סיפורו של החסיד ר' חיים משה אלפרוביץ באיזה עבודה כדאי לעבוד, הרב אשר פרקש

פעם שמעתי רביאל סיפר רביאל כאן סיפר על חוסד שקראו לו ב א קראו לו א חי מייש לפרוביץ' רביאל היה מספר עליו הרבה חיימי שלפרוביץ' כנראה רביאל הכיר אותו גם כן עוד ארץ ישראל אה אז כו בחבד יש משפחה גדולה על פרוביץ' שכולם נכדים שלו חי מי שהיה מתמים ממלובביץ' שישמרים שהפחיד קרבי אמר עליו שהוא ביינוני של התניה אז אחד הסיפורים שסיפר רב חיים מישה שהגיע לארץ ישראל ואז צריכים פרנוסה אז החסידים היו מחפשים פרנוסה וזה היה בתקופה שאז בנו את הארץ ישראל זה היה בתקופה שלפני בערך 90 שנה 100 שנה בזמן ההוא ש ש עיקר בן אדם שהיה צריך פרנוס זה היה צריכים לעזור בבנייה בנו אז בכבישים בנו רכבות בנו בניינים אז לעזור בבנייה היו כמה וכמהסידים שהתעסקו בזה אז חיים מי שגם כן אז התחיל לעבוד בזה לסחוב אבנים לסחוב דברים והיה שמה עוד מהחסידים שהיו שמה רבי יאל אמר כמדומני על הדוד שלו גם בליבלן פה אם הם עבדו בה עכשיו ה אבל הבית המפקח איך איך קוראים לזה שהיה ממונה על כל העניין הזה אז הוא ראה מהזמן הוא התחיל לראות שהם אנשים צדיקים בעלי צורה אנשים תלמיד חחובים בקיצור היה לו את זה דרך ארץ אז בשלב מסוים הוא החליט שהוא יתן להם עבודה יותר קלה במקום שיצטרכו לעבוד לסחוב אבנים ולשלפם לעבוד קשה שבקיץ בחורף וכולי אז שיעבדו במשרד נתן להם עבודה בתוך המשרד אפשר לשבת מקום נוח ויו צריכים לענות טלפונים לפי ערך היה בלי עבודה ממש קלה נו אז רבי יאללה אמר שהדוד שלו תפס את זה בשמחה וגם התחלה חיים מי שגם אחרי כמה ימים חימי שאמר שהוא רוצה לחזור ביקש להב על הבית שהוא רוצה לחזור לעבודה עם האבנים עם הזה מסתכל עליו כמו משוגע כולם משתגעים שרוצים כזה עבודה ו ורוצים להיות במשרד ולהיות לשבת יר הטלפון והוא מבקש לחזור לסחוב עבדים שואל אותם אתה השתגעת למה אתה רוצה את זה אומר לו פשוט מאוד כשהייתי ברחוב שכחתי אבנים בינתיים הייתי יכול להגיד תניה בעל פה ושניס בעל פה היה לי זמן להגיד דברי תראה עכשיו שאני צריך לשבת במשרד לענות טלפונים אין לי זמן להגיד דברי תר לא זה לא שווה לי היה אצלו בפשיטס כזאת היה יהודי שאצלו זה היה החיים שלו ופה סקפו ממגירסה היה לו רגע פעם הוא דיבר הוא היה כל הזמן אומר אותיות של תניה משני אז כשהעבודה הייתה באופן כזה אז מצד אחד זה היה וידס פרס אבל בשבילו זה היה הזדמנות שהוא יכל לדבר דברי תירא ‏Kom.