איש בושת, דוד בהתחלה חשב שאיש בושת לא יומלך. הוא חשב שהמאבק שלו זה עם אבנר. אחרי שאבנר, אבנר בעצם השתמש באיש בושת כמלך בובה, ככה זה נראה, כן, כדי ש הרי הוא הבן של המלך, אז דוד ממשיך בשיטה הקודמת שלו, שהיא שיטת הממלכתיות. בסדר? אם יש מלך, הוא לא מנסה, הוא לא מאתגר, הוא מחכה. הוא מחכה שהדברים יקרו, יסתדרו מעצמם. ואז מגיע הסיפור: בן ארבעים שנה איש בושת בן שאול במלכו על ישראל ושתים שנים מלך, אך בית יהודה היו אחרי דוד. ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על בית יהודה שבע שנים ושישה חודשים. דיברנו על הפער בשנים, תהליכים, בסדר? היו כאן תהליכים לא פשוטים שלקחו הרבה זמן. והסיפור המרכזי שפותח את ה שאפשר להגיד לא רק פותח, אפשר להגיד הפך במובן מסוים את כל התהליך הזה, במקום ששבט שבני ישראל שאיש בושת יתפתח ויגדל, אלא איש בושת ובית שאול הולכים ודלים, זה האירוע כאן בבריכה בגבעון. בואו נראה. ויצא אבנר בן נר ועבדי איש בושת בן שאול ממחניים גבעונה. למה הם יוצאים ממחניים לגבעון? לא מצאו לעצמם איפה לטייל? זה טיול? עושים טיול גיבוש? זה לא טיול גיבוש ולא כלום. זה בעקבות ההצטרפות של שבט בנימין. כמו שראינו, ועל אפרים ועל בנימין. אז בעקבות ההצטרפות של שבט בנימין, אז הולכים לגבעון. לא הולכים לגבעון לטיול, הולכים לגבעון לסיבה אחרת. תפתחו רגע בספר דברי הימים א' פרק ד', ותבינו בדיוק מה יש לנו שם מה יש לאבנר בן נר ולאיש בושת לחפש בגבעון. דברי הימים א' פרק ד'. סליחה, טעיתי, פרק ט'. פרק ח', סליחה. פרק ח'. פרק ח' פסוק כ"ט. נהיה רק מסתכל פרק ח' בהתחלה כדי שתהיה לנו תמונה. ובנימין הוליד את בלע בכורו, אשבל השני ואחרח השלישי, נוחה הרביעי ורפא החמישי. בסדר, זה הפרק הזה עוסק בבני בנימין. ובגבעון ישבו אבי גבעון, ושם אשתו מעכה, ובנו הבכור עבדון, וצור וקיש ובעל ונדב. כבר אנחנו מבינים מאיפה הגיע איש בושת, איש בעל, בסדר? מה זה, אתם רואים שהיה היה ל אבי גבעון היה לו בן שקראו לו בעל והיה לו בן שקראו לו קיש. וגדור ואחיו וזכר. ומקלות הוליד את שמאה, ואף המה נגד אחיהם ישבו בירושלים עם אחיהם. ונר, בסדר, לא הזכרנו אותו קודם, אבל לא ברור בדיוק מי זה, ונר הוליד את קיש, וקיש הוליד את שאול, ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכישוע ואת אבינדב, זה גם הנדב זה גם שם שהיה הולך טוב במשפחה שם, ואת אשבעל, שזה גם בעל זה שם שהיה הולך טוב במשפחה. אז אתם רואים שהשתמשו בשמות שזה. ובן יהונתן מריב בעל, שזה מפיבושת, ומריב בעל הוליד את מיכה, ובני מיכה פיתון ומלך. אבל איפה הם ישבו? מאיפה הם? מה העיר, עיר מגוריהם המקורית שגם של נר וגם של קיש? וגם זה גבעון, בסדר? גבעון היא באזור בנימין, ואנחנו גם יכולים להבין למה שאול הכרית את הגב... גבעונים, בסדר? הכרית את הגבעונים, שכנראה משפחת שאול התיישבה בגבעון, היו שמה הגבעונים הפריעו להם, הטרידו אותם, וזה היה ההזדמנות של שאול לעשות את זה, אבל בכל מקרה הם מגבעון, זה המקור שלהם. גם גבעת שאול, תל אל פול מה שנקרא היום, לא כל כך רחוק מגבעון, מקום גבוה יותר. עוד סיבה להגיע לגבעון, מה יש בגבעון? במה גדולה. יש במה גדולה בגבעון, שמה היו מקריבים קורבנות. המשכן היה בנוב, אחרי שהוא היה בשילה, אחרי שהוא נחרב, אז הקימו את המשכן בנוב, בסדר? אבל נוב זה לא היה נוב, זה היה נוב וגבעון. נוב וגבעון הם לא רחוקות זו מזו, ובגבעון הייתה במה גדולה. בזמן שהמשכן היה בנוב היה מותר להקריב בבמות. למה יש במה גדולה בגבעון? ממתי? מהנס. אני מעריך ככה. מה? מאז הנס ש"שמש בגבעון דום", בסדר? "וירח בעמק איילון". מאז הקימו במה גדולה, שמה הודו, היה את ההודאה הגדולה של יהושע לניצחון במלחמה, וגבעון הפכה להיות מקום שבו יש מקום עבודת השם מאוד מיוחד. והייתה שם גם בריכה גדולה בגבעון, אני חוזר לסוגיה, לסיפור שלנו. בריכה גדולה זה בור מים ענק שיודעים, מצאו אותו גם היום, בסדר? מצאו. יש כאלה אומרים בור מים ענק, יש כאלה אומרים בריכה ממש. גם זה וגם זה יש בכפר ערבי שנקרא ג'יב. הכפר ג'יב נמצא למרגלות התל שהוא גבעון הקדומה. בסדר? בתקופה הכנענית והישראלית היו בונים את הערים על ה על התילים לצורכי הגנה. בתקופה הערבית בנו את הכפרים והיישובים בעמק, כדי שיהיה קרוב יותר לשדות, בסדר? שלא יצטרכו לרדת. כי לא חששו, חומות כבר לא הגנו על אנשים. אז ברגע שחומות לא מגינות על אנשים אין צורך לבנות ערים במקומות גבוהים. לכן האזורים של אדמות מדינה, ההרים נשארו אדמות מדינה, כי אף אחד לא היה לו מה לעשות שם, לכן כל ההתנחלויות והיישובים נמצאים על פסגות של, בסדר? על הפסגות של ההרים, כי שמה לא היה אף אחד, אף אחד לא רצה לגור שם, קר שם, רוח, לא נעים. למטה בעמק הרבה יותר מוצלח, גם האדמות הטובות נמצאות בעמק, לא בהר. טוב, אני חוזר אלינו, לסיפור, אז הם באים ממחניים לגבעון, אולי אחרי ההצטרפות של בני בנימין, אולי תוך כדי התהליך, אולי כניסיון ל... בנימין? אני נוטה לומר שזה היה תוך כדי התהליך, ותיכף אתם... אני אנסה אפילו... אפילו להוכיח את זה, לא להוכיח, אבל להביא ראיה, כעין ראיה, למה קרה שם, ואיך זה היה בנימין וישראל כולו. אז אני חוזר לפרשה שלנו, הם מגיעים לשם, לגבעון. כמובן, אחרי שבאים ממחניים עד גבעון זה מסע של לא מעט קילומטרים, מן הסתם לקח להם שלושה-ארבעה ימים, אנשים מגיעים צמאים והם נוחתים לבריכה בגבעון. היה מודיעין, ככל הנראה. המודיעין כאן לא היה... לא עשה טעויות, והודיעו לדוד או ליואב, כנראה אותו סיפור, העניין הזה שלנו. יואב שמע, לא בטוח שהוא עדכן את את דוד, והוא... הוא שמע שאבנר הולך לגבעון, חוזר לגבעון, אז הוא אומר: מה זה חוזר לגבעון? זה יכול לשנות את כל המאזן. אם בנימין זה השותף היחיד שעוד יכול להיות איכשהו לזה, אולי עדיף שהם יהיו ניטרליים, או משהו כזה. ואז "וַיֵּצֵא", ויואב בן צרויה ועבדי דוד יצאו. זה לא שבמקרה שני הצבאות יצאו לטיול ונפגשו בבריכה. אבנר יצא להגיע לבריכה בגבעון, יצא לגבעון, הגיע לבריכה, בסדר? לשתות מים, לרחוץ מהדרך, ובדיוק יואב הגיע באותו הזמן. "וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה". יושבים בשני הצדדים של הבריכה, יש מתח באוויר, ולא ברור לא ברור מה מה הולך להיות. יש להניח שלא הייתה, באותו הזמן לא הייתה עדיין מלחמה בין בית שאול לבית דוד, אלא זה היה מה שנקרא מלחמה קרה, בסדר? מי שמשתלט על שבטים, כל אחד מנסה למשוך לצד שלו, זה עוד לא מלחמה ממש. והם הגיעו לשם גם להראות נוכחות, קוראים לזה היום בצבא גם להראות נוכחות. יש סיור להראות נוכחות: אנחנו פה, להרתיע, אנחנו גם אנחנו לא נוותר על האזור הזה כל כך בקלות, בסדר? כי יכול להיות שבסוף, אם יש גבעון ויש נוב, אז נוב הרי חרבה בימי בימי שאול, כן? אז גבעון זה מקום עבודת השם היחיד שנשאר, כמו ירבעם בן נבט, מי ששולט על המקדש, הוא בסוף המלך האמיתי, בסדר? אז לא רצו ש... נוב חרבה כבר הרי, בימי שאול, נוב עיר ה... עם דואג האדומי, נשאר הבמה בגבעון. איפה אנחנו יודעים שהבמה בגבעון הייתה המקום האחרון של זה? שאפילו שלמה עוד הולך להקריב אלף עולות על הבמה אשר בגבעון. אז היה חשוב מאוד המקום, המקדש, המקום המקודש היחיד שנשאר, אותו מי הבעל הבית של ה של ה של הבמה בגבעון? מי? אז הם נפגשים שמה, אלה מפה מזה, ואלה מזה. "ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, ויאמר יואב יקומו". כאן השאלה מה הסיפור. יש שני פירושים, שתי דרכים שהלכו בהם המפרשים, כבר עוד מהמפרשים הראשונים. אני אין לי הכרעה בעצמי מה מה נראה לי יותר נכון, לא ברור. הצעה ראשונה הייתה שכדי להפיג להפיג את המתח או משהו כזה, אז אבנר אמר, בואו נעשה היאבקות, בסדר? בוא נראה מי יותר חזק. כולם אמרו די, מי יותר זה, אני יותר חזק, אתם חזקים. בוא נראה מי החיילים יותר טובים, כמו תחרויות שעושים היום בין גולני לגבעתי או בין כל מיני יחידות, בסדר? שעושים יום כשירות צה"לי, ו... איזה חטיבה לוקחת את הכי זה. אז אבל זה היה בהיאבקות, וזה הכוונה "יקומו הנערים וישחקו". ברוב המקרים שבתנ"ך, אפילו כמעט הכל, לשחוק זה זה זה לא משהו רציני. יש כן "ויקומו לצחק", בסדר? "ויקומו לצחק" אז גם שמה זה לא תמיד היה זה. אצל ישמעאל כתוב שהרי שרה ראתה את בן הגר המצרית מצחק, אז יש דעה שהוא היה יורה חיצים ואומר, אני בצחוק, כן? אני לא מתכוון, לא זה. אבל זה היה זו דרך אחת, בסדר? שישחקו, הכוונה ייאבקו. ההיאבקות הזאת התחילה בתור משחק ספורטיבי, אבל מכיוון שהיה מתח כל כך גדול וכל אחד חשש מהצד השני, כל אחד היה ממש חשוב לו לנצח, מגיע הפסוק הבא: "ויקומו ויעברו במספר שנים עשר לבנימן וליש בשת בן שאול, ושנים עשר מעבדי דוד. ויחזקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו, ויקרא למקום ההוא חלקת הצרים אשר בגבעון". זאת אומרת, הם בהתחלה החזיקו כאילו ראש בראש, אבל כל אחד היה לו גם את החרב. זאת אומרת, הם לא ניגשו למאבק כזה בלי הנשקים, זאת אומרת, כל אחד היה לו גם גם נשק בצד למקרה. יכול להיות גם כחלק מהסיפור של אהוד בן גרא, בסדר? הם פוחדים, אנשי בנימין יכולים פתאום לשלוף סכינים קצרות או לא יודע מה, כל אחד הולך הולך עם חרב גם, ואחד עשה איזה תנועה, ומישהו חשב שהוא מתכוון לדקור אותו, והוא, מאיזה נצנוץ של השמש על איזה אבזם לא מוצלח או משהו כזה, ומישהו אחד הגיב בצורה כזאת, והשני ראו שהוא נפגע, התחיל זה, טה טה טה, נהרגו. האנשים נהרגו, בסדר? ואז ואז "ותהי המלחמה קשה עד מאד ביום ההוא". זאת דרך אחת. דרך שנייה לפרש שהחליטו במקום להילחם צבא בצבא, במקום להילחם צבא בצבא, בוא נעשה קרב ביניים, בסדר? והקרב ביניים יכריע. לוקחים שנים עשר אנשים כי זה מייצג את השבטים, בסדר? מי שמנצח הוא בעצם המלך של כל השבטים או משהו כזה, ואז היה מלחמה אמיתית. למה קוראים לזה "ישחקו", "ישחקו לפנינו"? אז כנראה צריך לפי זה לפרש ש"ישחקו" זה היה ביטוי, אבל זה הכוונה ייאבקו, יילחמו ממש, בסדר? ואז הם נלחמו אחד אחד בשני. ו"ויקרא למקום ההוא חלקת הצרים", למה חלקת הצורים? אז כאן אני חושב ש ש... מה זה צורים? יש כאלה שמסבירים צורים מלשון חזקים, בסדר? אצל דוד: "ברוך ה' צורי", אבל אני חושב שהפירוש היותר נכון שכמו שכתוב אצל בספר יהושע: "עשה לך חרבות צרים". ולמה, מה זה חרבות צורים? לא עושים חרב כזאת, בסדר? מאבן. חרבות צורים זה דברים כאלה, בסדר? לוקחים מאבן צור, כמו אלה, משהו דברים מהסוג הזה. יכול להיות למה חרבות צורים? "וחרבו בצד רעהו", זה לא מה שאנחנו חושבים, חרב ממתכת, מברזל, כי את החרבות האלה אולי אפילו הוציאו והורידו, אולי. יכול להיות שהחרבות שהם לקחו איתם זה היו אבנים שהיו להם בכיסים, אם זה יסתבך נראה מה שיהיה לנו זה, אבל הם היו מחודדות מאוד. הצורים האלה, חידדו אותם. הצור, אבני צור, אז הם יכולים להיות הם הם לא מספיק שיש להם את החוד, את החידוד הטבעי שלהם, אבל אחרי שעובדים עליהם חזק, אפשר להפוך... עובדה, יהושע מל עם זה את את עם ישראל. ככה זה. ותיקח צפורה צור, ותכרות את עורלת בנה. אז החרבות צורים האלה, הם זה. לכן קוראים לזה חלקת, חלקת הצרים זה חלקת החרבות, בסדר? זה חלקת הצרים אשר בגבעון. ותהי המלחמה קשה עד מאוד ביום ההוא, וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד. ויהיו שם שלושה בני צרויה, יואב ואבישי ועשהאל. פה אנחנו רואים מהשמות מול אבנר וקיש וכל השמות האלה, ובעל ו... פה שמות בשבט יהודה הם שמות הרבה יותר דתיים, בסדר? וגם היום יש מקומות שיש שמות דוסים ויש שמות לא, משה ואברהם ויצחק וזה, ודביר וזה, בסדר, לא משנה, כל אריאל, נו זה, זה בדתיים לאומיים, בסדר? אז אריאל ודביר וזה, שמות קלאסיים של חרד"לים. ויש שמות נופר ונטע וזה, שמות שהם כאילו כלליים, הם לא הם לא בהכרח קשורים לעבודת השם או משהו כזה. יואב זה השם הוא לו אב, כן, השם הוא אביו. ואבישי כנראה זה על שם ישי, בסדר? הלאה, יכול להיות שהיה לו בן ישי, אז דיברנו פעם על אבנר, כן? כמו אצל הערבים, אבו זה, אז אבי ישי, או שישי היה אבא, כאילו היה היה איזה סבא גם ישי. ישי הרי אבי דוד, הוא גם היה במשפחה, הרי צרויה צרויה היא אחות של... מה? דוד, כן. אז עשהאל, זה עשה האל, כן? שמות דתיים יותר. אז שלושת בני צרויה, הם כולם היו שמה בהנהגה של זה. רק כדי להוכיח שזה כמו שאמרתי שזה היה בסוף התהליך, אחרי הרבה זמן, תפתחו רגע בספר דברי הימים שוב פעם, בסדר? דברי הימים א' בפרק כ"ז, אני חושב. כן. ובני ישראל למספרם, ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חודש בחודש לכל חודשי השנה, המחלוקת האחת עשרים וארבעה אלף. על המחלוקת, זאת אומרת היה מחלוקת זה לא פלוגתא, אלא מחלוקת כאן זה מחלקה, בסדר? מה שקוראים מחלקה, היו את המלך, זה גם אצל שלמה היה, צריך לפרנס, בסדר? להאכיל, מי דאג לזה? אז במקום תקציב מדינה, אז היו אנשים שזה היה התפקיד שלהם, הם היו דואגים הם והמשפחה שלהם, וזה היו דואגים. על המחלוקת הראשונה, לחודש הראשון, ישובעם בן זבדיאל, ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. מבני פרץ הראש. מחלוקת החודש השני, דודי האחוחי ומחלקתו, ומקלות הנגיד ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. שר הצבא השלישי, לחודש השלישי, בניהו בן יהוידע הכהן ראש, ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. הרביעי, וכאן הגענו לחודש הרביעי, עשהאל אחי יואב. איזה, מה עשהאל אחי יואב? עשהאל אחי יואב מת עוד בזמן שדוד היה מלך בחברון. התשובה, את כל ה... אלה כולם פה זה אנשי יהודה או כהנים, חלק בנימין היו, אבל היה אצל דוד כבר אנשים משבטים אחרים קצת, אבל עשהאל היה אחד מהאנשים הכי חשובים, בסדר? מישהו היה ראש מחל... ראש ראש, הוא היה ראש חודש, איך שנקרא, בסדר? הוא היה ראש מחלוקת, ראש מחלקה שצריך לפרנס את המלך לכל חודש שלם. אז עשה... עכשיו המשפחה כולם לוחמים רציניים. יואב אנחנו מכירים, הוא שר הצבא. אבישי, הוא נושא כלים של... הוא נושא כליו של דוד, בסדר? נושא כליו של המלך הוא גם בדרך כלל מה שנקרא היום המזכיר הצבאי, בסדר? של ראש הממשלה. זה דרגת אלוף. אז אז אז זה לא, פה זה מזכיר צבאי טכני, אבל שמה זה בן אדם שהולך עם המלך וצריך להגן עליו והוא אמור להיות היחידה לאבטחת אישים, הבן אדם הלוחם מספר שתיים. בסדר? מספר אחד זה הרמטכ"ל, מספר שתיים זה השומר הראש הצמוד של המלך. אבנר, למשל, היה צמוד לשאול. אז זה אבישי, ועשהאל היה השלישי. ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה. וירדוף עשהאל אחרי אבנר, ולא נטה ללכת על הימין ועל השמאל מאחרי אבנר. וייפן אבנר אחריו, ויאמר האתה זה עשהאל? ויאמר אנכי. אנוכי. הוא ראה שהוא רץ מהר ובאמת הוא מצליח להשיג אותו, אבנר גם היה מיומן מאוד. "ויאמר לו אבנר: נטה לך על ימינך או על שמאולך, ואחוז לך את אחד מהנערים וקח לך את חליצתו", ולא אבה עשהאל לסור מאחריו. חלק מהגבורה של הניצחון במלחמה זה היה לקחת את החגור, בסדר? החגור זה נקרא אזור החלציים, אז ועליו היו תולים את כלי המלחמה, את החיצים, אשפת החיצים הייתה... היום לובשים בצבא אפוד שלם, בסדר? אבל החגורה היא הייתה הדבר שבו תולים את כל הדברים מבחינת הנוחות: החרב, הפגיון, הזה, הכל תוקעים בחגורה. לכן כתוב "מחץ מתניים קמיו", בסדר? על המתניים תמיד יש את כל כלי המלחמה, אז "מחץ מתניים קמיו" זה הרוס את כלי מלחמת אלה שקמים, כן, כנגדו. אז הכלי מלחמה נמצאים שמה, אז אם אתה מביא איתך שלל חגור של של חייל מהצד השני, זה היה ביטוי לגבורה. לפי הפשט, כאילו היה נראה, אבנר אמר לו: לך תהרוג איזה מישהו אחר ותתפוס איזה זה ותעזוב אותי, כן? אני לא בטוח שהיה צריך ל... כי זה נשמע נורא, בסדר? מה, תהרוג מישהו... מישהו אחר זה כן בסדר להרוג? מה זה הדבר הזה? אבל הרבה אנשים מתו ביום הזה, בהמשך אנחנו נראה את המספרים, יכול לתפוס את אחד הנערים המתים ותיקח את חליצתו, זה לא חייב להיות מישהו חי. "ויסף עוד אבנר לאמור אל עשהאל: סור לך מאחרי, למה אככה ארצה? ואיך אשא פני אל יואב אחיך?" מה זה איך אשא פני? רואים שהמערכת יחסים לא הייתה של אויבים גמורים, בסדר? היה בין שרי הצבא תיאומים ומפגשים והבנות שבשתיקה. גם היום יש את זה, בסדר, גם היום יש את זה, כללים לא כתובים, בסדר? לפעמים כל מיני פגישות חשאיות עם כל מיני אפילו אנשים שהם קשורים לאויב, בסדר? אבל אבל פה זה לא אויב ממש, אבל היה, אומר: תשמע, אני אני ויואב, בסדר, יש לנו את הבעיות המקצועיות, אבל אנחנו ברמה האישית אנחנו קולגות, בסדר? הרמטכ"ל הזה והרמטכ"ל הזה ושניהם מעם ישראל. היה ביניהם גם איזשהו יחסים אישיים מורכבים שהיה בהם גם היבט של חברות מסוימת. אומר לו: תשמע, אני, עזוב, בוא, אני לא רוצה... "וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש, ותצא החנית מאחריו, ויפול שם וימות תחתיו". כי אבנר לא כנ... כנראה הוא כבר היה מספיק קרוב שאבנר לא יכול היה להסתובב ולהכות אותו בחנית אה זה, בסדר? הוא היה מספיק קרוב לאבנר שהזמן הזה של ההסתובבות יכול להיות בעוכריו של אבנר, אז מה שנשאר לאבנר, עם החנית הוא רץ, הוא רץ, כן? והחנית הוא מחזיק אותה אולי ככה, ואז הוא צריך הוא צריך לתת לעצור, לבלום בבת אחת. אני חושב שזה היה שילוב של ה... בגלל שאני חושב שהם היו קרובים, כי לכן הוא לא הסתובב, למה הוא צריך להכות אותו באחורי החנית? אחורי החנית זה לא חד, החנית בקצה שלה העליון היא חדה, בקצה האחורי היא לא חדה. אז מה? כן, לא מקל, זה היה ברזל או משהו כזה, אולי מקל אפילו, אבל אם הוא עצר בבת אחת, עצר בבת אחת, יכול להיות, עצר בבת אחת ודחף את זה אחורה, עשהאל לא חיכה ל לבלימה הזאת של אבנר, נכנס בחנית בשילוב עם העוצמה שאבנר גם דחף את זה אחורה, נהרג. בסדר? אז זה הוויכוח שהיה, שאמרו לו "היה לך להצילו באחד מאיבריו", אז אמר שהוא לא יכול היה לכוון, אמרו לו "אם כיוונת בחומש, אז איך יכולת זה?". אני לא יודע, אני הייתי מתרץ לולי דברי הגמרא, עשהאל היה קרוב מדי, לא היה זמן לפגוע באחד מאיבריו. תפגע באחד מאיבריו, יכול להיות שהוא יספיק עוד עוד לשלוף איזה פגיון ולדקור את אבנר, בסדר? הוא היה מספיק מדי קרוב, לפי איך שאני מתאר את זה, לכן גם הוא לא היה יכול להסתובב, הקרבה הייתה כל כך קרובה שלא היה אפשר לא היה אפשר לעשות אחרת. "ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש ותצא החנית מאחריו", ברור שאבנר היה מאוד מאוד חזק, אבל עוד פעם, בשילוב עם הריצה המהירה של עשהאל, זאת אומרת, פה היכולות הריצה של עשהאל היו היו בעוכריו, "ויפול שם וימות תחתיו, ויהי כל הבא אל המקום אשר נפל שם עשהאל וימות, ויעמודו." אנשים היו בהלם, בסדר? זה עשהאל היה היה בכיר מאוד בצבא, מספר שלוש כנראה, בסדר? בצבא דוד, וזה המוות שלו המם את האנשים, הם פחדו להמשיך, יכול להיות שחיכו ליואב לקבל החלטות. עשהאל הלך ראשון, יואב ואבישי הולכים אולי מאחורה. וירדפו יואב, אז כולם עמדו, אבל יואב ואבישי המשיכו את המרדף, בתור גואלי דם, בסדר? הם גואלי דם, הם רוצים לזה. וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה, והמה באו עד גבעת אמה אשר על פני גיח דרך מדבר גבעון. לא ברור בדיוק איפה זה, אבל זה כמובן לכיוון עבר הירדן המזרחי. אבנר בורח לכיוון עבר הירדן המזרחי, נמצא במדבר, ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת. אם אנחנו מחפשים ביטוי שבו מופיע האגודה אחת במקרא זה פה. אני כל פעם בימים נוראים שאומרים "ויעשו כולם אגודה אחת", זה לא מזכיר אירועים כל כך זה, אבל ככה חכמים בחרו לנסח בתפילה. אגודה אחת זה להגן על אבנר. פה זה חידוש שבני בנימין הפכו לאגודה אחת, כמו שאני בזה אני טוען שהאירוע הזה הוא גרם בסוף שגם בני בנימין הלכו אחרי שאול. זה היה האירוע שחתם את ההצטרפות. דווקא בגלל שיואב בזה הסכים לקרב הזה, זה דרדר את המעמד של של דוד ובתו, וזה היה הפסד של הצד של יואב, חוץ מהאנשים שמתו, וההפסד של אבנר היה תכף תראו מה קורה בהמשך. אבל מה שקרה זה ש... זה ש... בני בנימין כולם באו ויעמדו על ראש גבעה אחת. שכל שבט בנימין נמצא בגבעה, זה כמובן יש לזה מזכיר לאנשים דברים שקשורים לאירוע הכי טראומטי בתולדות ישראל מאז כניסה לארץ, שזה הסיפור של פילגש בגבעה. כל בנימין במקום אחד, אנשים עוצרים, בסדר? בואו, עד כאן, פעם אחת זה היה אסון כזה שאי אפשר זה. בני בנימין מוכנים להילחם עד הסוף, זה אותם בני בנימין, אותו אופי, אותה צורת התנהלות. ויעמדו, ויקרא אבנר אל יואב ויאמר: "הלנצח תאכל חרב? הלוא ידעת כי מרה תהיה באחרונה?". מה זה? אני אי אפשר שלא... אומר לו: תשמע, הלנצח תאכל חרב זה גם ביטוי שלוקחים אותו מול אויבים, זה לא נכון. הלנצח תאכל חרב זה חרב איש ברעהו. עד מתי אנחנו נעשה מלחמות אחים? מה זה עד מתי? לנצח? ממשיך, אומר: כבר כבר עשיתם לנו את זה פעם אחת. מתי? בפילגש בגבעה. יהודה יעלה, מי יעלה לנו, בסדר? מי עלה להילחם בבנימין? יהודה הוביל ת'לחימה בבנימין והם הרגו עשרות אלפים משבט בנימין, אז גם אם יואב רצה להמשיך, מי שקורא סתם את זה, יואב אומר: טוב, בסדר. מה זה טוב, בסדר? מה קרה? ליואב יש צבא לא פחות גדול משל אבנר, אבנר במנוסה, יואב היה יכול לגמור ת' לגמור ת'סיפור. אבל זה לא היה תלוי רק ביואב, זה היה תלוי גם בחיילים. והחיילים, כשמספרים להם: פילגש בגבעה, לנצח תאכל חרב, מרה תהיה באחרונה, תזכרו מה קרה פעם שעברה שזה קרה, איזה סוף מר היה למלחמה הזאת, אני לא בטוח שהחיילים הסכימו להמשיך במרדף אחרי יואב, ואז מה? לא, אחרי... כן, אחרי... לא, אבל לא היו מוכנים ללכת אחרי יואב להמשך המלחמה, ככה אני מפרש את זה. ועד מתי, הלוא ידעת כי מרה תהיה, מאיפה ידעת? מהיסטוריה לא כל כך רחוקה. "ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם?". הוא אומר את זה בקול, שגם העם שומעים. בסדר? גם לעם היה מה להגיד. יואב הרגיש את השבר שקורה בחיילים שלו, הבין שלא יכולים להמשיך, ויתקע יואב בשופר, ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוד אחרי... יש יש פסוק, על התקיעה בשופר הזאת שלעצור את ה... לעצור ת'מלחמה, יש יש פסוק כזה ב... רגע. כן. יש יש בהושע בפרק ה', פרק ה' פסוק ח': "תקעו שופר בגבעה, חצוצרה ברמה, הריעו בית און אחריך בנימין. אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי". פה מדובר על צרה שהולכת לבוא על שבט בנימין, תקעו שופר בגבעה, התקיעת שופר הזאת על שבט בנימין ככלי למלחמה זה היה כנראה משהו שעוד זכרו אותו אפילו בימי הושע. הנה, הושע הושע הנביא עוד זוכרים בן בארי עוד זוכרים את ה עוד זוכרים את התקיעות שופר והמלחמה שהייתה בגבעה. בסדר, אז ודאי ש... אז כאן יואב תוקע בשופר ועוצר את ה... "ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוד אחרי ישראל ולא יספו עוד להלחם. ואבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא ויעברו את הירדן וילכו כל הבתרון ויבאו מחנים". סוג של התקפלות בסוף גם של אבנר, בסדר? שבט בנימין הלכו איתם, אבל הם כבר לא יכלו להיות שמה, המכה הייתה קשה, בוא נראה. "ויואב שב מאחרי אבנר ויקבץ את כל העם ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועסהאל. ועבדי דוד הכו מבנימין ובאנשי אבנר שלש מאות וששים איש מתו". זה יום יום קרב אחד, אם נצרף ביחד, אז זה שלוש מאות שמונים, בסדר? שלוש מאות שמונים אנשים נפלו, לא פשוט. "וישאו את עסהאל ויקברו בקבר אביו אשר בית לחם וילכו כל הלילה יואב ואנשיו ויאר להם בחברון". זאת אומרת, הם הגיעו, בלילה הם הלכו, קברו את עסהאל, לא כל כך זה, אבל זה הרבה, זה ללכת מ מ בוא נגיד, מהמדבר כבר כבר בבקעה לקראת, הם רדפו אחרי אבנר לא מעט זמן, כן? אחרי זה, אני חושב שכמה עשרות קילומטרים חוזרים לאזור יהודה, בסדר? קוברים בבית לחם, עושים הלוויה, קוברים אותו, ו לפנות בוקר הם כבר מגיעים מגיעים ל לחברון, "ויאר להם בחברון". הביטוי "ויאר להם בחברון" שמה התחיל האור של של דוד. אני חושב שאם תסתכלו מה שקרה קודם איפה זה בא השמש? בפסוק כ"ד: "וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה". ועכשיו השמש זרחה, כן? אני חושב שזה קשור לביטוי שחז"ל דרשו: עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של זה, עד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה, ולומדים את זה מפסוק "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם" בספר בספר קהלת, אבל פה אנחנו רואים ממש: שקעה השמש של אבנר, בסדר? ושל בית שאול, וזרחה השמש של דוד ושל ביתו, כי בסופו של דבר עיקר האשמה נפלה על אבנר ולא על יואב, כי אבנר היה זה שהציע את ההצעה של המלחמה, ויכול להיות שהאנשים שלו היו הראשונים ששלפו את חרבות הצורים, והוא זה ש עשה את הצעד שלא היה צריך לעשות של להתחיל להילחם ביש ביהודה. יואב גם לא היה בסדר, בסדר? לא היה צריך להגיע לשם, לא היה צריך להסכים. רואים שיואב אמר לו: אם לא היית אומר את מה שאמרת לא זה, זה לא בגלל שאמרת, אלא אמרת וגם לא עמדת בסיכומים או ש או שתראה מה קרה, יכול להיות ש יכול להיות שגם ליואב לא הייתה הרבה ברירה, אם יואב היה מסרב להצעה של אבנר היו נלחמים בו, יכול להיות שאבנר היו יותר היו יותר אנשים, אני לא יודע מה היה שם, בסדר? יכול להיות. בסוף יואב מאשים את אבנר, וגם חז"ל אומרים: למה נהרג אבנר? אלא על שעשה דמם של נערים שחוק. כוונה, לא התייחס בכבוד מספיק לדם של לחיים של אנשים, וזה דבר שאי אפשר לקבל. אז זה בעצם הייתה תחילת הירידה של זה, ואז מה שכתוב: "ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים". יש משהו שמצלצל לי באוזן, אני לא לא הצלצול הזה, לא יודע מה זה הצלצול הזה, כנראה בחוץ משהו, אבל הצלצול שמצלצל לי באוזן: האיר פני כל המזרח עד ש עד שבחברון, שבמקדש היו שואלים: האיר פני כל המזרח עד שבחברון? ושואלים למה צריך להגיד עד שבחברון? אז אמרו כדי להזכיר זכות אבות שקבורים שקבורים בחברון, אבל אני האוזן שלי אומרת לי שזה קשור ל"יאור להם בחברון", להזכיר אני הייתי קורא לזה בלשון שלי להזכיר זכותה של מלכות בית דוד, בסדר? "ויאר להם בחברון", השמש זרחה בחברון, אז זה האיר פני כל המזרח, ויאור להם, ממש האיר, ויאור להם, יאור להם בחברון. עוד משהו, אז אני אומר את זה לאוזניים רגישות, בסדר? מדרש. יכול להיות "ויאֹר להם בחברון", יכול להיות ש יש כאן רמז, כשהם הגיעו לחברון לא מסופר בכלל מה קרה עם דוד, בסדר? איך דוד הגיב. תארו לעצמכם איך דוד מגיב על דבר כזה, אה? באים, חוזרים, עשהאל נהרג, מה קרה? מה עשיתם? אתם נורמליים? איך הגעתם למצב הזה? ואז יכול להיות ש משפטים כמו "מה לי ולכם בני צרויה, האנשים האלה קשים ממני, יתן השם את דמי עשהאל בראשכם" וכל מיני דברים כאלה שהם קשורים אולי ל דבר שהוא הפך מברכה, מקללך. האור, "ויאֹר להם בחברון", יכול להיות שרמז לאיזה קללה שדוד קילל את יואב ואבישי, לא יודע, זה ככה אמרתי, אני לא זה כבר השערות רחוקות עם הדמיון שלי, אפשר להגיע רחוק, אבל אני חושב שזה לא יודע, לבי אומר לי שיש כאן. "ותהי המלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דוד, ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים". המלחמה הזאת הייתה, טוב, בפסוק אחד ככה רומזים, אבל זה היה כנראה לא פשוט. זה היה תחילת זה היה סוף זה היה הנקודה שאבנר הגיע לשיא שלה, שלו, כי בנימין גם הצטרפו, אבל בדיוק מאותו הרגע, מאותו הרגע, התחילה התחילה גם הנפילה, בגלל שעשה דמם של נערים שחוק. לא עושים מלחמת אחים, גם לא בקטנה, וגם לא 12 אנשים ולא שום דבר. דם של של נערי נערי ישראל יקר מכל. ויכול להיות ש"ויאֹר להם בחברון", שדוד לא היה מוכן לקבל את זה מול איש בושת שכן היה מוכן לקבל לפי מה שאמרתי קודם, זה גרם שבית דוד מול בית מול בית שאול. כי אני חיפשתי איפה מה מה מה מה זכות הייתה לדוד באירוע הזה? שהוא גם לא קיבל, הוא לא קיבל את זה, הוא לא אמר "או, כל הכבוד לכם שניצחתם את אבנר וזה ו שלוש מאות שישים איש, הראיתם להם מי אחי" וזה, לא. זה לא היה השיח של דוד, "ויאֹר להם בחברון". אבל זה לא מצאתי במפרשים שאמרו את זה, אולי מישהו אומר את זה, אני לא יודע. טוב, שיהיה לכולנו כל טוב.