Why Life Gets HARDER Right Before a Major Breakthrough - Abraham's 4,000-Year-Old Secret

כשמישהו נתקל בסיפורי התורה, כמו שאנחנו תמיד אומרים, ישנן שכבות רבות. אנחנו יכולים להסתכל על זה בצורה שטחית מאוד. ואנחנו יכולים להסתכל על זה לעומק, ואז יש יותר ויותר עמוק, באמת עד אין סוף, עד אין קץ. הייחודיות בחומש ובכלל בתנ"ך היא שכולם לומדים אותו. הגדולים שבגדולים והקטנים שבקטנים, ילד בן 5 לומד אותו. וענק רוחני גדול, גדול ותלמיד לומד אותו . כולם מבינים משהו, אף אחד לא מבין הכל. זו האמת על התנ"ך והחומש. וכפי שאמר הבעל שם טוב בפסוק תורת ה 'תמימה, תורת ה' שלמה, כלומר לא נוגע באדם מעולם, היא נשארת כאילו אף אחד לא נגע בה מעולם. אתם יודעים, אם יש לכם עוגת יום הולדת ואנשים נוגסים בה במשך 3,300 שנה , כנראה שהעוגה כבר תיגמר. אפילו אחרי 5 דקות היא תסתיים. התורה, אנחנו נוגסים בה במשך אלפי שנים, אבל הבעל שם טוב אומר שהיא עדיין תמימה. תמימה, היא עדיין נשארת ללא שינוי. איך זה יכול להיות? זה לא הגיוני. איך היא יכולה להישאר ללא שינוי? התשובה היא, שאם יש לך מיליארד דולר בחשבון בנק, ואתה מוציא כל יום דולר אחד, בסופו של דבר, אחרי מיליארד ימים, הוא נעלם. וגם אחרי כמה ימים, זה כבר משתנה. היא כבר לא תמימה. אבל אם יש לך משהו שהוא אינסופי, אם יש לך תיאורטית חשבון בנק עם כסף אינסופי, אתה יכול לקחת ולקחת ולקחת ולקחת, ולא מיצית שום דבר מזה. אז, היא נשארת תמימה כי היא שומרת על האינסוף הטהור שלה. ואת זה אתה רואה בבירור כשאתה לומד תורה. כולם לומדים אותה, הצעירים והגדולים ביותר. כולם מבינים משהו, אף אחד לא מבין את הכל. פרשת לך לך, פרשת השבוע, מתחילה את הפרק, סיפורו של היהודי הראשון שחי אי פעם, שני היהודים הראשונים שחיו אי פעם, אברהם ושרה. כפי שציינתי בשיעור בשבוע שעבר, 11 הפרקים הראשונים של בראשית הם אוניברסליים מטבעם במובן שהם מדברים על כל האנושות החל מאדם וחווה. מפרק 12 ואילך, אחרי פרק 11, מפרק 12 ואילך, אנו מתקרבים, התורה מתקרבת לאדם מסוים אחד, אברהם ואשתו שרה, שני אנשים מסוימים, והמשפחה והאומה שהם יוצרים, שהופכים לשארית התורה. וחשוב להבין זאת כי יכולתם להתחיל עם פרק 12, לא התחלתם עם פרק 12, כי בסופו של דבר נאמר לאברם שהוא יהיה ברכה לכל גויי הארץ. אז זה לא רק סיפור בודד, זה גם סיפור אוניברסלי. משמעות הדבר היא שיהיה הגיוני להניח שכאשר קוראים את לך-לך, מקבלים הצצה לאופן שבו נראים חייו של יהודי. כי אם זהו סיפורם של היהודי הראשון והיהודי הראשון, האישה והגבר היהודים הראשונים, אברהם ושרה, אשר בבירור לא נולדו יהודים, אך הם עוברים טרנספורמציה בחייהם, אשר משנה את מסלול עתידם ועתידנו. לכן, התורה כמובן תבחר בסיפורים אשר לוכדים את מהות חייהם. מעניין, כמו שאנו תמיד אומרים, אברהם חי זמן רב. אברהם חי 175 שנים. שרה חיה 127 שנים. אם הייתם כותבים את כל הסיפורים על חייהם, היו אלפי אלפי סיפורים. התורה מתארת רק מעט מאוד סיפורים על חייהם. מעט מאוד על אברהם, מעט מאוד על שרה . לך לך מספר כמה סיפורים על אברהם ושרה . וירא ממשיך, וחיי שרה מסיים אותו, ואז אנחנו עוברים לזוג הבא של אבות ואמהות, יצחק ורבקה וכו '. לכן, הסיפורים שנבחרו כמובן לא נבחרו באופן אקראי מתוך 127 שנים, 175 שנים. הרבה סיפורים. מה שנבחר היו סיפורים אשר עוטפים בצורה נצחית את מהות חייהם של אברהם ושרה, ובעיקר את הלקחים לנצח. לכן, כשמסתכלים על הסיפורים, צריך ללמוד לא רק מה קרה, אלא מה התורה מנסה ללכוד בעזרת הסיפורים האלה? ובשיעור הזה, בעזרת השם, אני רוצה לעבור על הסיפורים הראשונים שהתורה מתארת על אברהם אבינו, אשר במבט ראשון עשויים להיראות מעט מקוטעים. זה פשוט כמו, " אוקיי, הנה עוד סיפור. הנה עוד סיפור. הנה עוד סיפור". האם יש נושא? האם יש נושא בסיסי ונרטיב? כשקוראים את " לך לך", וטוב ללמוד את הפרשה כל שבוע, תראו שיש חבורה של סיפורים, אבל על פני השטח הם נראים מאוד מקוטעים. זה פשוט, "אוקיי, הנה עוד פרק מעניין. אוקיי, הנה עוד אחד. הנה עוד אחד. הנה עוד אחד. הבא, הבא, הבא. אוקיי, סיימנו. בואו נעבור לפרק הבא." אבל כמובן, זו קריאה שטחית מאוד. כשמסתכלים לעומק, יש אבולוציה. יש נושא שמתפתח, למרות שהתורה דנה ברעיונות שלה דרך סיפורים, לא דרך רעיונות. אז צריך לראות את זה דרך הסיפורים. אז אני רוצה להתמקד, בעזרת השם, בכמה מהסיפורים האלה, במיוחד בהתחלה, ולראות איך מה שנראה כמו מנותק באמת פותח פתח, שער, להרהור עמוק מאוד על מה המשמעות של לחיות כבן אדם, במיוחד כיהודי. וכפי שנראה, באופן די נצחי, זה נצחי ורלוונטי היום כמו אז, אולי אפילו יותר. אז בואו נעבור לראשון. אז אני צריך להתנצל על הטונר שלא היה כל כך משתף פעולה הבוקר. אבל עזרת השם, לשבוע הבא נקבל טונר חדש, בחסדי ה '. אז תצטרכו לסמוך עליי. אם אתם לא יכולים לקרוא את זה, זה קצת קל, תצטרכו לסמוך עליי שאני לא ממציא את הטקסט. ואחרי השיעור, תוכלו לחפש את זה ותראו שלא המצאתי מילים. אוקיי. אז, זה הציטוט של פתיחת פרשת לך לך, שהיא בראשית פרק י"ב, בראשית פרק י"ב, הפסוקים האמיתיים שאני הולך לתרגם. ה ' אומר לאברהם: "לך לך לך, פירושו המילולי לך, מארצך, ממקום הולדתך, מבית אביך, אל הארץ אשר אראך, אל הארץ אשר אראך . ועשך לגוי גדול, אעשה אותך לגוי גדול, ואברכך, אכבד שמך, והיית לברכה, אברך את מברכיך, את מקלליך, אקלל. אדם, כל גויי הארץ יבורכו בך, והיית לברכה לכל הגויים, כל האנושות תבורך בך." זוהי הצהרת המשימה של אברהם מיד בשיחה הראשונה שהוא מנהל אי פעם עם ה', כשהוא בוחר בו לסלול דרך חדשה. והתורה אומרת מיד שאברהם עשה את מה שאמר ה '. אברהם הלך בדיוק כפי שאמר לו ה'. אגב, אברהם, וה 'מי מלווה אותו? לוט לוט הוא אחיינו. התורה אומרת בחלק הקודם שלאברהם היו שני אחים, והרן ולוט היו...אחיינו, בנו של הרן, והוא היה יתום. אביו של הרן נפטר כבר בחיי סבם של סבו. אז אברהם, אם אפשר לומר, אימץ אותו ולקח אותו לביתו. אז לוט יוצא למסע הזה עם אברהם. אברהם לוקח את שרה אשתו. הוא התחתן עם שרה כפי שכתוב בתורה קודם לכן. הוא לוקח את לוט אחיינו, בן אחיו. זה נקרא כל העושר שצברו. אלו כל הנשמות שהם יצרו, שהם הפיחו בהן השראה בחרן. הם יצאו לכנען דרך כנען. הם יצאו ללכת לארץ כנען והם מגיעים לארץ כנען. ואברהם נוסע לשם ומקים את אוהלו במקומות שונים. הוא בונה מזבח בכנען, שם ה' גילה את עצמו אליו. ומיד לאחר מכן התורה אומרת שיש רעב בארץ. אברהם יוצא. אז עכשיו אברהם נאלץ, הוא יורד למצרים. הוא עוזב את הארץ כי הרעב כל כך כבד, הוא כל כך עז . אין אוכל. אז הוא ושרה הם הולכים יחד עם לוט למצרים כדי להאכיל, כדי...לשרוד. ואז יש את כל הסיפור שקורה שם במצרים, שם שרה נחטפת ומובאת לפרעה בגלל יופיה. הם רוצים שהיא תהיה בשביל פרעה. וכמובן שהיא אומרת שהיא אחותו של רומא כי הוא לא רוצה שהם יהרגו אותו אם הם יודעים שהוא בעלה, ואז משפחתו של פירו סובלת ממכות ופירו משחרר אותה, הוא הבין שמשהו מוזר ואברם ושרה עוזבים את מצרים וחוזרים לארץ כנען. אחרי זה מגיע הפרק הבא, פירו יכול לג ', וכאן יש סיפור חדש. אז עברנו מסיפור עזיבת ארצו כדי ללכת לכנען, ואז יש רעב , הם צריכים ללכת למצרים ויש פירו שלם של אברם במצרים, מהומה, או שהם חוזרים ועכשיו זה סיפור על אור. אור גם מצליח, גם הוא מצליח . הוא צדק, הוא הפך אותי לאברם מאברם, הפך אותי לאור. יש קרב בין רועי אברם לרועי האור, הם רועי האור. צאן אברם וצאן רועי האור. על ידי כנען על ידי פריזי כפי שאתה אמור להיות בסדר. בזמן הזה שבטי הכנענים והפריזי יושבים בארץ לידך ואברם ואור, אז אברם אומר לאור, לא אמורה להיות ריב ביני ובינך. בין רועי לרועיך, לא יכולים אתם להיות אחים. הם לא היו אחים פיזית, אבל הוא התכוון, כפי שרש"י אומר , אנחנו קרובים, אנחנו קרובי משפחה, אתה אחייני. אנחנו ביחד, אנחנו ביחד, אז המאבק הזה שקורה בין רועיינו וביניך אינו הולם. אז מה הפתרון? איך הם קוראים בסדר, אז לעת עתה כל הארץ בשבילך, כל הארץ כאן בשבילך. הוא לא הפריד ממני אור, אנא הפרד ממני. אם אתה רוצה ללכת שמאלה זה בסדר, אני אלך ימינה. אם אתה רוצה ללכת ימינה אני אלך שמאלה וזה אכן מה שקרה, וזה הזמן שבו האור מתנתק, הוא... כשהוא עוזב את אברם הוא מחליט להתיישב באזור סדום, ולשם הוא לוקח את משפחתו, את נכסיו ובונה לעצמו חיים חדשים בסדום. כמובן שהסיפור הזה יחזור בשבוע הבא, כשסדום נהרסת, ואור ניצלת, ואז, אבל עוד לפני כן, בסוף יש מלחמה גדולה ואור נחטף, ואברם הולך יחד עם אנשיו ומציל את אור מהחוטפים בסוף לך לך. אז, ההפרדה ביניהם אינה מוחלטת. אז הנה לכם סיפור אחד, עוד סיפור, עוד סיפור. זה נראה כמו, בסדר, סיפורים מעניינים. יש רעב, שרה נחטפת, לוט רב עם אברם. אברם אומר, " בואו ניפרד". "לאחר מכן, התורה נכנסת לכל הסיפור הזה איך לוט נחטף ואברם מציל אותו. והשם כורת ברית עם אברם אבינו ובסוף הוא מול את עצמו. יש לו ברית קודש. נתחיל עם דבר אחד מאוד, מאוד מוזר שכולם שואלים. המדרש שואל את זה, רש"י שואל את זה, וזה שהשם לא אומר לאברם לאן ללכת. הוא אומר" לך לך ". הוא אומר לו מאיפה ללכת. הוא לא אומר לו לאן ללכת. עכשיו, זה מוזר כי ברור שבשלב מסוים הוא הבין לאן ללכת. התורה מסיימת את הסיפור על וילך ויבחר לך ארצא כנען. אז, בשלב מסוים הוא קיבל את המסר שהוא צריך ללכת לכנען. אז, בשלב מסוים השם היה צריך להגיד לו כי הוא עזב את ביתו. לאן אתה הולך? כשאתה רוצה לבקש ממישהו לעבור דירה, ואתה אומר לו," אני רוצה שתעזוב את ארצך. אני רוצה שתעזוב את מקום הולדתך . אני רוצה שתעזוב את בית הוריך ". ואני רוצה שתלך אל הארץ." אתה יכול פשוט לומר הארץ. הוא לא אומר. הוא אומר, "אל הארץ אשר ערכה." הארץ אשר אראה לך שם. " רש"י שואל את השאלה," מה הטעם? פשוט תגיד לו לאן ללכת. אתה בכל מקרה תגיד לו לאן ללכת. " ורש"י עונה במפורסמת שהוא רצה לתגמל אותו על כל אחת מההוראות. אז הוא עשה את זה לאט. הוא לא אמר לו מיד לאן ללכת . הוא אומר," לאט לאט, אני רוצה שתעזוב את זה, תעזוב את זה, את זה. אני הולך אל הארץ שאראה לך. "אז, זה כמו הצטברות. הספר אמת שואל את אותה שאלה שכולם שואלים. והוא אומר שלמעשה המסר הזה עצמו מכיל סיפור עמוק מאוד. זה לא רק שאנחנו הולכים לעכב את זה, סקרנות, לבנות מתח. אלא המסר הזה עצמו" אני אומר לך מאיפה ללכת. אני לא אומר לך לאן ללכת. "" הוא חלק בלתי נפרד מכל הסיפור. וזהו הפסוק הפותח ", אל הארץ אשר עריקה." אני רוצה שתעיין בדבריו. הם מאוד חזקים. ספר אמת, זו הפסקה הרביעית בגיליונות המקורות שלך. ספר אמת יב לב, שמשמעותו 1771. אוקיי, אני הולך לקרוא את זה ואתרגם. זו תובנה עמוקה. למה הוא לא אמר לו מיד לאן ללכת? מה הטעם להחזיק אותו במתח ? זה ברור. התשובה ברורה. זו עצמה מהותה של ישראל. במילים אחרות, רעיון מאוד מאוד חזק. מהותה של ישראל היא שהוא לא צריך להגיד לו לאן ללכת. הוא אמר לו לארץ שאני אראה לך. אז, אמור לו איזו ארץ. הוא אומר, "לא. מה זה אומר? להיכנע עם הכישרונות שלך, הכישורים שלך, מאפייני האישיות שלך. מתנות של אדם, הכישורים של אדם. והכישרונות שלך הם התשוקות, החלומות, התוכניות של אדם. להיכנע אותם לרצון השם . כפי שהוא אומר," לך אליך "." שמשמעותו המילולית היא מאדמתך, מארצך. אבל יש בזה משהו מוזר, כי מה הוא אומר? מארצך, ממקום הולדתך, ומבית הוריך. רגע. אתה לא עוזב את מדינתך ואז עוזב את מקום הולדתך, ואז עוזב את בית הוריך, נכון? אם אתה אומר למישהו, "אני רוצה שתעבור מחר ותתרחק מארצות הברית של אמריקה". ואגב, אחרי שתעזוב את אמריקה, אני גם רוצה שתעזוב את ניו יורק. ואחרי שתעזוב את ניו יורק, אני רוצה שתעזוב את מונסי. ואחרי שתעזוב את מונסי , אני רוצה שתעזוב את הכתובת הספציפית הזו. " אתה צריך לעשות את זה הפוך. אתה צריך להגיד," עזוב את בית הוריך, עזוב את מקום הולדתך, ואז עזוב את מדינתך "." פעם אמרת שחמט. אז, יש משהו עמוק יותר. זה מגיע מהמילה "ארץ", שכתוב בבראשית בא עם רצון. מאי ארצכה פירושו האם תוכל להתרחק מהדרך שבה אתה רואה דברים, מהדרך שבה אתה חפץ. מאי ארצכה אל הארץ לתשוקה אשר ארכה שאראה לך. אז, זה מה שהוא אומר, לך לך מאי ארצכה, זוהי צורה של כניעה. החיינו כל הקשר החיצוני. כל ההתקשרויות החיצוניות . הקשר החיצוני פירושו כל ההתקשרויות החיצוניות שיש לי. הקשר מהמילה קשר, מחובר. קשר, נכון? לידובק ודובק באשתו. כל ההקשר החיצוני, כל ההתקשרויות החיצוניות שיש לאדם. מה שאומר שכולם קשורים לדברים, אבל זה יכול להיות התקשרות חיצונית. במילים אחרות, זהו התקשרות שבינתיים מספקת, לפי הערכתי, הישרדות. אז, אני צריך להיות קשור לזה, אבל... " זה חיצוני. האם אני יודע איך לזרוק את זה, איך להרחיק את זה? לשליך זה לזרוק את זה. מעל לריש רצינו זה ברוך. להיות מסוגל לראות באמת מהי תוכניתו של אלוהים עבורך, מהי רצונו עבורך. וכאשר אתה מוכן לעשות זאת, רצונו של אלוהים לאדם. רצונו, תוכניתו יתגלה לך. כל עוד אני נאחז בגרסה מספר אחת של עצמי, אני לא פתוח לגרסה האלוהית . כי כבר יש לי תוכנית, מערכת הפעלה. אני מוגדר על ידי זה. איך אוכל אי פעם לתפוס מערכת הפעלה גבוהה יותר? והתשובה היא שאני צריך לשחרר את הראשונה. אבל זה מאוד מאוד מסוכן. זה מאוד מאוד פגיע. כי זה כמו, אתה יודע, לקפוץ מהצוק ואתה עדיין לא רואה את המזרן. זו הייתה קפיצה מהצוק. תודה. אז, זה מפחיד ביותר, אבל זה מה שהוא אומר. כי כל עוד יש לי את רשת ההישרדות הזו, כל עוד יש לי את זה אזור נוחות, כל עוד אני בארצכה, מלדתכה, ועושה אביכא, אולי אפילו לא אוכל לתפוס מה צופן לנו העתיד. אז, הדבר הראשון הוא לך לך מאי ארצכה, מלדתכה, ועושה אביכא. לאן אתה הולך? אה, אני לא יודע. אל הארץ, תגיד לי לאן. אז הוא אומר שהמקום שאתה הולך אליו הוא המקום שאני לא יכול להגיד לך איפה. זה בדיוק המקום שאתה הולך אליו. וזה, הוא אומר, שזו המהות של ישראל. המהות של ישראל היא שיש כאן פגיעות. זו הארץ שאני אראה לך. אתה פותח את עצמך למשהו שאתה לא יכול להכיל, אתה לא יכול להגדיר, אתה לא יכול לשים בקופסה, אתה לא יכול להגיד בסדר, הנה זה על המפה, בואי נשים את זה בגוגל מפות, שרה, בואי נראה כמה זמן זה ייקח. נעצור במקום שנעשה מזה טיול נחמד. יש מסעדה כשרה שראיתי, יש שם... בבית חב"ד נוכל לעצור לשחרית. יש מקום אחר, ממש טוב, אומרים שההמבורגרים הכי טובים, ההמבורגרים הכשרים הכי טובים באמריקה. ואז נעצור בפארק ואז נגיע לכנען בסוף. נכון, כל תכנון הטיולים שיהודים ממש טובים בו, אתם יודעים, כשאנשים מתחילים לתכנן טיולים, אוקיי, בדרך כלל לא תמיד עובד כמו שצריך, במיוחד כשבעלך מתכנן את זה. הוא לא הבין שהילדים צריכים לאכול, הם צריכים לישון, מה שזה לא יהיה. אוקיי, בטח. צריך ללמד אותם את הדברים האלה. אבל השורה התחתונה היא שזו ישראל. הענן. הוא אומר שככה זה עובד. זה הענן. הוא אמר ליאו, הבטן הרקובה של אדם. זה מה שצריך להיות תמיד החלום, התשוקה, המוכנות של אדם. לטלטל את החיוך או את מכונת הגמלים ברעיון. לתפוס ולהקשיב למה שאני לא יודעת. הפתיחות לתפוס, החיוך לשמוע, או הגמל לקבל, את היום הנוצץ שלי, מה שאני לא יודעת. זה מה שזה אומר להיות בחיים. זה להיות נוכחת למה שאני...לא יודע. עכשיו זה די מזעזע כי החיים עובדים ככה, אני תמיד רוצה לדעת. אנחנו תמיד רוצים להבין את זה. אנחנו רוצים סוג של שליטה כי זה מה שיוצר, לפחות בתודעה שלנו, איזושהי צורה של ביטחון. זה חסר אחריות לקפוץ לדברים, לקפוץ למקומות, לקפוץ לעבודות, להזדמנויות, למצבים שבהם אתה לא יודע. וזו עובדה נכונה מאוד. אם אתה הולך לאכול במקום כלשהו, אתה אמור לדעת לאן אתה הולך. אתה אמור לדעת מה קורה שם. ברור שאנחנו מראיינים, שואלים שאלות, מתייעצים. וזה הכל נכון. ובכל זאת, פרק 12 עם אברהם אבינו מתחיל בפרדיגמה חדשה. והיא, האם אני יכול להיות פתוח ולתפוס את מה שאני לא יודע? משאינו יודע. שעין שיעור לידיעותו ישברך קרוי. כי זה אף פעם לא נגמר. אין שיעור. אין גודל שבו אתה יכול להגיד," אה, הבנתי את זה . הבנתי את אלוהים "." ליוֹת בַּתֵּל יוֹסֵף יוֹסֵף תַּמִּד. לְמַעֲשֶׂה, תְּמִידוּת בְּכַנְסוּת עוֹמֶרֶת , וְעַד כָּל כָּךְ לְכַנְסוּת עוֹמֶרֶת, וְעַד כָּל כָּל כָּל כָּל שיעור. וְזֹהוּ, זֹאת פְּרָשׁוּם שֶׁל פְּסוּקִים בְּכִינַת רְאֵה וְחַסְכָּלוּ וְחַצְמַנָּה לְמַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ יוֹסֵף בְּכִינַת רְאֵה וְחַסְכָּלוּ וְחַצְמַנָּה לְמַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּיוֹפִיךָ. מַה פְּרוּשׁוּם הַזֶּה תַּמִּדְרַךְ לִיּוֹת בְּחִינַת רְאֵה וְחַסְכָּלוּ וְחַצְמַנָּה לְמַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מִסְגּוֹב, עַד כָּל כָּל יְשִׁמְעָם בְּיוֹפִיךָ. "וידעאסו אתא. זהו מצב, הזמנה מתמדת. האם אתה יכול לעשות שמעי? האם אתה יכול להקשיב? האם אתה יכול להסתכל? האם אתה יכול להביט? והטי אָזנך, האם אתה יכול להכניס את אוזנך? האם אתה יכול להטות את אוזנך לקבל משהו שמעבר למצב ההבנה וההשגה הנוכחי שלך? השגה היא מה שאני יכול להיאחז בו, שאני יכול להכיל. על ידי כניעה למה שאני יודע היום למה שאני עשוי לדעת מחר, ואז כניעה למה שאני יודע מחר, שהוא גבוה יותר ממה שידעתי היום, למה שאני עשוי לדעת מה שאני עשוי לדעת למחרת. וזו הסיבה שההוראה לאברהם אבינו, עזוב את אדמתך ואת מקום הולדתך ואת בית אביך, מסתיימת לאן אתה הולך? הארץ אשר אראה לך. זהו עצמו המסע . זה לא רק דבר טכני, הוא שכח לומר לו את הכתובת והוא ישלח אותה בוואטסאפ לאברהם אבינו ברגע שהוא בדרך. אלא שזה חלק מהותי מההוראה. אתה בעצם לא יודע לאן אתה הולך. עכשיו, אני אני רוצה לקחת את המילים האלה של ה-Sfas Emet ולפענח אותן קצת. לפענח אותן קצת, במיוחד את האופן שבו הן חלות על חייו של אדם . עד היום, מאוד בגלל שזה כל כך לוכד את סיפורם של חיים עשירים , מפוארים ומשמעותיים באמת, למרות שזה נראה לא אינטואיטיבי. כשאנחנו מדברים על שלושת המקומות, לעזוב את מקום הולדתך אתה עוזב את ארץ הולדתך, לעזוב את מקום הולדתך, לעזוב את בית הוריך. ולמעשה הסדר היה צריך להיות הפוך. זה בגלל שברור שזו לא רק הוראה גיאוגרפית. זו הוראה פסיכולוגית. אז, לעזוב את ארצך זה יחסית קל. כלומר, זה יכול להיות קשה. לכל מדינה יש את התרבויות שלה, את הברכות שלה ואת הייחודיות שלה, אבל יחסית לעזוב את המדינה זה לא סוף העולם. לעזוב את מקום הולדתך זה כבר צעד הרבה יותר עמוק. זו לא רק מדינה, זו מקום הולדתה ממש. אז, למרות שטכנית אתה צריך לעזוב אחד לפני השני, אבל מבחינה רגשית מדינה, בסדר, יש לה את התרבות שלה, אבל אני עזבתי אותה. מקום הולדת זה כבר דברים שמושרשים הרבה יותר ב...אני. זה המקום שבו נולדתי, זה איך שגדלתי, זה האנשים שאני מכיר, זה בתי הספר , זו הקהילה. החלק הקשה ביותר הוא בית ההורים שלך. זוהי הזהות. ומה המשמעות של לעזוב את כל המקומות האלה? שוב, לא גיאוגרפי, אבל זה אומר את כל הדברים שעיצבו את התבנית בהתבסס על המדינה שלי, בהתבסס על מקום הולדתי . והנה הגדול. בהתבסס על כל מה שלמדתי ורכשתי בבית בו גדלתי, שכולל כמובן את הבית בו גדלתי, בתי הספר שלמדתי, הקהילות שהלכתי אליהן, האנשים שאני מוקף בהם, טבע וחינוך, כל מה שמגיע עם הבסיס של כל אחד מהם כולל כל כך הרבה מערכות אמונה, כולל כל כך הרבה חוויות ורגשות ואמונות מושרשים לגבי עצמי ולגבי אחרים ומי אני ומי אני לא. אז זה לך לך. והמילה שהוא משתמש בה היא לך לך, לך אליך. אתה עוזב את כל זה, מה נשאר לך? מה נשאר לך? אתה הולך לעזוב אותך. לך לך, אתה. ו...זה לא גינוי של דברים שקורים במדינתך, במקום הולדתך או בבית הוריך. זוהי הזמנה לא להגדיר את עצמך באופן בלעדי לפי זה, כי ייתכן שיש בזה כמויות אדירות של ברכות ומשאבים. אבל אם זה מעכב אותך מלגלות את הלכה, אתה רוצה שיהיה לך את האומץ לומר שהגיע הזמן ל"לך לך". ולאן אתה הולך? עם מה נשאר לך? והוא אומר " ערוץ השמים", ו"ערוץ השמים "הוא כניעה עמוקה ועמוקה אל הלא נודע. וברגע שאני נכנע אל הלא נודע, כמובן, עכשיו אני באמת מכיר את הלא נודע, ואני יודע לאן ללכת כי אברהם אבינו בסופו של דבר ידע לאן ללכת. הוא הלך לארץ כנען. בחיי כולם, אנחנו נואשות רוצים ודאות. מי לא רוצה ודאות? מי לא רוצה ביטחון, ולכן אנחנו קונים ביטחון, ביטוח להרגעה לכל מצב אפשרי. נכון? בדור שלנו, יש לך אפילו ביטוח חיים. אתה רוצה ביטוח להכל. ביטחון להכל. תגיד לי כמה זה עולה ואעשה לי ביטוח. כי זה...צורך מאוד מאוד חזק של בן אנוש. כך בנוי האורגניזם שלנו. זו לא טעות. זה דבר מאוד מאוד חשוב וזה מה ששומר עלינו בטוחים בעולם הפיזי. חלק מהמוח שלנו, המכונה האמיגדלה, תוכנן על ידי אלוהים פשוטו כמשמעו להיות שעון מעורר שמצלצל כשיש סכנה. וכשיש ביטחון. ולכל אדם זה אולי אומר משהו אחר, אבל כל הזמן מרגע שנוצרנו, אנחנו מחפשים , מהם המקומות הבטוחים? מי האנשים הבטוחים? מהן הסביבות הבטוחות? היכן יש לך...מה אתה נמנע? ממה אתה לא נמנע? וכל התבנית שלי יכולה להיווצר סביב זה. וכמו שאנחנו תמיד אומרים, זה אפילו לא מודע כי זה קרה ברחם. או בימים ובשבועות ובחודשים ובשנים המוקדמים ביותר של חייו של אדם. לפני שמתחתנים, מי לא רוצה ערבויות? זו הסיבה שאתה עושה מחקר וזה דבר טוב לעשות מחקר, נכון? חשוב מאוד לעשות מחקר. אתה רוצה ערבויות לעצמך, לילדים שלך, ל...נכדים, לחברים קרובים, לקרובי משפחה. לפני שיש ילדים, אנחנו רוצים לדעת בדיוק איך הם יסתדרו. מי לא רוצה? כולם אומרים לך מה הילד צריך שיהיה לו הרבה נחות ונחות ונחות וזה צריך להיות קל. כמו שתמיד אומרים, נכון? דגעו אותם, התאימו אותם, שלח אותם. וכשאתם שלחתם אותם, אמרו להם שתשלמו על חצי מהוכנ"ל של הדור הבא או הבר מצווה. לפני שמקבלים החלטה גדולה, אנחנו רוצים לדעת שהכל יסתדר . אלה החיים והם נורמליים. זה לא דבר רע . ההפך הוא הפקר. זו קלות דעת, זו אדישות, זו חוסר אחריות. להכניס מישהו למצב מסוכן או פזיז זה כמובן מאוד לא חכם ולא יציב ולא הוגן וגם לא מוסרי, בין אם זה כלפי עצמך או אחרים. כפי שאומרת התורה," וְנַשְׁמַרְתֵם מְעוֹד לַנַּפְשׁוֹכֶם "." ובכל זאת, התורה לא מפריכה שום דבר מזה. יש "עין סומצ'ין אל הנס". " אסור לך ללכת למקום סכנה". וראפו יאראפה. " ברור שאדם צריך לחיות כך ובאחריות. אבל במסע האולטימטיבי של החיים, במסעות הגדולים ביותר של החיים, כאן זה ההפך. כאן, הצורך לשלוט בשאלות הגדולות באמת של זהות וגורל, כאן שליטה הופכת לכלא הגדול ביותר. כי היא אף פעם לא מאפשרת לי לגלות מהו באמת חזון האל לחיי. אני כל כך עסוק בשליטה בנרטיב, בשליטה במשפחה, בשליטה בנישואין, בשליטה בילדים, בשליטה בכל דבר, שאני אף פעם לא יכול לדמיין שיש משהו גדול מזה. וזה דבר נורמלי. שליטה שווה ערך, לדעתי, לבטיחות. נכון? שליטה פירושה יכולת חיזוי, ציפייה ובטיחות. הפגיעות של חוסר הידיעה היא שברירית מאוד מאוד. זה מצב שברירי מאוד. והמערכת לא יכולה להתמודד עם זה. וזו הסיבה שאנחנו אוהבים לתת לכולם סיפורים. יש לנו סיפורים לכולם, במיוחד לאנשים הקרובים ביותר במשפחה שלנו. כי אם אני יכול לשים אותך בקופסה שלי, אני יכול איכשהו לחזות איזו מערכת יחסים תהיה בטוחה ואיזו לא. וזו הסיבה שהמוח שלנו לא מפסיק להבין אנשים. וזה..." למה גם המוח שלכם מנסה להבין אתכם. עדיין לא הצלחתם בזה כי זה מאוד מאוד קשה. אבל אנחנו אוהבים סיפורים. והסיבה שאנחנו אוהבים את זה היא שאני רוצה לשים תווית, ואז אני יכול לשים אתכם במגירה הנכונה, ואז אני יודע מתי לפתוח את המגירה, מתי לסגור את המגירה. זה מה שאנחנו עושים כל הזמן. זה דבר נורמלי מאוד לעשות. ואנחנו אפילו לא עושים את זה במודע. וכתוצאה מכך, אנחנו נשארים לעתים קרובות, רבים מאיתנו יכולים להישאר תקועים בשיתוק רגשי, בלי אפילו לגלות מי אנחנו באמת באמת. אמרתי בשיעור השבוע, שיעור לגברים, שאתם יודעים, דמיינו שמישהו לוקח כינור, כינור סטרדיבריוס, הכינור הכי יפה, ומשתמש בו כמעצור דלת. אתם יודעים, אתם צריכים דלת כדי להיות פתוחה, והיא עושה את העבודה בצורה יפה. ועכשיו אתם משוכנעים שהכינור נוצר כדי להחזיק את הדלת שלכם פתוחה. ומישהו אומר, "לא, מה אתם עושים?" והם אומרים , "אה, זה דבר רע להשאיר דלתות פתוחות?""לא, זה דבר נפלא לשמור על דלתות פתוחות. לך תקנה מעצור לדלת ב -3.99 דולר. הכינור הזה שווה 15 דולר והוא סטרדיבריוס. יש רק בערך 20 כאלה בעולם. הנשמה שלנו היא כינור סטרדיבריוס יקר מפז. כל הששש. כמו שיהודה הלוי אומר," אני צריך כנרת לשירה. אני נבל לשירים שלך. "" אז, לפני שהיית שלם שלזהב, "אני צריך כנרת לשירה." יהודה הלוי הוא מהמאה ה -12. אה כן, כן, כמה מאות שנים לפני גברת שומר. אז, כזה אני. להשתמש בו כמעצור לדלת , זה אולי יעבוד. ואין שום דבר רע בכך שהדלת פתוחה. אבל, אברם לעולם לא, אולי לעולם לא תגלה את הקריאה, הקריאה האמיתית, את הברכה האמיתית של נשמתך. השם אומר, "לך לך". "מה יקרה? באופן פרדוקסלי, כשאתה משחרר את כל זה, הוא אומר לאברהם אבינו," מה שיקרה הוא שאתה הולך להיות לגוי גדול. באמת? אתה רוצה שאני אהיה לא בטוח. אני אפילו לא יודע אם אני אשרוד. בשלב הבא, אני אברך אותך. שמך יגדל. אתה תהיה מקור ברכה. כל אומות העולם יתברכו על ידך. זה מעניין. מהכניעה האולטימטיבית אל הלא נודע, אתה בעצם הולך לגלות מי אתה באמת. מהכניעה האולטימטיבית, אתה הולך למצוא את שמך. לך לך. כפי שדיברנו בשבוע שעבר, מגדל בבל אמר, " וַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁם. אנחנו רוצים לעשות לעצמנו שם.""השם אומר לאברהם," וַעֲצַד שְׁמֶךָ. אֶגְדַּל שְׁמֶךָ "." יש שם ויש שם. יש בושה ויש בושה. יש את השם שאני בונה לעצמי כי זה השם שנוח לי איתו, כי כאן אני יכול לשלוט בשמי. ואז יש את השם שהשם אומר, " אני בעצם תופס את השם הזה לפני הכל. זה שמך האמיתי." זה שם הקריאה האלוהית שלך הוא שם האינסוף האלוהי שלך. אז, למרות שיש כל כך הרבה חלקים בחיים שאנחנו יכולים לחזות או לפחות יש כמה דברים שאנחנו יכולים לחזות ואנחנו צריכים ואנחנו צריכים לנסות להיות מאורגנים וכן הלאה וכן הלאה. אף על פי כן, ההישגים הגדולים ביותר של החיים, הקריאות הגדולות ביותר של החיים, הצמיחה הגדולה ביותר בחיים, המצווה הראשונה שניתנה ליהודי הראשון בהיסטוריה לפני כל דבר אחר, לפני כל מצווה אחרת, מה זה היה? זו היכולת לומר לעצמי, " אני הולך לצעוד אל עתיד לא ידוע. אני הולך לפתוח את עצמי למשהו שאני לא יכול לשלוט בו. ""מה זה אומר מבחינה מעשית? אני לא תמיד יודע לאן הדרך מובילה. אני לא רואה את סוף הדרך. לפעמים אני לא צריך לראות את הדרך. אתה יודע מה אני צריך לדעת? אני צריך לדעת עם מי אני הולך. וזה מה שהשם אמר לאברם. לך לך. אנחנו הולכים. אנחנו במסע. מהי הדרך ומה היא הולכת להסתיים, אתה אפילו לא רוצה לדעת כי אם אתה יודע אותה, אתה הולך להגביל אותה. אתה הולך להגדיר אותה. אתה הולך להיתקע בה. אתה לא צריך לראות את כל המדרגות כדי לעשות את הצעד הבא. כרגע, יש צעד הבא. זה מה שאני הולך לעשות." הבעל שם טוב נתן פעם מטאפורה ואמר שחלק מהסודות העמוקים ביותר של החיים יכולים להיות מובנים באמצעות גרם מדרגות שרש"י מכנה בתנ"ך שווינדלשטייג. מישהו יודע מה זה שווינדלשטייג? גרם מדרגות לולייני. בגרמנית וביידיש נהגו לקרוא לו... " שווינדלשטייג או שווינדלטרפ. אתם יודעים מה זה נוכל? נוכל. קצת מוזר, אפשר לנחש עכשיו? נוכל ביידיש זה נוכל. אז מה זה שווינדלטרפ? צעדים מטעים. למה הם מטעים? כי גרם מדרגות לולייני , כן? אתם מסתכלים למעלה, רואים את היעד שלכם שם למעלה, עולים מדרגה אחת ופתאום היא פונה והיעד נעלם. באמת, התקרבתם יותר, אבל מנקודת המבט שלכם התקדמתם. וזה נכון גם גבוה יותר וגם במדרגה הלפני אחרונה, פשוט פניתם ואתם רחוקים יותר מהיעד שלכם. היית צריך להישאר רחוק יותר . לכו את הצעד הבא. תנשמו, היו כאן, ותעשו את הצעד הבא. לעתים קרובות מאוד, כשאנשים רוצים להבין הכל, במיוחד לגבי ילדיהם או לגבי בן/בת הזוג שלהם או לגבי עצמם או לגבי אלוהים או לגבי החיים או לגבי הגורל, היו פתוחים ללא נודע. זו המשמעות של כניעה אמיתית. כניעה פירושה שאריצכה ארכה אינה ארץ מוגבלת. זוהי ארץ אינסופית. ו...אם אני מבין את זה, זה תמיד יהיה עקבי עם הפחדים שלי, הציפיות שלי והנכונות שלי לשלוט. אומרים ששני אנשים נכשלים בחיים. אנשים שאין להם תוכנית ואנשים שדבקים בתוכנית שלהם. בדיוק כמו שאם אין לך תוכנית, זה לא טוב. אם אתה דבק בתוכנית, זה כישלון שווה. דיברנו לפני כמה שבועות על הסיפור הבלתי ייאמן הזה שאסור לשכוח שקרה עם המטוס, מטוס דובאי פליי דובאי שעזב את דובאי ביום החמישי של סוכות, י"ט בתשרי ה'תשפ"ז, 30 בספטמבר 2026. 182 אנשים על המטוס שטס מדובאי לתל אביב. הם היו אמורים לנחות בסביבות השעה 9:30 בבוקר בתל אביב והיום אנחנו כבר יודעים את הסיפור. יש פרט אחד בסיפור שעבורי לוכד את זה בצורה מאוד, מאוד עוצמתית. וזה שכולנו יודעים שטייס המשנה קם להתפלל ועמד מאחורי הטייס ההודי, מר מצ'אצ'ה, הגיבור, הוא לקח את...גרזן של תא הטייס והוא פגע בו בראשו. התוכנית הייתה לגרום לו להיתקל בהכרה ואז להרוג אותו. אף אחד לא היה יודע שהוא ישתלט על המטוס, ינחת בנמל התעופה בן גוריון בתל אביב, אבל ברגע שהוא קיבל אישור במקום לנחות בשדה התעופה על המסלול, הוא היה מתרסק בחלילה לטרמינל בבוקר סוכות ישראלי בסביבות השעה 9: 30-10: 00, כשלא מאות, אלא בדרך כלל אלפי אלפי יהודים נמצאים שם. הוא תכנן את ה -11 בספטמבר היהודי בישראל, שיכול היה להיות פי שלושה, ארבעה, חמישה, עשרה מכמות הנפגעים של ה -7 באוקטובר. אז אנשים לא מדמיינים את הנס הגדול שקרה באותו רגע. העובדה היא, כפי שאמרתי לכם לפני כמה שבועות, ילדה בת חמש היא הייתה זו שחוללה את הנס. נינה מיינס הייתה צריכה ללכת לשירותים, תודה לאל. אני לא יודע כמה פעמים קודם לכן בטיסה היא הייתה צריכה ללכת לשירותים, אני לא יודע. אני לא יודע. יכול היה להיות חמש פעמים ו... תודה לאל שאמא שלה לא התעצבנה עליה כשהיא אמרה," אני צריכה ללכת לשירותים ". והיא לא התעצבנה למרות שהם היו כשירים לשבת במושב הראשון, אז היא יכלה לומר," לכי בעצמך "." היא ליוותה אותה לשירותים. ובעוד בנה בן החמש בחדר המשותף, טים, אמא שלה, טאלי מיינס, שומעת מהומה בתא הטייס ומיד יודעת שמשהו לא בסדר. וכמובן, הדלת פתוחה כי הטייס פתח אותה והיא צורחת שטייס המשנה מנסה להרוג את הטייס. הוא עמד לאבד את הכרתו כשפתח את הדלת. אבל מה שקרה באותו רגע הוא שאנחנו יודעים שהיום היה שם אינסטלטור יהודי, אינסטלטור ישראלי, יניב חיון, והוא רץ לתא הטייס. הוא חנק את המחבל, הוציא אותו ונתן אותו לאחרים לקשור אותו. ומכיוון שהיה לו תחביב לצפות בסרטים דוקומנטריים ותוכניות על תוכניות טלוויזיה על התרסקויות מטוסים, הוא ידע מה לעשות. זה צנח בצניחה חדה. זה נפל 17,000 רגל בפחות מ -35 שניות. תארו לעצמכם את האימה. הוא ידע מה לעשות. בדיוק באותו רגע כשהוא הזיז את הידית כדי לאזן את המטוס. עכשיו, כשהוא התיישב במושב שם , הוא היה יכול לומר לעצמו, "אני לא טייס". אני לא יודע איך להטיס מטוס. נניח שאני מחזיר את המטוס למסלולו. הטייס האמיתי עומד למות. הוא איבד דם. הוא איבד את הכרתו. טייס המשנה הוא הרוצח שרוצה להרוג כל יהודי במטוס, וזו התוכנית שלו. פעם אחת הוא ראה שהוא לא יכול ללכת לבן גוריון, לפחות לרסק את המטוס כאן או בבסיס צבאי. מה יכול היה להיות המחשבה שלו? מה אני עושה? אני ארים את זה, אבל אין... אין טייס. אף אחד לא נוחת על המטוס הזה. מה אנחנו הולכים לעשות כדי להישאר באוויר לנצח? בשלב מסוים, הכל ייגמר. אבל ברגע האמת הזה, הוא ידע מה התפקיד שלי? התפקיד שלי הוא לא להבין מה יקרה אחר כך. התפקיד שלי הוא להבין מה הסליחוס שלי עכשיו. מה יקרה אחר כך? זה הבורא. ומה קרה אחר כך? היו שני טייסים במטוס. פשוטו כמשמעו, הם נסעו במטוס, והם השתלטו, והם ביצעו נחיתת חירום בערב הסעודית. כמה פעמים בחיים אנשים מונעים מעצמם את עתידם האמיתי והזוהר כי אני צריך להבין את זה? והאמת היא שהנושא הזה יקרה שוב ושוב. כי אם תחשבו על אברהם שהיה היהודי הראשון, אבל מיהו המנהיג היהודי הראשון והנביא הגדול ביותר? משה רבינו. ואיך הוא ניצל ממוות? איך הוא ניצל מאלה שרצו להרוג אותו ואת כל תינוק יהודי אחר? וכולנו מכירים את הסיפור. בתיה בת פרעה באה להתרחץ בנילוס. היא רואה סל קטן בנהר. היא לא יודעת מה זה. זה פשוט נראה כמו סל מוזר שצף בדלתא היפה של הנילוס. ותישלח זה אמהותה ותיקהו. חכמינו אומרים ברש"י מביא, מה קורה? היא מושיטה את ידה. היא מושיטה את זרועה, אבל יש בעיה. הזרוע לא מגיעה לסל. ייתכן שהוא היה עמוק במים. זה יכול להיות 15 מטר, 30 מטר, 60 מטר. אני לא יודע. אז מה אומרים חז"ל? אתה זוכר בטעמי מצוות, אתה זוכר שבכיתה ב' עשית ספר צביעה עם יד ארוכה, אתה זוכר? סגול, עשית את זה סגול. אמא שלך רוצה לדעת למה עשית את זה סגול. ידה נמתחת כמעט למאה אמות. והיא יכולה להגיע לסל ולהוציא אותו והיא פותחת אותו. יש תינוק בוכה. היא מבינה שזה תינוק יהודי . היא מאמצת אותו כבנה ומביאה אותו לארמון ואפילו נותנת לו את שמו, משה, הוצאתי אותו, משכתי אותו מהמים. פעם נתנו...אני רוצה לשאול אותך שאלה. דבר כל כך מוזר. תהיה כנה איתי. אם הלכת לחוף יפהפה אחר צהריים יפהפה, בסדר? אתה בקרוב נוסע לפלורידה, אז אתה יודע על מה אני מדבר, נכון? אתה רוצה ללכת למים, אתה רוצה לברוח מהקור. ואתה רואה את הדבר הקטן הזה במים ופתאום אתה אומר, אתה יודע מה? הייתי רוצה לראות אותו והיד שלך נמתחת 75 רגל. תגיד לי מה היית עושה. הא? תתקשר להצלה או למצוות, נכון? אני לא חושב שהיית מתקשר למצבים או משוררים. או להצלה או למצוות או אולי 911. הייתי בורח בחיים הייתי בורח מהר. הלב שלך מה זה? וודו? הא ? כן, אני מקווה שכן. אני מקווה שזה יבוא איתי. אני כאילו, אני נשאר מחוץ למקום הזה. אני אמצא חופים אחרים לבלות בהם. זה סיפור מוזר מאוד. נכון? ולמה אפילו הנס הזה היה צריך לקרות? כלומר, היא הייתה הנסיכה. היו לה משרתים. היא יכלה לבקש ממישהו, "קחו סירת משוטים. כן, בלי סירות מנוע, בלי אופנועי ים, בסדר, אבל קחו סירת משוטים, כנסו ותביאו לי את הסל." זו הפעם הראשונה שאנשים מוציאים את הסל. זה לא היה במרחק קילומטרים, אלא קילומטרים. יש כאן סיפור עמוק מאוד. זה לא הרבה יותר מסתם סיפור פיזי. זה סיפור פסיכולוגי. רבי שמחה בונים מפשיסחא אומר את זה. זה סיפור שלם. זה מייצג את כל המסר של הסיפור. בחיים, כולם יודעים שיש דברים שאתה יכול להשיג ויש דברים בלתי מושגים, משחק מילים מכוון. וכל אדם נורמלי יגיד, "הרבנית, הקדושה ביותר, את חולמת. זה בלתי מושג. תשכחי מזה. רדי ממגדל השן שלך ותהיי נורמלית . פשוט תהיי נורמלית. תיכנעי לבינוניות כמו כולם. תחיי חיים של ייאוש שקט והכל יהיה בסדר. אל תעשי גלים. אל תעשי גלים, שוב משחק מילים מכוון. דברים בלתי מושגים. תהיה פרקטי. תהיה נורמלי. את צריכה שיעור על לוגיסטיקה ועל נורמליות. אלו שני הפגמים שלך. אף פעם לא הצלחת בשני הדברים האלה. לא על לוגיסטיקה ולא על נורמליות ולא על התייצבות בזמן. הם קוראים לזה. חלומות שאנשים אחרים חולמים על אנשים אחרים וזה מה שאת עסוקה בו. הא? >> גזרי את הכנפיים שלך. >> כן. >> גזרי את הכנפיים שלך. מישהו אמר פעם לרב כהנמן מפוניבז '," הקדושה ביותר, את חולמת שאת חולמת. "הוא אומר," כן. אני לא חולם כשאני ישן. אני חולם כשאני ער. "" אתה צודק, אני חולם. יוסף נקרא בעל החלומות. האח אמר, בעל החלומות, חולם. "" אם תבואי, בתיה תתייעץ עם כמה אנשים נורמליים לגבי מה שהיא חושבת. יש שם סל. יש לי תחושה. יש לי תחושה שיש שם משהו יקר מאוד. מי יודע? אולי אפילו ילד יהודי. מי יודע? אולי אפילו האדם שהתורה תגיד עליו שלא היה נביא כמו משה שידע את אלוהים פנים אל פנים. האדם שיעביר את תוכנית השם ליקום לנצח נצחים. הוא בתוך הסל והוא הולך לאבד. ולכן, יש לי חלום. נכון? והחלום הוא, יש לי חלום . אני אקח את הילד הזה. ואתם יודעים מה אני אעשה איתו? אני אביא אותו לארמון של אבי, פארו. ושם אני אתן לו חינוך יוצא דופן ואת הגידול הטוב ביותר. טיפוח ואהבה וחיבה וחוכמה ועוד, שגשוג. והוא יגדל איתי ועם זדה שלו, זדה הנוקשה שלו, סבו החורג, ששמו פארו. ואנחנו נעשה את השלום. "זכר, נעשה ברית, נעשה הכל, נעשה בר מצווה, נכניס אותו לישיבה טובה, נעשה הכל. וכולם יסתכלו על בתיה ויגידו, בתיה, הצלה. בתיה, כמו שאמרת, היה לי חבר לכיתה, הוא היה אומר, אני FGM, פריש געזונט משוגע." פריש ", הוא היה אומר על עצמו," איך בין פריש געזונט משוגע ". בתיה, זה רשמי. את משוגעת מוסמכת ובמשימת התאבדות. את במשימת התאבדות. פשוטו כמשמעו. את באה לאבא שלך, אבא שלך אומר," מי זה התינוק החמוד הזה? "" יהודי, יידיש, יידיש אינגל. באמת. דמייני ילדה שמביאה להיטלר, יימחא שם לברגהוף ב -1943 , "אה, מצאתי ילד יהודי בגטו ורשה. הנה, בואי נגדל אותו יחד". "תביאי ילד יהודי ליוסף סטלין בדאצ'ה שלו ליד מוסקבה. " הנה, מצאתי ילד יהודי, ילד יהודי חמוד. "בתיה, את משוגעת. את רוצה להיות אישה נחמדה? בסדר, תהיי אישה נחמדה. את הולכת להרוג אותו קודם. אביך עריץ, הוא דיקטטור. את מכירה את אביך, הוא רשה מרושה. פארו היה היטלר, מטביע כל ילד יהודי. מה מה מה את משוגעת? בתיה, תמצאי חלומות אחרים. בסדר? צ'אט. תשאלי את GPT חלומות אחרים, חלומות אלטרנטיביים. מה אני יכולה לעשות כדי להיות אישה אצילית ולזכות בפרס נובל לשלום? כן, אני אגיד לך, פשוט לכי לסדר ציפורניים ותשתי קפה קר וזהו. תעזבי אותי בשקט. בסדר, תעזבי את כולם. את נסיכה, זהו. פשוט תעשי את שלך." אבל בתיה אמרה, "לא, אני הולכת להושיט את היד שלי.""אבל זרועך לא מגיעה. וזה מה שקורה בחיים. כשאני מושיט את זרועי, כשאתה מושיט את זרועך, יש זרוע בלתי נראית. זוהי זרועו של השם. היא בלתי נראית והיא אינסופית. ואם השם רוצה, הוא מצמיד את זרועו לזרועך. ואז מה שהופך, למה שהיה אתמול בלתי מושג, הופך למציאות. גנרל מונטגומרי אמר פעם," את הקשה אנחנו עושים מיד, את הבלתי אפשרי לוקח קצת יותר זמן. "היא הושיטה את זרועה. זה הנס. היא עשתה משהו שהעולם היה אומר שהוא בלתי אפשרי, אבל היא אמרה," אני הולכת להושיט את זרועי. "" ומה קרה? היא עשתה את זה. היא הביאה אותו פנימה. מה שהיא אמרה לפרוי, הוא היה בארמון, ובגלל זה, הוא הבין את התרבות של מצרים. הוא הבין את הנרחבות של סבו. הוא היחיד שיכול היה לביים מרד. אבן עזרא כותב שאם משה היה גדל בין יהודים, לעולם לא היה לו האומץ לעשות את מה שעשה, כי הייתה לו מנטליות של עבדות. אבן עזרא כותב את זה בפרשת שמות. אם הוא היה גדל בין יהודים, הכל היה עכשיו ומכני. היית פשוט אוסף. אתה חותם. אתה אומר,' כן, כן, כן, כן. זה היה אמור להישאר ככה. רק בגלל שהוא גדל בארמון, הוא חשב אחרת. יש לך בוודאות ילד שאתה מוצא בגמרא. הוא חשב על שינוי העולם. זה סוג אחר של חזון. הוא אפילו לא היה מדמיין את זה. כאילו, 'אלוהים, על מה אתה מדבר? אנחנו עבדים. אנחנו אמורים להיות עבדים'. "" הייתה לה תחושה, והיא ידעה, " התפקיד שלי הוא לא להציל אותו. התפקיד שלי הוא למתוח את זרועי." ועכשיו אני רוצה להראות לכם את עומק איך התורה עובדת. כולם יודעים שזהו המשפט שכולם יודעים. בכל פעם שמדברים על פסח, המשפט הוא שה ' הוציא אותנו ממצרים ביד חזקה וביד נטויה. והביטוי הזה חוזר בחומש ובתנ"ך ובמדרש ובתלמוד. ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואני רוצה לשאול מכל הביטויים בעולם, למה יציאת מצרים מוגדרת כיד חזקה וזרוע נטויה? כלומר, לה' אין יד, אין לו זרוע. אפשר להגיד כל דבר. אפשר להגיד בלב חזק, ברגליים חזקות, בשרירים חזקים, באומץ רב. אבל אתם יודעים למה ? אתם יודעים על מי הזרוע הנטויה אנחנו מדברים? כל יציאת מצרים התרחשה בגלל הזרוע המושטת של בתיה. זו הייתה הזרוע הנטויה שלה. ואז השם חיבר את זרועו הבלתי נראית לזרועה המושטת ומשה ניצל. כך התרחשה יציאת מצרים, 80 שנה לאחר מכן. אז כשאני חוגג את נס האל, אנחנו חוגגים את נס בתיה שפשטה את ידה. האינסטלטור שיושב ואומר "אני צריך להרים את הידית הזו. מה קורה אחר כך?" ברגע זה אני מרים את הידית הזו. "על הארץ אשר ארצה. אני לא יודע מה קורה אחר כך. אבל יש שני טייסים על המטוס ואז יש עוד 10 ניסים שקרו וכל אחד מהם תורם חלק חיוני לסיפור כי אם אחד היה חסר, חלילה, התוצאות היו יכולות להיות קטסטרופליות. חלילה רואה את זה מעבר למה שאנשים היו מדמיינים. הזכרתי את הסיפור שוב, אני אגיד לכם למה. אם אנחנו צריכים לחשוב על זה, אם חס וחלילה האדם הזה היה מממש ומבצע את התוכנית הרעה שלו, אפילו חלק ממנה, היינו זוכרים את הסיפור שנים אחר כך, בדיוק כמו שאנחנו זוכרים את ה -7 באוקטובר יותר מ -3 שנים מאוחר יותר בצורה חיה מאוד. היינו זוכים לראות נס כל כך גדול, אסור לנו לשכוח אותו חודש אחר כך. אסור לנו לשכוח אותו שנה אחר כך. אתה לא שוכח את הדברים האלה. אנחנו לוקחים את הדברים האלה. אנחנו יכולים לקחת את הדברים האלה כמובן מאליו, כן? כיון? כיון, כן, כיון, כן? כן. כן. ואני מדמיין שכאשר היה לו תחביב של צפייה בתוכניות על תעופה, כנראה אם אשתו הייתה נורמלית, היא כאילו," יניב, אין לך משהו יותר טוב לצפות בו? שוב, עוד תוכנית? צפית רק ב -900 מהן? לך, למד איך להיות אינסטלטור טוב יותר. תרחב את עסק האינסטלציה שלך כדי שנוכל לקנות בית חדש בהרצליה. נכון? אני לא יודע. אני לא יודע שהיא עשתה את זה. אולי היא צפתה בזה איתו בשאלה. אני פשוט מכניס קצת הומור. אבל מי היה יודע מי היה יודע שכל אחד, כל פיסת מידע שהוא הפנים, פשוטו כמשמעו הציל לא רק 182 חיים, הציל אומה, הציל ארץ, הציל את העם, הציל אלפי חיים. מי היה יודע? זה מה שאומר בעל שם טוב, שכל פרט בחיים הוא בהשגחה. אין דבר שלא מתוכנן על ידי האלוהי. אפילו עלה שמתגלגל על הקרקע. עכשיו, למי אכפת ? בוודאי בן אדם בחיים יהודיים, הכל מתוכנן. ואתה לא יודע מה, מתי. ואותו דבר קורה. יש לך את זה עם בתיה. אתה מבין, נשים די טובות בזה. ואז יש את זה עם אסתר. אסתר אומרת למרדכי, "אני לא יכולה להיכנס לאחשוורוש. זה מאוד נחמד שאתה חולם. אני נכנסת בלי רשות. אתה יודע מה בעלי עושה? אני מכירה אותו. הוא מכור. הוא אלכוהוליסט. הוא פרסי. אתה חושב שהאיראנים רעים היום? זה אחשוורוש. זו המדינה שלו. הוא הורג את המלכה שלו. הוא כבר הרג אישה אחת. כלומר, יש לנו ניסיון. הוא היה שיכור. הוא היה צריך שהיא תופיע. היא לא הופיעה. הוא החליט," אוקיי, מוות "." אז את חושבת שאני אהיה יותר טוב? אז אני אמות. אז עכשיו לא יהיה לך אף אחד בארמון. לא שאלה רעה. מה אומר מרדכי? אני מבין. מי אוי דיינם קאזוי היא קיבלה את המלכות. מי אוי דיינם זה מעבר לנו. כמו זה, כי רחמים אומרים שזה מעבר לנו. אני לא יודע אם זה לא הרגע שהפכת למלכה. למה את חושבת שהפכת למלכה? מה? בשביל מה? זה הרגע. איך זה יסתדר אני לא יודע אבל אני יודע מה הצעד הבא. והצעד הבא הוא לנשום וללכת פנימה . והיא עושה את זה וכמובן שכולנו כאן היום בגלל הצעד הנועז הזה של אסתר. בדיוק כמו בתיה, בת פרעה. צאי מבית ישראל ותתוך עצמך . אז עכשיו כשזה מגיע לחיים האישיים של אדם זה נהיה קשה כי זה כבר לא קולוסאלי וגלובלי ודרמטי. זה מאוד אינדיבידואלי בבית של אדם, בנישואים של אדם, ב... "משפחה של אדם. אבל כאן אלה ריטה שרעקה הופכת לברכה. לפעמים אני יודעת שבחיים האישיים שלי יש מצבים שאני לא מצליחה להבין. אבל רק בגלל שאתה לא מצליח להבין את זה, אל תכניס את זה לקופסה. כי כשאתה דוחף את זה לקופסה אתה מגביל את הפוטנציאל האמיתי של איך דברים אמורים להתפתח. אז אתה אומר כן , אבל אבל אבל אבל אני חייבת לעשות...תירגע. אלוהים הרבה יותר גדול ממה שאי פעם דמיינת. מישהו כתב פעם תפסיק לספר לאלוהים כמה גדולות הבעיות שלך. תתחיל לספר לבעיות שלך כמה גדול אלוהים. זה לא סתם בסדר, רעיון חמוד של אמונה. כן, תזרחי, תזרחי, יותר אמונה, יותר אמונה. להיות חסרת אחריות. זה בעצם נקרא להיות אחראי. זה נקרא להיות פתוח. ממש ממש ממש פתוח. אבל כדי להיות מסוגלת אפילו לתפוס את הפוטנציאל של מה שיש כאן במלאי אני צריכה לשחרר את כל השאר וזה מפחיד. מבחינה רגשית זה רגע מפחיד. אפילו מבחינה רגשית זה מפחיד. בן/בת הזוג שלך אומרים לך משהו. הילד/ה שלך אומרת לך משהו, במיוחד אם היא מתבגרת. מישהו אחר אומר לך משהו. אמא שלך, אבא, אחיך, אחותך, גיסתך, שכן, חבר, מה שזה לא יהיה, והם מעוררים בך את האור היום. מישהו יודע על מה אני מדבר? באותו רגע, איך נראית שליטה? שליטה נראית כאילו המוח שלך יוצר מיד סיפור, מי הם, מה הם חושבים, למה הם מתכוונים, מה התוכנית שלהם, הם מאיימים עליך, וכל מערכת ההפעלה שלך עומדת להילחם בחזרה. איך שזה לא ייראה. עימות, היסחפות, גז- לייט, התנתקות, בריחה לסין לחופשה של 3 שבועות, איך שזה לא ייראה רגשית. אבל השורה התחתונה היא, אני שם את זה בקופסה, אני יודע מה קורה, אני מבין איך אני יכול להיות הכי בטוח, בין אם זה להילחם או ברח או להקפיא או להתחמק או ה- F החמישי, בטח. זו תמיד בריחה טובה, פשוט לכו לאכול. פשוט לכו לאכול. זה תמיד טוב, יש מסעדות שמחכות. זו התרומה שלי לפסיכולוגיה ולמדעי המוח. התרומה האישית שלי, אני לא יודע אם אני הולך לקבל...פרס נובל על המהפכה הזו במדעי המוח, אבל לפחות עבור יהודים רבים שאני מכיר, כולל שלי, זוהי מערכת הפעלה יפהפייה, יפהפייה כדי להימנע מכל הבעיות. כן, יש לנו חגים בשביל זה, וכו '. הם ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נלך לאכול. זהו. בשורה התחתונה, בואו נלך לאכול ונשרוד, וככל שתאכלו יותר, כך זה מראה שאתם מקבלים את האהבה שאני נותן לכם דרך אוכל ועוד אוכל ועוד אוכל עד שתמותו, ואז בוודאות תהיה לכם האהבה. אז, לכל התגובות האלה, לכולן יש מכנה משותף אחד, וזה חשבתי שאני צריך להבין את זה. האם אני יכול להיות נוכח עם חוסר הוודאות? האם אני יכול להיות נוכח עם אי הנוחות של חוסר הוודאות? האם אני יכול להיות נוכח עם העובדה שהארץ שאני נועד ללכת אליה, השם צריך להראות לי. אני לא יכול להראות את זה לעצמי. אני לא יכול להראות את זה לעצמי. האם אתם יכולים להיות בטוחים בעובדה שגורל ילדיכם נמצא מעבר לשליטתכם? נישואיכם הם גורל, חייכם גורל, כל היבטי חייך. זה לא הופך לחוסר אחריות. אני אופיע ואעשה את הצעד הבא. בתיה לא הייתה חסרת אחריות, אברם לא היה חסר אחריות. אסתר לא הייתה חסרת אחריות. אני אעשה את הצעד הבא, אבל אני לא צריכה לראות את כל המדרגות כי זה גרם מדרגות לולייני. אני לא צריכה לראות אותו. אני לא צריכה לראות את כל הדרך. אני צריכה לדעת שאלוהים הולך איתי. לך לך, אני באה איתך. אני זו שאמרה לך לצאת למסע הזה. אתה עושה את הצעד הבא. וכשאתה עושה את הצעד הבא, ואז אתה עושה עוד צעד ועוד צעד, דברים מתפתחים בדרכים שאדם לא יכול לדמיין. זה לא קל כי רגשית אנחנו נמרוד בזה. אנחנו מתריסים נגד זה. כי בתחומים אחרים בחיים, אם קר לי, אני לובש סוודר. ואם חם לי, אני מוריד את הסוודר שלי. אם אני עייף, אני הולך לישון. ואם אני רעב, אני הולך לאכול. ואם יש לי הפסקות רכב. למטה, אני צריך עזרה. ואתה לא סתם אומר," אוקיי, חכה. "וחכה לארץ הלא נודעת. חלק גדול מהחיים הוא לקיחת יוזמה, להיות פרואקטיבי, להיות אחראי, להגדיר את לוח הזמנים שלך ולהגיע בזמן לשדה התעופה כדי שלא תצטרך לפספס את הטיסה. אבל כולנו יודעים שכמה שאנחנו עושים את זה, חלק ניכר מהבעיות הגדולות והקטנות בחיים הן מעבר לניתנות לחיזוי. אף אחד לא יכול להבין איך הילדים שלו יהיו. אף אחד לא יודע בדיוק מה יקרה בנישואים שלו. אף אחד לא יודע שום דבר מה יקרה בחיים שלו, מבחינה פסיכולוגית, רגשית, דברים שעולים. כאן אומרים לך," לך לך. מעכשיו, אלוהים אדירים וארץ ישראל ". ושם תגלה את השם שלא יכולת לגלות. וזה מה שהשם הזה מלמד אותנו כאן ואומר," האם יש לי את האומץ לומר שאני מוכן לחיות במרחב של כניעה? "" ומתי זה נגמר? זה לא בגלל שאתה נכנע לאינסוף. אתה לא נכנע לפריק שליטה. ולכן, הכניעה של אתמול הופכת לאגו של היום. ועכשיו אני מוזמן לשכבה עמוקה יותר של כניעה בגלל כניעת הנשמה. אתה אומר, "אבל עשיתי כל כך הרבה עבודה ונכנעתי." כניעה אינה קללה. כניעה היא ברכה. אני לא מכיר שום דרך אחרת לשום צורה של אושר אמיתי ללא כניעה. תדר הכניעה הוא התדר שנמצא ממש קרוב לתדר האהבה, תדר האמון, תדר האושר. כולם קשורים עמוקות. כי האושר האמיתי היחיד בחיים הוא, כפי שאנחנו תמיד מדברים עליו, כאשר האגו מת, כאשר אנו הופכים לערוצים עבור השם. הוא מקור האושר. הוא האושר האמיתי היחיד. אז, רק כשאני מוותר על הצורך שלי לשלוט ולהיאחז. זו מי שאשתי. זו מי ילדיי. זה מי בעלי. אלו חיי. כשאוכל באמת לפתוח את ליבי לארץ שתראה לי ואני מוכן לעשות את הצעד הבא כאברהם אבינו . היום, אני הולך לראות מה אלוהים רוצה שאראה היום. ומחר, אני הולך לראות מה אלוהים רוצה שאראה מחר. ואני יכול לחיות עם אי הנוחות של חוסר הוודאות, לא בגלל שאני אדם חסר אחריות, אלא בגלל שיש אמון עמוק של... "מי הולך איתי במסע הזה והאמון של נשמתי שזה לך לך. אני לא רוצה להגביל את כל החוויה שלי לקופסה קטנה. ועכשיו, מה קורה שם במקום הזה? הוא בא לשם, בונה מזבח. אוקיי, הוא אמור להתיישב. ומה קורה? יש רעב והוא צריך לעזוב. אז, השם אומר," אני רוצה שתבוא לכאן. "" ועכשיו הוא צריך לעזוב . מה זה אומר לנו? זה מרתק. הוא עוזב את כל מה שהיה מאחור כי השם אמר לו ללכת לארץ המובטחת. אז, הוא הקריב ביטחון, היכרות ויציבות. לבסוף הוא מגיע בציפייה שתהפוך לגוי גדול. "אני הולך לגדול שמך. תהיה ברכה, סיפוק, שגשוג." ופתאום, ויחי ראב בארץ. יש רעב הרסני. רעב מכה. וזה לא אחרי שנים על גבי שנים של ציות וציות. מיד, מיד אחרי מעשה הציות יוצא הדופן הזה, מה קורה? הוא חייב לעזוב. אמרת לי שזה העתיד. זו אדמתי. אני אתן אותה לילדים שלך. אין לי ילדים. אין לי אדמה. אני אפילו לא יכול להישאר כאן. ומה קורה? אשתו נלקחת לשבי. היא נחטפת. אז מה זה? המסע הראשון שלקחתי אותך אליו מוביל למשבר. מה מערכת העצבים שלי הייתה אומרת? אלוהים, לעולם לא אבטח בך שוב. זה אסון. אתה יודע מה? אני הולך לשלוט בחיי מעכשיו. אנחנו נוסעים למדינות שאני מתכנן עם GPS ואתה יודע, מתכנני טיולים. אתה יודע, אנשים יושבים, הם מתכננים את המסעות שלהם. לאן שאנחנו נוסעים כאן, אנחנו נוסעים שעתיים, אחר כך אנחנו אוכלים, אנחנו נוסעים עוד שעתיים, אנחנו אוכלים שוב, אנחנו... "לישון, אנחנו אוכלים שוב, אנחנו נוסעים לכאן, אנחנו... אני מתכנן את המסע הזה. אבל זה אחד השיעורים החשובים ביותר בעולם. לאישה סוף סוף יש את האומץ לעזוב מערכת יחסים הרסנית, ופתאום חייה הופכים למסובכים יותר. לאדם יש את האומץ להיכנס לאמת שלו, ופתאום אנשים כל כך קרובים אליו תוקפים אותו, מבקרים אותו, מדברים מאחורי גבו. לפעמים לאדם יש את האומץ להיות אותנטי באמת וליצור גבולות בריאים, ופתאום האנשים הקרובים אליו ביותר מבקרים אותו על הנרקיסיזם והאנוכיות שלו. לפעמים אדם מתחיל לשמור שבת, ופתאום הוא חושב מדהים ונראה שהוא הפסיד הזדמנות עסקית ענקית. הורים משקיעים הכל בגידול ילדיהם. הם חשבו שהם עשו הכל נכון, ופתאום מתפרץ משבר כואב שאף אחד לא יכול היה לראות ממנו. וזה הרגע שבו אנשים מאבדים לעתים קרובות את ההזדמנות של מהו אמון אמיתי. כי לעתים קרובות זה נהיה הרבה יותר קשה לפני שזה נהיה קל יותר. לעתים קרובות אני צריך להתעמת עם יותר כאב לפני שאוכל למצוא את עצמי האמיתי. למה? אתה לא יודע את זה? אתה שואל בהיגיון? בהיגיון , אני לא יכול לענות. אותך, אבל אני יכול לענות לך באופן חווייתי. כי העומק האמיתי היחיד שאדם אי פעם יבין נובע מוויתור על כל שריד אחרון של אגו. כל שריד אחרון של אגו. כל עוד אני בשליטה , הנשמה שלי לא יכולה לרקוד. כל עוד הטראומה שלי שולטת בחיי, אלוהים לא יכול לחיות במערכת העצבים שלי. ככה זה. זו לא קללה, זו ברכה. אז, החיים דוחפים אותנו ודוחפים אותנו ודוחפים אותנו להתמודד עם כל צוק, להתמודד עם כל תהום. עכשיו, זו לא עבודה לבעלי לב חלש. וזו הסיבה שהרבה אנשים יוצאים למסעות של ריפוי עמוק והם מגיעים לרמה מסוימת או לנקודת ציון מסוימת. ומה שקורה הוא שפתאום צצים הרבה דברים שמעולם לא צצו. אז הם בורחים חזרה . הם בורחים חזרה. זו הטעות הכי גדולה כי מה שקורה לעתים קרובות בחיים, דמיינו שיש יין, נכון? וכל המקלט והמשקעים והגרירות נמצאים בתחתית. ופתאום אתה מתחיל ערבוב ערבוב ערבוב ערבוב ערבוב ומה שקורה אתה מערבב את הסיר וכל הגרירות מגיעות למעלה. אז אתה נבהל ואז אתה בורח. לא, לא, לא. זה מגיע למעלה. עכשיו אתה יכול לירוק את זה. אל תברח בטרם עת. עכשיו אתה יכול לירוק את זה. הכל עולה לקדמת הבמה. אל תפחד. עכשיו תוכל להתמודד עם זה. תוכל לירוק את זה. זה היה מודחק בתת המודע שלך במשך כל כך הרבה שנים. ערבבת את הסיר, הוא עלה. כל הרעילות שבך וסביבך מופיעה. אל תברח. זהו זה. זה הרגע שלך. הישארו עם זה. תנשמו. תבטחו. אברהם אבינו לא אמר," אוקיי, הקשר הזה מת "." כי הוא לא התכוון למערכת יחסים המבוססת על התעללות ועיוורון. הוא התכוון למערכת יחסים מתוך הבנה שהמקור היחיד לאמת, לאינסוף, לאהבה ולאושר הוא השם. אז, העובדה שעכשיו המסע הזה לוקח עיקוף למצרים, והוא כמעט איבד את אשתו לדיקטטור הזה פארו, הוא ישב, הוא נשם, הוא היה נוכח, והוא אמר,' מה הצעד הבא? עכשיו אני צריך לשבת ולהרים את הידית. אני ארים את הידית '. "" תראה , הוא לא היה כל כך טיפש . 3 וחצי, 3,600 שנה מאוחר יותר, אנחנו כאן ומספרים את הסיפור, נכון? אז, הוא עשה משהו נכון. כן. כן, שמעתם נכון מאוד. יש נכון מאוד. זה היה המשפט הכי טוב בשיעור. זה הדבר היחיד שאתם צריכים לקחת הביתה. אתם לא צריכים לקחת הביתה את הבדיחות שלי. לא אכפת לי, אבל זה המשפט הכי טוב בשיעור. זה מה שהכל . אלוהים חי במערכת העצבים שלכם. זוהי תודעה גאולתית. אלה החיים. זה דוויקוס. אלה החיים. זו המשמעות של לחיות. אלוהים חי במערכת העצבים שלי. מה שאומר שמערכת העצבים שלי נמצאת באמון. היא בוויסות. היא פתוחה. אין אגו. יש ענווה ייחודית. ויש תחושה מאוד, מאוד חזקה של זרימה ויישור. עכשיו, אפילו 30 שניות ביום זה פשוטו כמשמעו שיש משיח 30 שניות ביום בתוך הגוף שלכם. "כן, אז אנחנו לא יכולים לשלוט בגוף שלנו. אבל אנחנו יכולים לעשות את העבודה, והגוף מקבל את המסר. והוא נפתח. ואז כן, אנחנו עושים את העבודה. אנחנו אנחנו אנחנו זה...יש הרבה עבודה סומטית שאנחנו יכולים לעשות. אבל יש גם את העבודה של חמלה. אי אפשר לאלץ את מערכת העצבים שלך לעשות משהו . אמרתי שבת בכיתה בבוקר. אז את כל מערכת העצבים שלך אי אפשר לרמות. אף פעם. אתה יודע למה? כי מבשרי אגזה אלוקה. מבשרי את הבשר אני אתפוס את השם. מה זה באמת אומר? זה פוסוק באיוב. הדרך שבה מערכת העצבים שלך נמצאת עכשיו תגיד לך איפה אלוהים נמצא בחייך. אם השם נמצא רק באופן אינטלקטואלי בחייך, ומערכת העצבים שלך היא בלגן, זה בסדר. גלה חמלה. אבל משם, זה מבחן לקמוס אם השם נמצא בחיי, כי השם בחיי אינו חוויה אינטלקטואלית. ניסיתי את זה במשך שנים רבות. זה סתם חדשות מזויפות. אנחנו אוהבים לעשות אינטלקטואליות, כי אינטלקטואליזם הוא סוג של שליטה. זוהי צורה יפה של שליטה, והיא גם מתוחכמת. אתה מבין את זה, ויש לך פשטל, ואתה מבין, ואתה קורא את זה שאם אתה עושה את זה, וזה בסדר, וזו הסיבה, וואו, בסדר, הבנתי. זו הסיבה שאנשים אוהבים להסביר סבל באמצעות עונש וחטא . למה? למה? מה אתה יודע על סבל של מישהו? התשובה היא, שזה נותן לי תחושה מזויפת של שליטה, כי אני לא גרוע כמוה. אז זה לא יקרה לי. זוהי צורה של שליטה. אם הייתי יכול לומר," אה, הם עשו את זה, אז זה זה זה עשה את זה "." ואז הכל מתפרק, כי אף אחד לא יודע את הדברים האלה. אין בי אדנו לו. יש תחושה עמוקה מאוד של חוסר ידיעה, וחוסר הידיעה הזה הוא שמאפשר לאדם להיפתח לעומק. אז, כשאני במצב של אגו, במצב של הגנה, זה נורמלי, זה מאוד אנושי, אבל אני לא אוכל להרגיש את השם במערכת העצבים שלי. השם במערכת העצבים שלי הוא פתיחות. זו כניעה. זה מה שהוא אומר כאן, כשאני אהיה מוכן לשחרר הכל, אוכל לשמוע ולקלוט את הארץ שהוא מראה לי. יש חזון לחייך . יש לי חזון לחייך. אתה תהיה ברכה לעולם. אתה אפילו לא יודע איזה סוג של ברכה אתה לעולם, כי אתה נאחז בגרסה קטנה מאוד של הברכה הזו, כדי שהאגו שלך או חוסר הביטחון שלך, שזה אותו דבר, יוכלו להיאחז חזק. לזה התכוונתי. תעשה הגיון? לא יותר מדי הגיון, אני מקווה. כולם כולם זה זה זה זה זה צעד אחר צעד, שוב. זה מה שקורה עכשיו . זה עכשיו. זה לא זה שולח את זרועי עכשיו. ככה אני מגיב עכשיו למחשבה הזאת שבתוכי. הבעל שם טוב אמר פעם שלפעמים כל עבודתו של יהודי עוסקת במחשבה אחת. אנחנו לא חושבים עליה. לפעמים כל עבודת השם שלך עוסקת במחשבה אחת. מחשבה אחת. יש לי מחשבה שהיא רוצה לקחת אותי לפחד, לייאוש, להאשמה, לטינה, לקנאה, לצורך לברוח, לפלרטט, להקהות. זו מחשבה אחת. האם אני באמת יכול לוותר על המחשבה הזאת? ולומר, "אתם יודעים מה? אני מוותר על המחשבה הזאת". "אבל אז אני לא מרגיש בנוח כי אני לא מתקהה. אני יכול לשבת עם זה. הארץ שתראה לי. חינני, אני כאן. אני כאן. וזו הסיבה שהבעל שם טוב אמר שהאותיות מחשבה הן אותן אותיות כמו בשמחה. ממ, ח, שין, ווב, ה' הן בדיוק אותן אותיות כמו בשמחה, עם שמחה. כי זו התפיסה לצורה עמוקה יותר של שמחה שבה זה פשוטו כמשמעו להתמודד עם מחשבה אחת. וזה לא ויכוח עם המחשבה. אל תתווכח עם המחשבות שלך לעולם. תאמינו לי מניסיון. אני טוב בוויכוח ועשיתי את זה כבר 50 שנה, מתווכח עם המחשבות שלי. זה אסון. זה כמו להתווכח עם חרדה. ניסית פעם להתווכח עם החרדה שלך? כל מה שהחרדה שלך רוצה זה שתתווכח איתה. כי אז היא שומרת אותך מעודכן . אז החרדה שלך אומרת שאתה כישלון. זה היה שיעור נוראי. ואני כזה, " לא, זה לא היה כל כך נורא. "אתה יודע שזה היה רע. רק קיבלתי הודעת טקסט, זה היה טוב . חכה שתקבל את ההודעה הבאה. חה חה חה חה. שלושה ימים אחר כך, זו בדיוק ההיגיון, חרדה היא בדיוק העניין. אז רציתי לעדכן אותך. זהו. תתווכח איתי, אבל פשוט תישאר איתי. חרדה שאתה לא מתווכח איתה. חרדה שאתה חמלה אליה. אתה יכול לפנות לה מקום. אתה יכול להסתכל עליה. אתה יכול לחבק אותה. אתה אפילו צריך להתיידד איתה. אל תתן לה להכתיב לך את החיים. אבל זה לא פשוט. זה לא קל כי זה כל כך חזק. זוהי צורת הכניעה, או זו השריעה. אז לעתים קרובות זה נהיה קשה יותר לפני שזה נהיה קל יותר. לא בגלל שאתה עושה את זה לא נכון, כי אתה עושה את זה נכון. אברם מגיע לארץ ופתאום לא. הוא מחוץ לארץ. והוא מאבד את אשתו. אלוהים, זו ההבטחה הגדולה שלך בשבילי? אני לא צריך שם גדול. אני לא צריך אומה גדולה. פשוט תחזיר לי." אשתי שנחטפה על ידי פארו. האם נוכל לבקש רק את המינימום? זה באמת אני הולך להפוך לאדם נהדר-אפילו אין לי ילדים. אפילו אין לי אישה. אז איך אני אמור להביא ילד לעולם? אני הולך לבקוע אותם מהביצים? מאיפה בדיוק מגיעה האומה הגדולה הזאת? נכון? כל השאלות האלה בחיים הן שאלות אמיתיות מאוד. ובן כמה הוא היה? הוא היה בן 75. 75 כשהוא עזב את צ'ארן. אתם יודעים, תחשבו על זה. תחשבו על הגיל. נכון? אנשים אומרים לעתים קרובות, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם מתערבים שהשנים הטובות ביותר שלי מאחוריי. זו אחת הטעויות הגרועות ביותר. אחת הטעויות הגרועות ביותר. לפני כמה שנים, היה בחור, ניצול שואה, אדי ג'אקו. הוא חי באוסטרליה. הוא כתב ספר בגיל 100. והוא קרא לו "האדם המאושר ביותר עלי אדמות". גיל 100. נפטר שנה לאחר מכן בגיל 101. היא נפטרה לאחרונה, אדית אגר. קראת את ספרה "הבחירה". בן 90. המנצח הגדול ביותר הוא משה רבינו. 120, הוא כתב תורה בטוחה יותר שאנחנו עדיין לומדים. לא רע, 120. משה בן 120, סופר? אתה כותב ספר כשאתה בן 40, 50, 30. בגיל 120, כן, הוא כתב ספר טוב. זה נקרא תורה בטוחה יותר, חומש. בן 120 , כמו לומר עלינו לך. בן 75. משה אברם בן 75. אלוהים, זה לא הזמן לעשות דברים לא ידועים . עכשיו הגיע הזמן לפרוש, להיות בשליטה. אבל הנשמה לא מזדקנת. הנשמה לא מזדקנת. הנשמה תוססת ורעננה כתמיד. אנשים חושבים שאני מבוגר יותר. אתה לא מבוגר יותר. מבוגר יותר זה משחק מחשבתי. רבי נחמן מברסלב אומר שאנשים מזדקנים כשהם מפסיקים לספר סיפורים. כל עוד אתה מספר סיפורים, אתה לא מזדקן. כל עוד...כשאתה מקשיב לסיפורים, אתה לא מזדקן. יש כאן גם משהו נוסף שהוא מאוד חזק. וזה כשאנחנו מדברים על הרעיון הזה שלפעמים זה נהיה קשה יותר לפני שזה נהיה קל יותר. זו לא קללה. זה אומר שכאשר אתה עושה עבודה אמיתית , דברים הולכים לצוץ שלא הופיעו קודם. אתה יודע, הטניה אומרת שכאשר אתה נאבק ביד עם מישהו, כשאתה עומד להפיל את היריב שלך, הוא מגייס יותר כוח. לפעמים אנשים חושבים שזה נהיה קשה יותר כי אני מפסיד. לא, אתה מנצח. אז, החלקים הרעילים הולכים לגייס כל טיפת כוח כדי לתקוף על מרחב. וזה הזמן שבו אתה צריך לומר, "אל תוותר עכשיו. אל תוותר עכשיו. אתה צריך לדעת שאתה עושה את הדבר הנכון.""אני חייב/ת להיות בטוח/ה שאני לא סתם בטירוף אגו. אם אני בטירוף אגו, אז זה מאוד מסוכן. אז אני צריך/ה לפרוש. אבל אם אני באמת פותח/ת את עצמי לנשמה שלי ולמעט שלי ולכניעה שלי ולאמון שלי ולאהבה שלי ולאמונה שלי של" לך לך מע ארצכה ומולדתכה " אז, כמובן, הם יגייסו את רגעי הכוח האחרונים שלהם כדי להילחם בי בחזרה, לשתק אותי ולחבוט אותי בפנים. וזה הזמן שבו אתה באמת באמת צריך/ה להיות נוכח/ת. אתה יודע, לפעמים אנשים נמצאים במערכות יחסים קשות מאוד בנישואין או במשפחות ויש שם הרבה דברים מורכבים. והם באמת עושים כמה צעדים נועזים כדי ליצור מצב בריא ואז הם מואשמים שהם משוגעים ובהרס המשפחה. נכון? במיוחד אם אנשים לא מוכנים לכך, אני לא מדבר/ת על... אני לא מדבר/ת על...אם הם עושים כמה דברים מגעילים. לא, אבל מישהו שבאמת מנסה להיות כנה ואותנטי ואוהב. אבל אז האנשים הקרובים אליהם ביותר שלא רגילים לכך שיש להם..." דעה או אישיות או נשמה משתגעת . והם מתחילים להילחם בחזרה. אתה יודע, פעם היית אדם נחמד. עכשיו אתה פשוט מקשיב לרב י"י יום שלם וריפוי רגשי. האל החדש הזה של ריפוי רגשי. כמו כל מי שידע על ריפוי רגשי. אתה אמור להיות אומלל וכועס כמוני, כועס וקנאי, ולדבר מאחורי גבם של אנשים. ובשולחן שבת אתה מנתח את כולם בקהילה ואז אתה נותן תורה טובה ואז יש לך הרבה נחת ואז אתה נהיה יותר אומלל ואז אתה נהיה יותר כועס. אבל שיהיה לך אלוהים במערכת העצבים שלך זה כמו דבר חדש. אלוהים לא הולך למערכות העצבים. מערכת העצבים אמורה להיות נורית. היא נורתה כבר 2,000 שנה. אנחנו הולכים לשמור עליה נורית, וכו ', וכו'. אני רק צוחק קצת, אבל אתה מבין את הנקודה. וזה מאוד קשה. לפעמים אנשים צריכים להיות באמת מסוגלים להיות נוכחים עם האותנטיות שלהם, האמונה שלהם והבטחון שלהם, כי אמת אי אפשר לזייף. אמת אי אפשר...לזייף. ואדם יכול לצחוק ולזלזל כמה שהוא רוצה. אבל אדם שהוא אהוב השם, אדם שמתחבר לנשמתו, הנשמה מתחברת אליך. אתה מתחיל לשמוע את שירת נשמתך. וכשאתה שומע את שירת נשמתך, אתה יודע שאתה במרחב אחר. וההוכחה היא שהאנשים הקרובים אליך ביותר, שמחפשים לצמוח, יתנו לך את המשוב הזה. כשלפתע אתה רואה שהילדים, הילדים שלך רוצים לבלות איתך יותר זמן. בן/בת הזוג שלך, שהוא אדם אמיתי, הרבה יותר מאושר בנישואין. אז אתה חייב לומר, "מה קורה כאן?""עכשיו, לפעמים זה לא המצב. לפעמים בן זוג לא מוכן לזה והם באמת יורים בחזרה. אז כל סיטואציה שונה ואני יודע שתצטרכו להיות מאוד, מאוד רגישים בכל המצבים האלה. אבל אברהם אבינו מפסיד, נראה כאילו, הוא מאבד את שיווי המשקל שלו לפני שההבטחה תתגשם וזה ייקח הרבה זמן עד שהיא באמת תתגשם, אבל הוא נוכח. הוא אמיתי. הוא אמיתי. הוא אותנטי. אתם יודעים, יש עוד דבר אחד מאוד, מאוד חזק שקורה כאן. וזה שאברהם אבינו נפרד ממישהו שהוא אוהב. זה הסיפור השלישי. הוא הולך לארץ. הוא עוזב את הארץ. הוא חוזר ולוט והוא נקלעים לוויכוח והוא אומר שהגיע הזמן להיפרד. זה סיפור כל כך חזק כי זה ההבדל הכואב בין לאהוב מישהו לבין היכולת לחיות איתו. אברהם אבינו הוא זה שאומר ללוט, אנחנו לא יכולים לחיות יותר ביחד. אתה הולך שמאלה, אני הולך ימינה. אני הולך ימינה, אתה הולך ל..." השמאל. אנחנו אחים, אנחנו לא צריכים לריב, ולכן אנחנו צריכים להיפרד. תחשבו על זה. בדרך כלל אנחנו חושבים, אוי, אתה צריך להיפרד ממני, אתה מגעיל, אתה נרקיסיסטי, אתה אנוכי. אברהם אבינו הוא האדם הראשון שעושה את זה בחומש, וזה אחיינו שלו, שהוא יתום, שהוא גידל, שאת חייו הוא הציל, שאותו הוא דאג. ובנקודה הזו הוא אומר, אני לא רוצה לריב איתך כי אני אוהב אותך, אנחנו אחים, ולכן אנחנו צריכים להיפרד. אנחנו לא יכולים לחיות יחד יותר. תחשבו על מה שחי הרגע הזה בחיים. הוא לקח את מה שהרגע הזה בחיים הוא. הוא לקח את לוט תחת כנפיו. הם נוסעים יחד. הם חלקו חוויות, הם בנו חיים, ועכשיו דרכיהם צריכות להיפרד. לוט נמשך לסדום. זה מה שהוא מחפש . רש"י אומר, הוא אומר, אני לא מתעניין באברהם , אני לא מתעניין בפילוסופיה שלו, אני לא מתעניין באלוהיו. אברהם חי קיום מסוג אחר. הפרידה כואבת, אך היא הכרחית. הוא לא הופך את הפרידה להצהרת שנאה. הוא לא עושה זאת. כאשר לוט נלכד, אברהם מסכן את חייו ומציל את לוט ואת כל משפחתו, ובסופו של דבר גם לוט ומשפחתו ניצלים בסדום. איזה שיעור אלוהי מפואר על גבולות בחייהם של אנשים. אנשים רבים מאמינים שיש להם רק שתי אפשרויות. או שאני נשאר לכוד, זה טוב לעבודתך. או שאני נשאר לכוד ומסובך רגשית במערכות יחסים רעילות או הרסניות, או שאני מנתק את האדם במרירות. אתה יודע, או שאני הופך לכוד יותר ויותר לכוד ויותר לכוד ויותר שתלטן ויותר ויותר מבולגן, או שאני הופך למריר וממורמר. זוהי בחירה נורמלית מאוד. זוהי בחירה נורמלית מאוד, אנו מבינים זאת. אברהם מגלה לנו אפשרות שלישית. ואפשרות כה עוצמתית. אני יכול לאהוב אותך עמוקות מבלי לשתף את הבחירות שלך. לשם כך עליך להיות בעל ביטחון אלוהי עמוק . אני יכול לאהוב אותך עמוקות כי אני אוהב אותך. אנחנו...אחים. אתה אחייני. אתה הבן של אחי . גידלתי אותך. שמרתי אותך בביתי. רציתי שתהיה בביתי. ואני באמת אוהב אותך. אני מעריך אותך. לא רק זה, אני הולך להקריב את חיי יום אחד כדי להציל אותך. וזה מה שהוא עושה . כשבאתי לאברם וסיפרתי לו את הסיפור, הוא רצה שאברם ייצא למלחמה וימות ויתחתן עם שרה. אז אברם פשוטו כמשמעו הקריב את חייו, ובכל זאת אני יכול לאהוב אותך בלי לשתף אותך בבחירות שלך. אני יכול להגן על כבודי בלי להכחיש את האמת של מערכת היחסים שלנו, בלי להכחיש את האנושיות שלך, בלי להכחיש שאני דואג לך. זה חל על משפחה. זה חל על ילדים בוגרים. זה חל על הורים. זה חל על נישואים. זה חל על חברויות. זה חל על סכסוכים ובעיות קהילתיות. אני אוהב אותך, אבל אני לא יכול להצטרף אליכם למסע הספציפי הזה. אני לא יכול. אני לא יכול לעבור לגור בבית שלך. אני לא יכול. אני הולך להקריב את נשמתי. אני לא אהיה אדם יותר. אני לא אהיה אמיתי. יותר. וכאשר אדם באמת צריך עזרה, אני אהיה הראשון להופיע יותר מכל החברים המזויפים שלך, יותר מכל האנשים שמחמיאים לך, יותר מכל האנשים שאומרים לך דברים נחמדים, אבל הם לא יהיו שם כשחייך בסכנה. אני אהיה שם בחייך בסכנה כי הפרדה לא אומרת שנאה. הפרדה לא אומרת קונפליקט. גבולות לא חייבים להרוס חמלה. הם הורסים חמלה רק כשאני לא מבין את הביטחון הרוחני הפנימי האמיתי שלי. אם אני כאן כדי לשרת את אלוהים ולתת לו לנהל את העולם ואני מנסה להיות אור אמיתי לעצמי ולעולם, גבולות לא חייבים להרוס חמלה. גבולות הם לדעת מה המשימה שלי, איפה אני יכול להיות, מה אני צריך לעשות, ומה אני צריך להימנע ממנו. הייתה לי פעם חוויה מאוד מעניינת. היא לימדה אותנו לימדה אותי לקח שאני אשתף אתכם. זה עלה אתמול בשיחה. במחשבות שלי זה עלה. הייתי צריך ללכת לאנשהו להרצאה. אני חושב שזה היה בקליפורניה. או איפשהו לפני מספר שנים. אה, אה, הם שאלו אותי אם אני יכול לטפל בכרטיס, אם אני יכול פשוט לטפל בכרטיס עם סוכן נסיעות . שיין. אז, התקשרתי אה, לחבר שלי שהוא גם קרוב משפחה. התקשרתי למישהו שאני מכיר כדי שיעשה את זה כדי שיעשה את זה כדי שיעשה את זה בשבילי. והוא אמר, "כי אני אוהב אותך, כי אני אוהב אותך אני נותן לך 400 דולר הנחה. 400 דולר הנחה. אבל תוודא שכשאתה אומר להם את מחיר הכרטיס אל תגיד להם שהורדתי 400 דולר. תן להם את המחיר המלא כדי שתוכל לקבל." אמרתי , "ובכן, למה?" הוא אומר, "תקבל עוד 400 דולר. מה אכפת לך?" אמרתי, "אבל זה שקר." זה קצת נאיבי, " אמרתי," אבל זה שקר. הוא אומר, "אה, אתה אף פעם לא תהיה איש עסקים.""מה זה שקר? זה לא שקר. כרטיס עולה מה שהוא עולה. אני חבר שלך. אז אני עושה לך טובה. נתתי לך הנחה. הם הולכים לשאול אותך כמה הם חייבים לך על הכרטיס. תגיד להם את מחיר הכרטיס. ואתה תרוויח לעצמך 400 דולר. עכשיו, היה זמן בחיי שיכולתי להשתמש ב -400 דולר. הייתי צרוד בכסף. יכולתי להשתמש ב -400 דולר. והוא כאילו נתן לי את נאום המוסר הזה על איזה אני וכמה טיפש אני וכמה נאיבי אני. והייתי בסדר. כאילו הוא איש עסקים גדול. אז, כמעט השתכנעתי. בכל מקרה, הם קוראים לי," מה מחיר הכרטיס? "ורציתי ללכת בעקבות ההדרכה שלו. ואז עצרתי. התייעצתי עם נשמתי. ואני כאילו," לא. 400 דולר לא שווים לוותר על היושרה שלי. 4,000 דולר לא שווים לוותר על היושרה שלי. " ולמען האמת, 4 מיליון דולר לא שווים לוותר על היושרה שלי. יושרה היא יקרה מפז. זו הנשמה שלי. זו האלוהות שלי. זו אני. אז, אני כאילו אני 400 דולר? לפחות אם תציעו לי 400 דולר אני אנסה לנהל משא ומתן על היושרה שלי, נכון? אתם מכירים את הבחור שאמר," נכון, יש לי עקרונות ואם אתם לא אוהבים אותם יש לי עקרונות אחרים. "אתם יודעים, אז לפעמים עקרונות יכולים להשתנות. ואמרתי לו את המחיר, המחיר האמיתי, ולא קיבלתי את 400 הדולר שלי , אבל זה היה מרתק כי 10 שניות לאחר מכן, כשניתקתי את הטלפון, הנשמה שלי פשוטו כמשמעו גמלה לי על הבחירה הזו. זה כמעט כמו תודה. כאילו הבנתי שאת ה -400 דולר הייתי מוכר לנשמה שלי. ולכולנו יש את מה ש -400 הדולר האלה נראים. זה יכול להיות 400,000 דולר. זה יכול להיות משהו אחר בחייו של אדם. אבל כאן מגיע ההבדל הגדול. וכאן אברהם אבינו אומר ללוט," אני אוהב אותך. אני אציל אותך, אבל אני במקום אחר. אני חי חיים שונים ממך. וכדי שאני אהיה אמיתי, כדי שאני אהיה האדם שיכול לאהוב אותך ולהציל אותך, אנחנו לא יכולים לחיות יחד. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להיפרד. "זהו הסיפור השלישי על מה זה אומר. זה לא כמו," אוקיי, אתה הופך לעם גדול. כל העולם יאהב אותך. "לא. לפעמים אתה צריך ליצור גבולות עמוקים אמיתיים מאוד. זה חלק מהמסע הזה של כניעה. זה יכול להיות כואב. מה קרה ללוט? הבן שלי, האחיין שלי, הבן של אחי. למעשה, אברהם חשב במשך שנים רבות שלוט יהיה יורשו. לוט יהיה שלו. לא היה לו ילד. לא היה לו ילד ביולוגי. אז, דמיינו את הכאב והאכזבה שלוט לא יכול להיות האדם הזה. גם זה היה חלק מהכניעה. וזה לא אומר שאברהם אבינו לא הסתכל עליו שוב ולא התנתק ממנו רגשית. הוא לא עשה זאת, אבל הוא גם ידע שהוא לא אני ואני לא הוא ואנחנו לא יכולים להיות ביחד. וכאן אתם צריכים להבין את המפתח לכל זה. אם תסתכלו במקור האחרון, המקור הלפני אחרון, מה שמו של אברהם ב"לך לך"? "ויבואו פאליט ויעגד לאברהם העברי". הוא נקרא עברי. עד היום אנחנו נקראים עברים. עברים. למה? מהמילה הזו. ב"לך לך ", אחרי המלחמה, כאשר לוט נחטף והוא הולך להציל פליט, היא באה ומספרת את הסיפור לאברהם העברי והוא הולך להציל את לוט. שואל המדרש בראשית רבה מב, ו, האם הוא נקרא עברי? מה פירוש עברי? המילה עברי באה מהמילה עבר. עבר פירושו עבר אחד, עבר שינה, צדדים. עבר הירדן הוא עבר הירדן, הצד המזרחי של הירדן. זהו עבר הירדן. יש את הגדה המערבית של הירדן , קוראים לה הגדה המערבית, ואז יש את הצד המזרחי, עבר. למה הוא נקרא עבר? אפשר לומר טכנית כי הוא הגיע מהצד השני של הנהר. הוא הגיע מעיראק, אברהם אבינו מעיראק, טורקיה, והוא היה צריך לחצות את נהר הפרת, הוא היה צריך לחצות את נהר הירדן לכנען. אבל למה התורה קוראת לו אברהם אבינו? וזה שמנו לנצח. אז המדרש אומר שאברהם נקרא עברי כי הוא בצד אחד וכל העולם בצד השני. אז הוא נקרא עברי כי הוא תומך באחד נגד כל העולם. וזה שמו. הוא קורא לאברהם החד-צדדי. איזה שם מעניין. אברהם שלוקח צד. אנחנו תמיד אומרים," אל תבחר צד. אל תבחר צד ". ולפעמים זה רעיון טוב מאוד, אל תיקח צד. כי כל אירוע שקורה בגלל חוסר ביטחון וטראומות של אנשים, אל תיקח צד. כי זה שני דברים, ילדים בני שנתיים הורגים אחד את השני. אז אתה לא צריך להפוך לילד בן שנתיים שלישי. אנשים צריכים להתפתח ולגדול וללמוד על אהבה עצמית ועל אלוהים, והם יכולים להבין דברים בצורה יותר חזקה. אז מה הרעיון הזה שאברהם אבינו נקרא מישהו שנמצא ממש בצד השני? דמיינו את המחיר הרגשי של בדידות. זכרו שאברהם הוא אוהב. הוא לא מופנם. הוא לא אדם מבודד. אברהם נקרא אויחבי. הוא אב. הוא אוהב אורחים. הוא אוהב שאברהם אהב אנשים. אז מה היה המחיר של הבדידות הרגשית הזו? מה היה המחיר של חוסר קהילה שתומכת בתאולוגיה שלו. אין מוסד מבוסס שמתאים את אמונותיו. אין עוקבים ברשתות החברתיות שמריעים כפיים לתפיסת עולמו. אדם אחד שמתעמת עם ציוויליזציה שלמה. מסרב להקריב את האמת למען קבלה. איזו דרך עוצמתית לתאר את היהודי הראשון. פעם שאלו אישה בת 106," מה היתרון לחיות עד גיל 106 ? "היא אמרה," פחות לחץ חברתי ". אתם יודעים. כמה בני נוער קוטעים את ליבם בגלל לחץ חברתי? כמה מבוגרים נשואים עושים את זה? איך שזה לא נראה, קהילה , משפחה, השתלבות. כמה מבוגרים עושים משהו נואש בשביל אישור? כמה מנהיגים רוחניים מפחדים, מפחדים לדבר אמיתות לא נוחות? כי אם מדברים על זה, זה לא פס ניכט. זה לא סנייס. עדיף שהילדים יתעללו בהם, אבל אל תדברו על דברים שהם לא סנייס. ואנשים נופלים קורבן לזה. הם נופלים קורבן. ובתודעה שלהם, הם גם מצדיקים את זה. כי הרבה יותר קל ללכת עם הזרם, תמיד. זה קל יותר. זו הישרדות. כשאתה הולך עם הזרם, יש יותר ערובה שאני יכול להיות צפוי ואני אהיה בטוח. זה מאוד, מאוד עוצמתי. אנחנו לעתים קרובות מבלבלים שייכות עם קונפורמיות. וזו אחת הטעויות הגדולות ביותר שאנשים עושים. כולם רוצים להשתייך. והמחיר עבור שייכות הוא סתום את הפה, סתום את הלב, סתום את הנשמה. אבל זו שייכות מזויפת. אתה לא שייך, אתה סתם מזויף, אתה קטוע גפיים, אתה מת, אתה חסר חיים. זה לא נקרא שייכות. הייחודיות של אברהם אבינו הייתה אברהם העברי. אני רוצה לשנות את העולם. אני לא רוצה להיות קורבן של שטחיות וזיוף. המשימה שלך היא להיות ברכה לעולם. אברהם לך לצד השני, אבל הוא ידע שהדרך היחידה שבה יוכל אי פעם לשנות את העולם היא אם יישאר בצד שלו. אם יישאר בנתיב שלו. אם הוא עסוק במרדף אחרי הלייק הבא, הלייק הבא והלייק הבא, מה אתה משנה? הפכת לקורבן נוסף של המציאות. לך לך היא ההזמנה הזו להיות באמת באמת כנה ואותנטי, ואם כל העולם עומד נגדי, שיעמדו נגדי. אני לא כאן כדי לצבור פופולריות של העולם. אני כאן כדי לשרת את אלוהים. אלוהים ברא את העולם. העולם בסופו של דבר מחפש את השם. אתה עומד עם השם לך לך. אם אהיה יהיר בקשר לזה, עכשיו אני בבלגן שלי. עכשיו אני במשחק האגו שלי. אבל אברהם אבינו ידע את אהבתו. הוא ידע את חמלתו. הוא ידע שהוא ייתן את זה, וזה לא היה לו שום אג'נדה. הוא ידע שהוא כאן כדי לשרת לך לך. ולכן, אם כרגע כל העולם נגדי, למה? כי אני דובר אמת לכוח? כי אני אותנטי? כי אני מתנגד לעבודת אלילים ולפגאניות ולשחיטה אנושית ולפריצות ונרקיסיזם ולאנוכיות ולשחית אנשים וכל הדברים האלה? שיהיה. אני גאה להיות נגד כל העולם. אני גאה להיות... זה מה שזה...זה כרטיס של גאווה. כן. זו לא סתירה. הגמרא אומרת," אזלה הלכה לקרטה אזל בני מוסא ". בבבא מציעא. כשאתה הולך למקום מסוים, פעל לפי הכללים. אם אני בא לביתך ואתה מבקש ממני בבקשה להוריד את נעליי, לא. אני אינדיבידואליסט. אני לא מוריד נעליים. כשיש משהו שנקרא נימוס חברתי, נימוס, כיבוד רגשותיהם וסטנדרטים של אנשים. זה הדבר המתאים. לעשות אחרת זה בדרך כלל סוג של הפרעת התרסה נוראית, שבדרך כלל נובעת מפצע עמוק. שאני צריך להתריס נגד סוגים כאלה של סביבות. אנחנו לא מדברים על זה. כששלושת הבדואים באו לאברהם אבינו, הערבים, הוא נתן להם חרדל עם לשון, והוא נתן להם ארוחה מדהימה עם הכנסת אורחים יוצאת דופן. זוהי אמת עמוקה מאוד בחיים, כי זה אומר לכבד מערכות יחסים ולכבד את המקום שבו אנשים נמצאים. אסור לנו לבלבל את זה עם התאמת הערכים שלי, האל שלי, הנשמה שלי, האמת שלי, האותנטיות שלי. אם מישהו אומר," אם אתה רוצה את העבודה במשרד, אתה צריך לבוא עם עניבה. "בסדר. בבתי ספר יש תלבושת אחידה, במשרדים יש תלבושת אחידה. נכון? אני אפילו האדם שבעיקרון, אני לא לובש עניבה. אוקיי. אז, שימו עניבה, תזרחו. מה יקרה? אבל אם להצטרף למשרד אומר שאני צריך עכשיו למכור את נשמתי, זו חוויה שונה לגמרי. אז, זה הבדל עמוק מאוד בין שימוש בנימוס חברתי, נורמות, שפה, דברים שונים יותר, אנשי כת מתרבויות שונות, דרכים שונות לעשות דברים. מה שאתם קוראים למדים חיצוניים יותר. אבל אז כשזה מגיע לנושאים האמיתיים של החיים, מי אתם? במה אתם מאמינים? מה גורם לכם לתקתק? על מה אתם מוכנים להילחם? נכון? מה באמת שומר עליכם בחיים? אם אתם זוכרים מה אומר ה-Sfas Emes ומה שלמדנו, הוא אומר לשחרר את ה-Dabkus chitzoniyus שלו, לשחרר את ההתקשרויות המזויפות שלי. מהי התקשרות מזויפת? אם אני הופך את ההתקשרות המזויפת למהות שלי, אז זו טרגדיה. אם יש דברים שאני עושה כי, כן, אני מחכה באינטרנט. אני בבנק ויש תור ואני מחכה באינטרנט. למה? אתה כזה אינדיבידואל. והתשובה היא כי האנשים האלה היו כאן לפניך. וגם הזמן שלהם יקר. אז אנחנו מחכים באינטרנט. זה נקרא דרך ארץ. זה נקרא אדם. וכשאני בקוסטקו, אני מחזיק את הדלת פתוחה לאדם שמאחוריי כי זה נקרא להיות אדם תרבותי ולהיות אדם טוב לב גם אם אתה לא מכיר את האדם . נכון? אתה לא נותן לדלת להיטרק בפניו של מישהו אחר. אז יש הבדל גדול מאוד בין שני הדברים. אני רוצה לסיים עם הסיפור הזה. אני חושב שהוא ממחיש את הכל בצורה מאוד חזקה. אשתי שלחה לי אותו. יש לה חברה שהיא שליח ח'בד בוושינגטון, מדינת וושינגטון. והם הזמינו שניים מהבני ערובה בעזה לבוא לדבר עם הקהילה שלהם. סשה וספיר. אז היא שיתפה את אחד הסיפורים שסשה שיתפה עם הקהילה רק לפני כמה ימים. שם המשפחה של סשה הוא טרופנוב. תקראו לו אלכסנדר טרופנוב. הוא ישראלי ומהנדס. והוא שרד 498 ימים בשבי חמאס בעזה. הוא נחטף ב -7 באוקטובר 2023. 498 ימים הוא היה בשבי. אז הוא שיתף את הסיפור הבא לקהל עצום. משהו שקרה לו בעזה. זה היה בערך 100 ימים מאז שהוא נחטף. והוא היה רוב הזמן לבד. הוא לא היה עם אחרים. הוא היה פשוטו כמשמעו לבד רוב הזמן. והצבא הישראלי היה ממש מחוץ לבניין שבו הוא הוחזק. אז דמיינו שהוא בבניין , חמאס שומר עליו, והצבא הישראלי ממש בחוץ. והוא אמר שהוא יכול לשמוע אותם מדברים בעברית. זו השפה שלו. זה ממש כמה מטרים משם. כמה מטרים משם. החופש לא היה בצד השני של הרחוב. זה לא היה מעבר לפינה. החופש היה בצד השני של החומה. אם תעברו דרך החומה, שם נמצא החופש. צבא שלם התגייס כדי למצוא אנשים כמוהו. אבל הוא לא יכול היה לזוז. מחבלים עמדו מעליו עם אקדחים מכוונים לראשו מכל עבר, פשוטו כמשמעו, מוכנים להרוג אותו ברגע שהחיילים ייכנסו. הם ציפו שבכל רגע החיילים הישראלים ייכנסו לבית הזה. אז הם עמדו שם עם אקדחים מכוונים לראשו, עומדים ללחוץ על ההדק, כך שגם לפני שמשהו יקרה, ברגע שהם ייכנסו, הוא כבר מת . בשלב מסוים, הוא אומר שאחד המחבלים החזיק שלושה רימונים כדי לפוצץ את כל החדר. אז אין אפילו ספק שאם הם לא יוכלו לירות, שלושה רימונים יפוצצו את כל החדר. אחד המחבלים שעומד שם עם אקדח לראשו מתחיל ללעוג לו. והוא אומר," אתה הולך למות כאן. הצבא הישראלי ממש בחוץ, אבל אין שום סיכוי שאתה יוצא חי. זה נגמר. מה שלא יקרה, אם הם יעזבו, אתה מת. אם הם ייכנסו, אתה מת. אבל אל תחשוב שאתה יוצא חי מהמקום הזה. "הוא אמר לסשה," עכשיו אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה יודע מה אתה יכול לעשות? אתה אפילו יכול להתפלל כי אין דרך החוצה. אז תעשה מה שאתה רוצה, אבל כאן אתה נשאר עד שתמות. " האיש הזה, המחבל, לועג לו עוד יותר והוא אומר, " הדרך היחידה שאני יכול לדמיין אותך שורד היא אם פתאום יתחיל לרדת גשם והגשם השוטף יהיה כל כך חזק שזה כל כך חשוך, זה כל כך עז שאולי נוכל להשתמש בגשם ככיסוי כדי להעביר אותך למקום אחר . אבל אחר הצהריים שטוף השמש הזה, לא יורד גשם. אין שום דרך שנוכל להעביר אותך למקום אחר ולכן אתה כמו מת. "אז סשה אומר שבאותו רגע הוא עשה משהו שמעולם לא עשה בכל חייו. הוא התפלל למשהו שנראה בלתי אפשרי לחלוטין. הוא התפלל להשם לגשם. הוא אמר שבתוך רגעים התחיל לרדת גשם. הוא אומר שהמחבל היה היחיד שידע על השיחה הזו. הוא הסתכל על סשה. שניהם הסתכלו אחד על השני המומים. אפילו ליבו של המחבל נמס. המחבל ראה נס בדיוק כמו סשה, כי הוא ידע מה קורה. ואכן הוא השתמש בגשם ככיסוי כדי להעביר אותו למקום אחר. 398 ימים לאחר מכן הוא שוחרר מהשבי והוא משתף את הסיפור. הנה אדם שרגליו נופצו מכדורים, גבו נדקר, ראשו נסדק, הוא סבל עינויים בלתי נתפסים. כשהוא ישב בחדר הזה והאיש לועג לו ואומר שאין מה לעשות. התפללו לגשם. המחשבה שלו יכלה לומר," אוקיי, פשוט תיכנע ". הוא עשה את הצעד הבא. מה היה הצעד הבא? הוא התפלל לגשם. הוא התפלל לבורא לגשם. ושלוש שנים לאחר מכן הוא משתף את סיפורו. וכפי שהיא כותבת, הוא יושב שם מולנו, גבוה, נראה בריא, חסון, חי, מדבר על אלוהים. זהו נס הכניעה. זהו נס הצעד הבא בלב פתוח. שיהיה לכם שבוע יפה ונפלא.