Dirshu – Rav Dovid Cohen Shiur — שיעור הגר״ד כהן במתיבתא דרשו בראדין

מו ורבון גדולי ישראל סי דירסי דירשו רבדוב שליטה הציבור החושוב מורנו ורבון רביסאי אני לפני השיעור אני רק רוצה להזכיר כמה מילים שתי סיפורים על מה מה שקשור לנושא של הקבר של הגהן שזה בעזרת שם נבוא מחר אבל גם נושא שקשור גם לקרבע של החופץ חיים שבאים אליו סיפור אחד שמעתי מאבא שלי זכניברוך היום זה מודפס שהרם פרנק זכנן לברוך היה מספר היה אחד מהרבנים בליטה שהוציא ספר פסקי אגרו והוא חלה במחלת עיניים ולא יכל לראות בעיניים אז אז חיים עיזר אמר לו שילך לקבע של הגהן יגיד לו מסניסה מר טוניסה אתה יכול לבקש בזכות מסניס דמר שותה את הספרים של הגהן הוא היה שמה הוא היה שמה יום שלם ובכה שמה וחזר עליו המור עיניים זה סיפור אחד סיפור שניסופר בשם החופש חיים שהוא היה חולה מאוד אז הוא שלח את החתן שלו והוא אמר לו יש לי זכות כלפי הגן שהוצאתי את הזקנים עם פירוש הגרוב עם הזכות הזאת תבוא ותבקש ממני אז אני אומר כאן אנחנו מסיים היום באים כאן להתפלל בשביל המדי בשביל כלל ישראל אבל אני אומר שכולנו נתפלל בשביל הגהן רב דוביד אני חושב יש לו גם את הזכות הזאת רב דוד חוץ מהתירה הגדולה שהשפיע בדף היומי ובעמוד היומי בכנלוכה בכני מוסר בכל העניים אבל בנושא של החפץ חיים אז הלימוד היומי של החופץ חיים והבחינות על החופץ חיים והוצאה של הספרים שהדירשו יש יש לו זכות אצל החופץ חיים באופן מיוחד ושהקדוש ברוך הוא יעזור לו להמשיך את המפעלים הגדולים שדירשו אני אומר שאנחנו צריכים היום בתפילה שלנו מחקב של רבס חיים להתפלל בשביל רב דוביד שהקדוש ברוך הוא יתן את הכוחות הלה להמשיך במפנים הגדולים שלו להגיד תורה ולהדיר ויש פה זכות בכבר שאץ חיים מבקש את זה זה מה שרציתי להקדים כי אני לא יכול לדבר על זה בקבר עצמו כי אני בגלל הקו צריך למ לעמוד במרחק הדף האומד יומי שלב כיבדו אותי להגיד את השיעור כמה צריך להגיד פה דברים קצרים מאוד אז נפל בסוגיה שלי כבלי יבוא קידוש השם אז היה לי הרגשה לבוא במוקם הזה זכות עצומה כויסלי בסמדרש של גדיילום של מורנו בלחץ חיים של נפטולי לבוא ולחדש את הכס בזמדרש האלה לבוא ולחדש ולהשמיע תוירו זכות שיהיה כדוגמוסה צריך נופל פחד וחלחול או לא לעמוד בכלל במקום הזה לדבר אבל אני אומר המקום הזה זה מקום שרבוי בדם שקידוש השם כל אדמת אירופה רבויה בדם של קילו שלשמיים ברדין גם כן יש יש הייתה אישה אחת שנשארה שהייתה שרדה מכל מכל הרציחה הנורה שהייתה ברדי מספר את השדומים הנוראה שהייתה פה פה במקם הזה ובמוקם הזה שאיתו הסתיימה ישיבס רדיו שלה אז אז באמת ראוי לבוא ולהבין שיעור על כאילו שהשם שבעזר השם יהיה התחלה ופתח לבניין חדש של תוירו בכל כלל ישראל אני אגיד שהוא ממש בקצור ולקצר את הדברים הגמרא לומדת יורג בעל יבוא שלושה דברים אבדזור לומדים אהבת השם אלוקך וכל לבובך כל נפשכו וכל מידך וכל נפשכו אפילס נפשכו מאיפה לומדים רוצח אז הגמרא אומרת מהחוזי זה דומדנו סמפד סקפ מהרמס אומרת הגמרא לים הקש מרוצח אז יש לושן שתספס כמה במקום זה הוא מדבר על רשי מרצח יורפני יור פירוש רשי דלגרסן תורג ד לאחיב למצק הגם שהגמרא דורשת בהמשך הנפוש שהיא חייב מיסה על זה וזה גילו אבל אבל הדין של יורגל אין כאן כי זה כך קורא מכיוון שלא עשה מהיסה אין כאן יורג אז הדין הזה נאמר בגמורה בסנהדרים כלפי פרסיה פרסיה וגם גם מקום ש זה לא היה גילוי הריז בפרסיה יש הלכה שקוש השם ושמה יש הלכה שבמקום שלא עובד מיסה אז אין אין אין אין את הדין יורג עליהב אז שם שמה משמעות היא משמעות נראה נראה מהסוגיה של משמעות שונה מצד חי מרסר הרי אין הבדל בנימרוסו אם היא עושה מיסר לא עושה מר התורה כזה לפוסס כנראה שילכו התחילו לשם לעשות מיס זה ביטוי יותר של מרידה בקדוש ברוך הוא אז בזכינו שהשם יש נושא אם אביסה או לא דמיסה שתס מחפש פה אצלנו את הדין יורג ועליבויר שהוא מדבר בינימרוסו פה זה יותר קשה למה להגיד ככה שם מדבר על ירג ועל יעבו זה לא בגלל החילולה השם אלא זה בגלל ש [כחכוח] שחבר גילו הריס לומדים אק שהוא ק שגיל הרשפו הרביש קדוש השם אז מה נפק מינה אם עובד מיס או לא עובד מסובדים פשוס הטיס אומר לשון כזה אומר תספס כלפי שפחוס דומים אומר תספס הלשון שלו רוצח גוף דיורגנו משום חוז ד אז אומר זה רק עם עובד מיסה אומר תס אבל אם לא עובד מיסה כגון שרוצים להפילו על הטינוק כדי לאורגו ואם יעקב עליו ירגה הואס כי אגב נא לו לאורג לאורג זה רק שזה מהיסה אבל אם אומרים לו תיתן לנו לזרוק אותך לתינוק ומתנגד אז פה אני בא אומר שהוא לא מסר נפש כי הסיבה שמס נפש זה חוזדומד כתפוז מקפ בעיקר הראשון של תס אז יש פה נושא גדול אני צריך להכיב עליו את הדיבור רב חיים כבר מדבר כאן איפה איפה יש כאן רציחה כשזורקים אותו לתינוק הוא הוא רק כחימר ביד הגר זה סחז מדבר שיש כאן כן עניין שרציחיסה מצד עצמו בינתיים לא ניכנס לזה מה מה הפשט בדברי הטיספ שטיס מחלק בין עובד מיסה ולא עובד מיסה ברוצח ותס אומר שאם ככה גם בניירו מורוסו אתה בא ואתה אומר יש גם היסוד של של מוזיס מה בדיוק הפשט פה אז שבחיים הספר המיד את הדברים אז בחיים אמר שמכיוון שיש ספרה שמי חוזיס אז אני בא ואני אומר שב ואל תעשה עוד כך רב חיים אמר כבד מרסיח גופ אומר חולוק שבת יודעי ואומר שתי הנפוש ששקול צורק שב תעשה ודינום כשתי רציחו שדויזו אתזו חיים אומר לפי זה שזה הספרה של מי שחולק על הריבו זה פה זה הריבו למה כי אם זה רק ספרת שב ואל תעשה זה לא שייך לגביני מורסו כ בנירמרוסר אין את הספרה שש ואל תעשה עודף שאל את השאלה אז מה הפשט בריבו אז בחיים יש כבר לשון שצריך להבין אותו בדיוק מה מה הוא מתכוון כאן כיוון לשכון מהם אז זה לא רק שב תעשה עודף אלא אינו נידחז בכלל בפני פיקוח נפש הוא לא חוזר בו מהסמרה של שקולים רק אומר ששקולים אינו נידחז בכלל ואז יש מקום ללמוד ניירו אמרוסו כי אין תחס בכלל גם שאינו ניתחס זה בגלל השקולין ונייר אמרוסו אין את השקולים אבל אחרי שפה נאמר אינוניחס מכוח השקולים אז מה ילפוסה שאינו נדחס זה מה שרב חיים אומר פשט בריבו אבל בעצם מה שרב חיים מדבר אז רב חיים אמר שזה כמו שתי נפוש ששבע אל תעשה עודף הלשון הפשוט שלספס לא כתוב כרע טיס לא אומר ש ואל תעשה עודף אומר דרבי יש חוז אומר דרביס לא אומר שהם שקולים ואני לא יודע מה לעשות כמו שיש מוזי כזה יש מוזי הפוך לא נראה מתס רק הלכה שתס לפני שמתחילים לדבר על תס מש ב מקצורו תס מביא פה רשי וזה רשי כאן מהמשך רשי אומר שלא גרסן תורג רשי אומר כ כי כילו רשי פה ויאמר פס בפשט בגמרא מיכוז דומדס מקפה לכורה ברשי כתוב דרך אחרת מתספס לכורה תיסס אומר שקולים הנפשות פי רב חיים ואל תעשה חוז הפוך רשי אומר ב בכלל כל מה תוך משום חי בומס בהם תמו של דוב שהתורה אמרה בחם שחביבו נפשו של ישראל לפני המקום חביב נפשו משר לפני המוקים זה סיבה להתיר לבוא עבי יסוד נפש של ישראל לא קשור לרובן ולשימון כביבו נפשם של ישראל והקדוש ברוך הוא אמר אם מתלה מצוו זה אבל עכשיו יש כאן ישראל נהרג מצווה לו למה יהיה טוב בן עמוקים לעבר על מצוות יש מה חי בהם זה לא חייב בהם שרובה לא שרוב מותר של חייב בהם היסוד של חייב בהם כנפש ישראל דוכה מצווץ מה זה נפק מיני הנפש הזאת נפש הזאת אומרת תסד שהסברה היא שכל הלכה שחי בהם לא נאמרה כלפ אין וחי בהם כלפ שפיכוזדומים כי בשפיכוסדומים מכיוון שיש כאן עיבוד נפש איך שלא רק השאלה זה עיבו נפש של רובה עיבו נפש של שמן לא נאמר וחי בהם ככבי נב שם של ישראל אין כאן כי מכך יש כאן שפיכו דומי כך כתוב כאן ברשי לפי רש"י אז השאלה היא גם כן מה נפקמינה אם אובדומיסה או לא אובדומיסה לשיטוס רש"י איפה יש הבדל בין אובדומיסה ולא עובד דומיסה לשיטוס רש"י כל הסברה שמה חוזיס מה היא אומרת מתחשן בכי עיבונם שם של ישראל מחטזה חלק אם עשה מה ישראל או לא עשה מה ישראל מי תסבא בשיטו של רש"י בכלל רש"י הולך ביחס בחייב אז בקצרה ללמוד פשט ברשי בטיסס מה המחלוקת כאן אז אז בתספס עצמו החזני לכאורה ניגש כאן בדרך שונה ממה שכתוב ברב חיים רב חיים אמר את את הגדרה בדברים שיש כאן נושא של שני רציחס שומדות אחד מולשני שת רציחס והלכה היא שב תעשה ואז השאלה איך לומדים נרומורסוד מאוד קשה אז אמרתי אולי בהמשך של רב חיים שמגנה לשב אל תעשה לא נאמרה וחי בוהם וזה ילפו זה בעלמה אפילו שפה לא שייך את הסברה הזאת החזני שמר ורך אחר בכלל כוכז איכם פני כוח נפש שהרי גם ברצי לא חר שלא ניתחן נפש נפש אלא נפש הנרגלס וכנה מהירוס הרסב נפש בשבת תעשה אומר יש כ נושא אחר לגמרי שאומרים עלזור עוסקים הייסור דד דומד סומק פה דפ זה לא נושא של חומר היסור זה נושא שמשקל מצד התכלית של העבירה מצד החומר שנלקחת נפש של דומישראל ותני שמיכוזדומסתפ אתה לא יכול להציל את נפשך בנפש של דומישראל ודאי שזדום זה עבור הגדול לו אבל נושא כאן זה לא נושא מצד מצד מיס יסור של עבירה שאתה עובר אלא אדם לא יכול להציל את נפשו בלקי חס חיים של מישהו אחר אין לך עתר להציל נבח שאתה לוקח חיים של מישהו אחר זה זה זה כל הנושא שאתה בא ואתה אומר את המיחוזיס יוצא מזה אבידזורה נאמר במערכת של חומר יסו לפושס הפשט לקחת נפש לעצור לסנף שלך הנפש התכנית של עבירה הסיבה של העבירה שזה הנפש אין לך זכוס לקחת נפש לישראל נפשו כמה חוזדומ נותן נותן לך עיתר להשתמש בנפש של מישהו אחר כלפי הנפש שלך אומר לךז יש פה דבר מויד הוא לא אומר את המקור אבל מסתמ מתכוון לא שנה פוסק הפוסק אומר כי כאשר יוקום איש ורצוכ כן דובורן זה אז הוא אומר שהמשמוז כאן חושבותו כיעיבוד נפש זה לא סתם מקש בעלמ התורה אומרת לעשות הורז זה לקחת את נפשו זה לא נפש מבחינה חיים ומו מובס טבעיים אבל מבחינת רוחנית זהזה זה נקרא עיבון נפש גם גם שמה יש את אותו טענה שאתה לא יכול לקחת את הנפש לרצוח מבחינה רוחנית את הנפש הזאת של הניירו המורוסו בשביל להציל את החיים שלך זה מה שחז למד כאן בדקו של החזנייש מאוד מאוד מאוד מדויק הטיספס במיכוזיס טיספס לא אמר כמו רב חיים שזה זה שוקול ושב אל תעשה עוד טיס אמר שיש מוזיס הפוך היסוד לא שיש כאן שקול בשב שב אל תעשה לשון זה מאוד גשמחוזיסד מה היתר שלך לבוא ולהציל את החיים שלך בנפש של השני הנפש של השני אולי יותר מהנפש שלך אז זה סבור כמו שהחז אומר כלפי לקיחס נפש של השני כלפיי אז לא שזה שוקול אתה לא יכול לקחת נפש של אחר לעצור לסנף שלך כי מה אומר לך שהנפש שלך יותר חשומה מהנפש של ההוא בשביל לקחת את הנפש אומר התיספסק שזה יפכה שבאים לזרוק על לזרוק אותו על תינוק פה אומר טס יש מוזיס הפוך זה לא לא רק שבעל תעשה מוז אומר למה אני צריך לתת תתחיים שלי בשביל להציל את נפשוי. מי מי אומר שהנפש שלו יותר חשובה ממני? לקחת את נפשוי בשביל ההצל שלי. אז להמיד שהנפש שלי חשובה שאני יכול לקחת את נפשוי. מה י חוזי שאתה יכול לקחת את נפשו בשביל הנפש שלך. אבל לתת את הנפש שלך בשביל להציל את הנפש של ההוא יש מיכוזיס הפוך. אומר תסבס. מה מה מה ראוי לבוא ולתת את הנפש שלך בשביל הנפש של האי? מי אומר שהנפש שלה הוא יותר חשוב משלך שאת צריך לתת את הנפש שלך? איך איך המושג הזה שייך בארייס? אז בהריס המושג הזה שייך כמו שהחז אומר כאשר יוק משל רצו חוק הדור הזה עוברים כאן במערכת שונה לא חומר הייסור אלא אלא התכלס של האיסור התויכן של האיסור כלפי זה נאמר כל הלכה שניור כבר יבוא בדרכו של הריבו אבל אם זה היה שבע אל תעשה הרבה יותר קשה ההקש מנימרוס לרוצח נימרוס זה נושא של חומר הייסו מה זה מה זה שייך למחוז דומת דורס מתפ אני לא יכול להריך בדברים. [‏צחוק] טיסוסס מאוד קשה. טיס אומר יגיד לזרוק אותך על התינוק. רב חיים שואל שהוא אומר לזרוק על התינוק הוא לא רוצח הוא כגרזים ועל החוצה. חדש מתווכח רב חיים. למה זה שרואים את הרן בסנהדרין? הרם סנרי מביא דוגמה לא רק בציוק כזה שאומרים תזרוק אותה לתינוק אלא גם במקום ש שיש כאן מישהו שהולך למסור והוא יכול למנוע את המסירה והוא לא חייב למסור את המסירה להרוג והוא לא צריך למסור את נפשו למנוע את המסירה בשביל שלא ימסרו שמה אין בכלל רציחה אז נראה פה בטיספס שהנושא כאן זה לא משנה כאן אם זה אבירס ציך דין הצול החזן שומר פה לשון גם באותו מקום אומר את הלשון אז נוחה מהצולסנב שהוא גם הביר השפיכוס דומים הצול מהסנוכחנף שזה גם שפיכוס דומים זה לא שפיכוס דומים שחייב שחייב סייף על זה רוצה חייב סייף לא חייב על זה סעיף על זה כי זה לא זה לא זה לא מיס רציחה אבל אבל זה שפיכו סדומים כי אדם חייב בשפיכת דומים שלך וממילא זה לא משנה כאן אם אתה נקרא רוצח אתה לא נקרא רוצח אבל זה אזנוח מהצ צחבירי בדקי של החזני שהכל הולך בחשבי נס האלה הנפש מול הנפש אם יש לך אתר לקחת נפש וירו לעצך ואם את חייב לתת את נפש שלך לעצור אז החבר שלך זה זה מה שנוגע כאן לדבריס בקצור ממש רשי רשי לדיה לא הלך בכיוון הזה רש"י לא אמר בכלל בדרך הזאת שיש כאן נושא של נפש רש"י אמר בור ב וחי בוהם בכלל לא במהלכים האלה לא לא נושא של שנתינסה נפש להצול אלא רש"י אמר בוא בוחי בוהם אם יש אם יש נטינס נפש אומר רש"י אין בחייב שבת את השאלה חושר זה אותו חושר אז מה היסוד שקרק לו בניירור המורוס אז פה יש נקודה מאוד מאוד מאוד מאוד חשובה פשט ברשי ביסוד הדבורים ידועים תברת סנהדרים הגמרא מספקת שמה אם בנוח צריך למסור את נפש בנוח חייב על על קידוש השם ת שואל שמה שאלה בנוח חייב על קידוש השם וחי בום נאמר בישראל וחי בו לא נאמר בגוי כך כך כך שת אומר צריך חייב בו רק בשביל שלא נמ מנירומרוס המרוצח כך תה אומר מה הפש בתספס? אז ידוע רב שמור לוזובסקי היה אומר שכתוב בתי שגם בני וחי בוהם אדם לא צריך לתת את החיים שלו בשביל כך הוא אמר בשיטס רשי יש ריות ברורות לא לא לא כמו התספס ואחד הראיות זה גם הרשי כאן רש"י בא ואומר ש אין פה בחייבהם ככה רש"י אומר אין פה בחייבה כי בנפש בלי וחייבהם שירוזדום אם אדם לא צריך לתת נפש משל שלא לעבר עבירה מה אכפת לישן וחי בו יש עוד ראיות מרשי אז אז בדברי רש"י פשט אמר אמר רבי יצחוב גוטנר ואמר שרשי חולק חולק חולק על תספס בדין הזה הרמ פוסק ללוכה המקור זהשוב בשר יבוש עוד עוד מקורות שאדם צריך לתת כל מהמונו בשבילו לעבור לו יזסה איפה המקורן מביא את זה בשם החסד לאברום אבל אבל הגהן בשכון ערוך גם מזכיר את זה הגן מזכיר את זה בשולחן ערוך שאומר כתוב בכל מידכו בכל מידכו בכל מידכ כל מהמנכו הגהן מביא את זה והגהן שמה שואל הרי בכל מידכו כתוב על אביב דזורה לאדזורה לא כתוב בכל מידכו אז מאיכת לבוא ולהגיש ש בכל מידך אז אמר רבי יצרוקות בו דבר נפלא מאוד ואמיתי מאוד יודע מה פה בחלק הזה הוא לא מביא את זה יש לו שבניינים באבזור שמעיקר קדושה סמו אדם צריך למסור את עצמו על מספסטר כך שבני בבזור דף קח אמר מה משמוס הדבורים אמר שואהבת השם אלוכו וכל לבובך נפשך מידך זה לא כתוב רק הגמרא דורס עלבידזורה זה לא רק עלבידזורה ואהבתי השם אלוקיכו זה הולך כל מצוויר עוד מעט נראה מה עם אבדזור אבל זה הולך על הכל יש ואוהבת השם אלוקצתיר יש ואוהבתו ואוהבתו בכל לבובךו בכל נפשך וכל מועידו שואלת השאלה אז למה אתה לא צריך למסור נפש על כל מספסתרו אז אמר מה היסוד של ואוהבתו שאומר שאתה צריך למסור נפש בס התורו כי זה הקדוש ברוך הוא דורש ממך אז אתה בא ואתה אומר יש ואוהבתו אומר אם יש וחי בוהם אז הפשט שהקדוש ברוך הוא לא דורש ממך לתת את החי חיים בשמסתרו אין גם באהבתו זה מה שנוגע לגבי בכל נפשכו הוא אמר שגבי בכל נפשכו יש וחי בוא אז חייב אומר שכל מספס התורה אתה לא צריך לתת את הנפש וחי בוא אתה לא יכול ללמוד אבל גבי בכל מועידו שזה הכסף שמה אין בחי בו שמה בכל מועידו הולך על כל מצווה זתר לא הולך לא הולך רק עלזור שת השאלה אז למה בא וידזורב הוסיף שאני בא ואני אומר שיש ואוהבת שכו גם אם יש וחי בוהם תגיד גם שמה וחי בוהם אז אמר שבידזורה זה סתירה לבואהבת השם אלוכו לא בגלל שאתה עושה נגד מצתוירו אבלזורה בחפצה שלו זה מסנגד ל ואוהבתו אבל דזור אומר אני לוקח במקום את הקדוש ברוך הוא אלוהים אחרים אז הסתיר אליו ואוהבתו כביכול הרמבן מאמין מזור כנקו כמו שאדם בגידו או הזיבה שעוזב את אשתו ולוקח ולקח מישהו אחר או להפך ככה רמבן מדגיש שם רב רק קלקנו בזה אז אז הפשט הוא זה סותר בעצם לבהבתו אז אומר זה לא משנה יש וחי בהם ואין וחי בהם עליו ידזור כתוב וחי בהם רק אומר מצד מצווה סתוירו אבל זה הסתיר בעצם לבו ואז זה כתוב בכל נש ש בכל מידך אבל מה שנוגע לכל מצפסת תור חיסון באהבתו על כלפי מה הוא עונה מהחיסון באבתו הוא במיוחד שייך לאהבתו כי זה נגד מצוסתו ארו כשיש וחי בהוהם אין אין ואוהבתו אבל באבן זו יש ואהבתו בלי קשר לה וחי כי זה סתירה בעצם ואהבתו מצבסתו תלויים יש וחי בהם אין וחי בהם אז מילא רש"י פה מאוד מאוד ישמע רש"י בא ואומר כלפ ציך אצלנו בתור רש"י בא ואומר אצלנו בסוגיה אין פה בחי בוהם חביבס נפש בישראל יש פה נפש בישראל אין וחי בוהם מה קורה אם אין וחי בוהם יש ואבת שהשם אלוקיך בכל נפשך וכל מידך זה לא זה אמנם זה לא דזורה אבל בחי בו אין אם אין וחי בו אם יש ואבת השם אלוקך בכל לבח ידך פשט אמיתי מאוד מאוד ברשי זה נפלא מאוד בנוסח הזה זה אז אז אפשר להבין ברשי מה הסיבה שהדין של קקוילום הדין של קקוילום נאמר גם בהרייס השאלה אם גם פרסי חילול השם אז אני בא ואני אומר פחות חילול השם שזה לא מיסי ויהודי אבל אם אתה מדבר פה בשיט רשי אצלנו מה זה משנה קום ועשה או שב תעשה הרי הרי הנושא זה זה חמרו איסור זהר הנושא ואם הנושא זה כמר או איסור אז ממני יש לך פה בעיה מה ההבדל אם זה עם היסר בלימסר זה שאלנו קודם את השאלה הזאת וראשי חלק על תספס רק הפשט הוא שאני מדבר באבידזור אז אבידזור עצמה זה נגד ואוהבתו בגילו הריס אני בא ואני אומר בגלל שאין וחי בוהם מקוזיס אומר רק שאין וחי בוהם אם אין וחי בהם אני בא ואני אומר יש ואוהבתו מה מה מה זה אב מה זה אבאהבתוק ואהבתו כאן זה לא שזה בעצם אבא אוהבתו של אבזורה מה הוא אבאהבתו אבאהבתו זההבתו של כל המצוות רק רק רק רק רק רק רק וחי בו אין כי יש כאן איבוד של נפש מישראל זה הנקודה אם כל המקור של המסוס נפש זה רק מצד ואהבתו אז רש"י למד שהסברה שקר כוום שייכת גם לגבי עיניהם מורוסו אומנם מצד חו כו מרעיסו זה אותו חויסו אבל אבל הביטוי ש ואוהבת הוא בקום ועשה זה כתוב בפרסיה שאתה עושה נגד הקדוש ברוך הוא זה מרן סתיר אליוס השם אם אתה עושה מחוסר ברירה גם אם האיסור איתו ייסור חומר אבל אתה מרק ככה אתה לא עושה נגד הקדוש ברוך הוא זה לא סתירה לבואבתו לכן רשי למד שקורלם זה סברה גם בהלכה הזאת של של שירוס דומי בגילי הרייס מה ההקש לפי זה שאני בא ולומד שפיכוס דומי מגילוי הרייס מה הוא ההקש אז ההקש לומד שפיכוס דומי מגילוי הרייס לפי רש"י זה רק שאין תהלכה שוחי בוהם זה מה שאני בא ולומד אין וחי בו אז בשפוסדומי אין וחייב חוזיס האקש בא ואומר שניים ואמרו רוסו שזה כן הדור הזה כמו שפיכוסדומים זה התורה אמרה אז התורה אמרה שאין אין בחי בהם על זה מה היסוד היום ואוהבתו גם אם העבירה היא אותה עבירה אבל הביטול של ואהבתו זה ביקום ועשה לעשות בלי ברירה בלי לעשות נגד זה ביטוי שבאבתו לכן רשי אמר שזה רק במיסה ולא ולא בלא מיסה ואז יוצא כאן שמת שתי סוגיות הדרך של רשי הדרך שלסות שבשורה שלא יהיה >> יכול להיות כן יכול מאוד לפי זה יכול להיות שבזור לא יהיה שבוע אל תעשה זה מה צריך להוסיף לפי זה אין אין אין סתירה להפר כן שם יש תמצא כזאת אבל אם תמצא אז זה לא סירה זה לא סירה ולפי זה איזה שתי סוגיות נפרדות בדקו של טיספס נראה מאוד כמו החזני כל הנושא של הצולף שכל הנושא כאן זה לא חימר אוירו אלא המדעש של הנפש הנפש שתי ימייכוזיס וזה היסוד שקוילון וצריך להגיד שגם ניירו מורוסו יש יסוד של מיכוזיס מצד תכלס רשי נושא אחר שביטו וחי בו והלכה שכו לא אומרת שבאהבתו זה רק במייסא ובלי מי זה אין את הקיום של הלכה של ואוהבתו