סלחתי לך עכשיו בוא הביתה הסוד של חג הסוכות, הרב שבתי סלבטיצקי שנת תשפ"ז

אנחנו עכשיו אחרי ראש השנה ויום כיפור אנחנו באים לחג הסוכות והרבה אנשים שמתחילים להתקרב ליהדות לא מבינים את העניין הזה של סוכות הרבה יותר מתאים ללכת לבית כנסת מה זה לעזוב את הבית לעזוב אפילו את הבית כנסת להיכנס לסוכה ובפרט שלפעמים יורד גשם שם שלג איך מסתדרים את זה ועוד אומרים לנו זמן שמחתנו איך יכול להיות מצב כזה שהוא זמן שמחה אבל עוד דבר מה שאנשים מאוד שואלים אנחנו יודעים שבסוכה העיקר הוא הסכך הדפנות יכולות להיות עומדות כל השנה סכך צריך לשים אותו במיו מיוחד. וממה עושים את הסכך? מפסולת לוקחים עלים, כמו שכתוב בתורה, פסולת גורן ויקב. וצריך לשים את זה לשם צל. אם מישהו שם את זה לא לשם צל, רק סתם מחסן, אין לו את המצווה של סוכה. וצריכים לעשות את זה לפני חג הסוכות. זאת אומרת, אתה צריך את הסכך. זה דבר מיוחד. אסור לו להיות מחובר לאדמה. לכאורה אדרבה, שהוא מחובר לאדמה, העצים הם צומכים, הם גודלים. והוא צריך להיות דבר שאינו חשוב שלא מקבל טומ איזה כלי של עץ. ומצד אחד אומרים שכל מצווה יש לנו עניין לעשות בהידור. זה כלי וענוו. כמו שאנחנו רואים לפני סוכות אנשים מחפשים אתרוגים וכל אחד יש לו את ההידורים שלו משלמים מאלה מחירים גבוהים מאוד ופה בסוכה לכאורה איפה הזה כלי נווה עושים מהפסולת מדברים שאחרי החג אתה לוקח את אותו סכך זורק את זה יש עוד שאלה מעניינת מאוד הרבי הריץ בהתוועדות בחג הסוכות פעם אמר שפעם הראשונה שבעל התניה מייסט חסידות חבד היה אצל המגד ממזריץ' ובפעם הראשונה שהוא בא אליו זה היה בחג סוכות והוא שמע דברי תורה מהמגיד והמגיד אמר בשם מורו הבעל שם טוב הקדוש שהעניין של הקטורת של יום הכיפורים נמשך בסכך של הסוכה והוא אומר לו וזה העניין שכתוב בפסוק אהבתי אתכם אמר השם השם אומר אני אוהב כל יהודי ומהשמיעה הזאת מהתורה הזאת שהאדמור הזקן שמע נעשה שינוי בדרכו והנהגתו של בעל התניה ואומר הרי בריאת שעד אז הייתה הנהגתו בדרך הבדלה וריחוק אנשים פשוטים וביחוד הוא התחבר עם אנשים גדולי ישראל צדיקים גדולים למדנים גדולים אחרי שהוא שמע את התורה הזאת מהמגיד בשם הבעל שם טוב התחיל לקרב ולכו אנשים פשוטים פלא פלאים אנחנו יודעים שקטורת זה דבר קדוש מאוד ביום הכיפורים זה הזמן שהכהן גדול נכנס לקודש הקודשים ועשה שמה קטורת שיא הקדושה וכל העם עמד בפחד עצום שחס ושלום עם הכהן גדול לרגע אחד הוא לא התכוון את הכוונות נכונות הוא השיח דעת הוא נפטר אז היה השיא של עבודה של יום הכיפורים ואז נמחלו העוונות לעם ישראל סוכ זה בדיוק הפוך. זה לא בקודש הקודשים, זה לא בבית כנסת, זה לא בבית המקדש. עושים אותם מחוץ לבית בחצר, לפעמים במקום לא הכי נקי ומצוחצח. מקום שהוא לא שמור הוא בטוח הרבה יותר מהשנשים בבית שלהם. ומה שאתה בונה שם דירת אריי יותר כל הדפנות יכולות להיות מכל דבר גם מדברים הכי פשוטים העצים הכי פשוטים הפלסטיקים הכי פשוטים ואת הסכך שזה העיקר של הסוכה עניינים שלמים כל ההלכות איך צריך להיות אז ממה הנק נקודה הזאת של הסוכה הזאת, מה הדבר הנפלא הזה של הסוכה הזאת שהשכינה שורה שמה ואנחנו יודעים שלא עושים דברים של ביזיון, אסור לשים שמה את הפחי ועוד ועוד ועוד ועוד. איך זה מתאים שסכך וסוכה זה כמו קטורת? אומר הזוהר, הכתובת הייתה החביבה ביותר על השם יותר מכל הקורבנות. והקטורת עצרה את מגפות בעם ישראל. כולנו מכירים אחרי חטא של קורח שיצא מגפה, השם אמר להביא קטורת וזה הציל את עם ישראל. ואנחנו מכירים שסוכות זה ענני הכבוד. לא מתאים לעשות אותם מזהב, יהלומים, לא פסולת. ריבונו של עולם. אז מה כאן הנקודה הפנימית הזאת? הגדלות הנפלאה הזאת של סוכה. אז בכדי להבין את זה, בואו דבר ראשון נקדים להבין מה זה קטורת. כמו שאמרנו, הקטורת זה עבודה נעלת מאוד בבית המקדש. וכמו שאמרנו שאומר הזוהר זה הנחת רוח הכי הכי גדול. אין יותר נחת רוח לפניו כמו הקטורת. היא משובחת מכל הדברים ולכן עושים אותה בקודש הקודשים. לכן חס ושלום אם אנשים הקטירו קטורת לא במצב הנכון כמו שאנחנו מכירים את שני בני אהרון אז היה חס ושלום כפד מאוד העונש היה גדול אז מה זה קטורת בעצם אומר התרגום קטורת זה מלשון התקשרות מה העניין מוסבר בחסידות דבר מאוד מעניין בבית המקדש הקריבו המון קורבנות. קורבן זה מלשון להתקרב. על ידי הקורבן. אנחנו מקרבים את הכוחות שלנו, את החושים שלנו לקדוש ברוך הוא. אנחנו מתקרבים לקדוש ברוך הוא. קטורת זה לשון קשר. אני מתקשר עם הקדוש ברוך הוא. יש הבדל עצום בין קירוב והתקשרות. שאני מתקרב זה שתי דברים הוא פה, אני שם, אני מתקרב עליו. התקשרות זה התקשרות פנימית. אני לא במציאות שלי, אני כבר במציאות איתו ביחד. שאני מתקרב, אני במציאות שלי, פה אני נהיה אחד איתו. קטורת זה לשון התכשרות באינסוף ברוך הוא. אין לי שום מציאות לעצמי, אני בטל אליו. זה הדבר הנפלא הזו של כל אחד. ולכן תראו דבר מעניין. את כל הקורבנות היו מקריבים על מזבח החיצון, הקטורת על מזבח הפנימי. שני המזבחות האלה זה נקודה בנפש האדם. יש לנו בנו את הנפש החיצונית בחיצוניות הלב ויש לנו את פנימיות הלב. הקטורת זה הפנימיות שאני מתקשר. לכן מוכן נוכל להבין מה הדבר הנפלא הזאת שקטורת ביום הכיפורים מכפרת על כל העוונות של עם ישראל. מה ההבדל בין קטורת לקורבנות שלא עושה את זה? בקורבנות אתה מתקרב, אבל אם אתה יש לך עבירות וחטאת אז א זה עוצר באיזשהו מקום. קטורת זה קשר של עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא ואז אין שום דבר שיכול להפריד ביניהם ולכן הכל העבירות נמחקים הקשר הזה הוא מעל זה מעל זה וזה מה שהסברנו בהתחלה את המגפות הקטורת עצרה מכיוון ברגע שעם ישראל עשו עבירות והיה מגפה הקטורת זה התקשרות עם הקדוש ברוך הוא אין שום דבר ובואו בוא נראה עוד הלכה מעניינת. רב חיים מבריסק, כולנו מכירים את השיטה הנפלאה של בריסק, הוא שאל, יש דין בקורבנות שצריכים לעשות את זה לשמע, לשם הבעלים ואם לא, לא זה לא עלתה לבעלים לשם חובה. האם בקטורת זה גם אותו דבר? האם שאני מק עושה את הקטורת הקטרת הקטורת גם אני צריך להתכוון לשמע אומר רב חיים בריסקי בטוח שצריך אבל זה לא מעכב אם עשית קטורת ולא התכוונת לשם הקטורת עשית את המצווה למה שבקטורת העיקר המעשה בקורבן מכיוון שאתה לא אחד חשוב המחשבה הלשמה מה? ואז אני מתקרב. אבל בקטורת אתה כבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, אתה קשור. המחשבה והכוונה בטוח שעוזרת, אבל זה לא מעכב. זאת אומרת, ביום כיפור מתגלה הקשר הנפלא והעצום של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל. שאי אפשר לנתק את הקשר הזה, קשר עצמי שהוא לא מתעלם לעולם. החטא יכול לגרום לנו לא להרגיש את הקשר, אבל הוא לא יכול לבטל את הקשר. ולכן את הקטורת עשו בתוך קודש הקודשים. ותראו מעניין כתוב שעשו את ה את הקטורת כמו שדיברנו פעם, המחלוקת בין הצדוקים לפרושים. אנחנו עושים את את הקטורת בתוך קודש הקודשים. אז לוקחים את האש ואת כל הסמלים שמים ויוצא עשן בקודש הקודשים. מה המסר פה? אחד מהנקודות, קודש הקודשים מתמלא בענן ועשן. גם אם אנחנו לפעמים רואים יהודי או את עצמנו מוקפים בעשן וערפל. ואני לא מרגיש את הנשמה שלי, את הקשר לקדוש ברוך הוא. אני אין לי את החיות, את ההתלהבות הזאת, את הקשר. אני צריך לדעת בקטורת זה הקשר. זה לא תלוי בהרגשה שלך. זה לא זה לא כל במחשבות שלך. עצם המציאות שאתה יהודי יש לך בתוכך קודש הקודשים. לכן על פי הלכה שיש ספר תורה ויש יהודי וחס ושלום הם שתיהם נמצאים נגיד בבית כנסת וחס ושלום יש שריפה ואני יכול להציל רק אחד ספר תורה או את היהודי והיהודי הוא חס ושלום יהודי שהתנצר עובד עבודה זרה על פי הלכה אני מציל את היהודי ספר תורה נשרף כן אבל יהודי יותר קדוש. כמו שדיברנו פעם, היהודי שהוא כותב ספר תורה הוא מתכוון לשם קדושת ספר תורה. ואם היהודי שהוא כותב את הספר תורה לא מתכוון לשם קדושת ספר תורה, הספר תורה אין לו קדושת ספר תורה. יש לו כמו סתם קדושה של ספר, אבל לא קדושה של ספר תורה. צריך שהיהודי מתכוון לשם קדושת ספר תורה. זאת אומרת, מי עושה את הקדושה של הספר תורה? אותו היהודי עושה את זה. ולא רק זה, כלי בית המקדש, ירושלים, את כל המקומות שעשו את הכרובים, את המזבח, את המנורה, היו צריכים להתכוון לשם הקדושה אותו כלי. אז היהודי הוא תמיד נשאר קשור. והקדוש ברוך הוא ישלח לו איתותים נפלאים. גם שאתה מתרחק מאוד פתאום תראה איך שהוא נדלק פתאום. אני רוצה לספר סיפור שסיפר את זה הרב יוסף פרחי. הוא מסיפר הייתה בת יחידה בשם שולמית. אמא שלה בשם רבקה כשהיא הייתה צעירה מאוד האמא שלה חלתה במחלה מאוד קשה. והמצב של אמא החמיר מאוד והיא הבינה ש שחס ושלום זה יכול להיות הסוף. אז היא אמרה לבעלה, אני מבקשת בקשה אחת. אם אני לא אהיה פה, תשמור על שולמית שלנו. אל תעזוב אותה לעולם. וכמובן אבא הבטיח. זמן קצר לאחרי זה היא נפטרה. מאותו יום אבא הקדיש את כל החיים שלו לבת שלו. אבל מה שכאב הבת הזאת שגדלה בלי אמא, הכאב הזה, הצער הזה זיזע אותה והתחילה לחפש דברים שיתנו להנאות. ואז היא הלכה לכל מיני מקומות לא הכי נכונים. התרחקה מהאווירה של הבית, מהדרך שהיא צמחה. התחברה לחברות ולחברים שסחבו אותם אותה למקומות לא הכי בסדר והתחילה כל הבגדים שלה וכל ההתנהגות שלה הפסיקה לאכול אוכל קשה וכולי וכולי וכולי ואבא ניסה לדבר ניסה לדבר אבל היא לא יכלה לא יכלה היא לא יכלה להקשיף ואבירגיש רע הפתחתי לאמא שלך לא היה מה לעשות ואז היא החליטה היא נוסעת עם קבוצה של חברים וחברות להודו עם כרטיס לכיוון אחד אני לא יודעת מתי אני אחזור אבא נחרד התחנן תשארי היא החליטה אוקיי שלוש שנים היא הייתה בהודו נשארה בהודו רחוקה מהמשפחה רחוקה מכל הידקט שהיה יום אחד היא פוגשת חברה של עם ישראל. וואו, התחבקו, התנשקו. ואחרי כמה דקות אומרת החברה, אני כל כך מצטערת בשבילך. על מה את מצטערת? מה? על אבא שלך. אבא שלי, מה קרה לאבא שלי? מה קרה אבא שלי? החברה ניתה חיוורת. התברר ששעולמית לא ידע אבא נפטר לפני כמה חודשים איך לא ידעת ואז הרגישה בושה עצומה אמרה לא היה לי קשר איתו כל הזמן שלוש שנים היא ברחה ועכשיו היא היא מגלת שאפילו אין לה מה לחזור לאבא והיא מרגישה נורא צער החליטתני עולה למטוס הראשון לישראל לכל הפחות ללכת לבית העלמים לבית הקברות היא באה לבית הקברות מחפשת את הקבר של אביה והוא היה ממש על יד הקבר של אמא והיא עומדת שם ובוכה בוכה אומרת אבא סלח ואז היא חושבת אבל איך אני יודעת שהוא סלח לי? סלח לי, סלח לי אבא החליטה היא רוצה קצת לכפר על הצער שהיא עשתה לאבא ולאמא בשמיים. נשאה לכותל המערבי, עומדת על יד הכותל, בוכה, מתפללת ואומרת, "ריבונו של עולם, אני רוצה לחזור אליך, אני יודעת שאתה מקבל כל יהודי. אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה שאבא שלי נפטר בגלל האכזבה ממני. ריבונו של עולם, אני אשנה את עצמי, אבל תן לי סימן שאבא סולח לי. ככה עמדה בכתה ואז הוציאה נייר ועת וכתבה כתבה את כל הבקשות שלה הולכת מנסה להכניס את הפתק פן האבנים אבל אנחנו יודעים כותל לפעמים האבנים כל הפתקים בפנים היא מנסה להכניס ולא מצא מקום הפתק נפל ואז היא או לא מקבלים אותי ולכן זה נופל זה לא נכנס אבל היא לאטחה ואז סמוך למחיצה היא רואה סדק יותר גבוה אז היא הולכת מכניסה לשם את הפתק ושהיא מכניסה את הפתק היא דחפה אותו וזה דחף פתק אחר ופתאום הפתק שעמד על יד נפל וזה נפל מיד מיד על ידה והיא מתכופפת להרים את הפתק ואז היא רואה פתאום מילה שולמית. מה זה? היא פותחת את הפתק והיא פורצת בברכי. זה היה הפתק שאבא שלה כתב בזמן שהיא הייתה בהוד והוא מבקש מהקדוש ברוך הוא תשמור על הבת שלי. שהיא תחזור הביתה בריאה ושלמה, שיהיה לי עוד קשר איתה, שאני יכול לדבר איתה. והוא אומר אני כל מה שאני רוצה רק שהיא תחזור הביתה, שיהיה לה חיים טובים. והוא כותב שולמית בת רבקה. היא מחזיקה את הפתק ועכשיו היא מגלה שהאהבה נשארה, שאבא לא בעולם אולי יכל להגיד לה את זה, אבל הקדוש ברוך הוא סידר שאבא יגיד לה והיא פרצה בבכי ושינתה את החיים. זה הקשר הנפלא שיש לכל יהודי וזה הקשר הנפלא בין הקטורת והסכך. הסכך של הסוכה עשוי מפסולת של גורן ויקב. אבל זה בעצם המשך של הקטורת. הקטורת זה הדבר הכי קדוש. גם דבר שנראה פסולת, גם האנשים שעשו עבירות, הקטורת מכפרת עליהם. אבל תראו עוד יותר עמוק. בקטורת היה 11 סממנים. היה שמה חלבונה. חלבונה זה ריח רע בכלל. בריח רע אסור להביא לבית המקדש היה הרבה דברים שהיו יכולים לעזור מאוד אבל לא הביאו אותם בגלל שזה ריח רע. בקטורת היה הדבר הזה אבל זה עוד לא מספיק. היה שם גם המור. מור לפי הרבה דעות זה היה דבר שנוצר מבעל חי טמא בכלל וקורבנות היו צריכים להביא רק קורבנות מבהימות כשרות היה אסור להביא מבהימות לא כשרות בקטורת שמו גם דברים לא כשרים מה המסר הנפלא פה השם אומר אני מחבק אותכם אני קשור איתכם גם עם הפסולת שיש מעליך הקשר הפנימי תמיד נשאר והמסר הנפלא פה שזה אותו דבר כמו הסכך זה פסולת וזה אחרי סוכות הולך לפח אבל הקדוש ברוך הוא אומר אני איתכם גם אם משום איזשהו סיבות יש עליך קליפות של פסולת כמו קטורת אבל יש פה משהו עוד יותר עמוק מסר נפלא. לפעמים אדם מסתכל על שנים מסוימות בחיים שלו ואומר אלו היו שנים מבוזבזות. את החלקים האלה, את הדברים האלה, המעשים האלה אני רוצה למחוק אותם. באה התורה ואומרת, אל תזרוק את הפסולת שלך. תשובה אמיתית יכולה לקחת את הנפילות, את הפסולת, את הכאב ולהפוך אותם לסכך שמגין עליך. דווקא מי שנכשל יכול לפעמים לפתח רגישות לאחרים. ענווה, עומק וצימאון לקדוש ברוך הוא. השם לא רק מוחק את העבר שלך, הוא יכול ללמד אותך לבנות מן העבר גג של סוכה, קטורת שבבית המקדש. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא יכול לקחת דברים שאתה מתבייש בהם ולהפוך אותם לחלק מהבניין החדש שלך. אתה יכול להיות אחר, אתה יכול בחולשות שלך לגלות עוצמות. וזה מה שאפשר לומר. תשובה זה לא רק למחוק את העבר. תשובה זה לדעת לבנות מהעבר סכך. אדם בא ליום כיפור אומר אני כבר לא מאמין בעצמי. כמה פעמים הבתחתי, כמה פעמים התחלתי, כמה פעמים נפלתי שוב. והשם אומר לו ביום כיפור בת קול, גם אם התעייפת מעצמך, הקדוש ברוך הוא לא יתעייף ממך. עצם העובדה שאני נותן לך יום כיפור, סוכות, עוד קול נדרי, עוד נעילה, עוד אפשרות לשבת בתוך הסכך הזה, בתוך הסכך שהוא לכאורה פסולת. אני מאמין בך שיש בך עוד פרק שלא נכתב. גם אם נדמה לך שסגרו את השער, אתה תמיד נשאר בפנים. ותראו איך שזה נפלא בגמרא. אומרת הגמרא כל תענית שאין בה מפושי ישראל אינה תענית למה שהריחבונה הריכה רעה ומנאה כתוב אם שמה מני הקטורת לכן אנחנו יודעים ציבור זה ראשי תיבות צדיקים בינונים ורשעים גם מה גם מי שנדמה לך שהוא יצא הוא לא יצא אף פעם בסוכות כביכול הקדוש ברוך הוא לא מזמין אותנו לביקור, הוא מזמין אותנו לגור איתו ביחד. השכינה שורה בסוכות. זה לא רק שעה של תפילה בבית הכנסת. זה לא רק דירה שאני אוכל ושותה. כשאנחנו מדברים את כל הפעולות הארציות בתוך הסוכה. זה נהיה מצווה. שאני יושב ומדבר אוכל. שותה, יש אנשים שיושנים. איך אתה יושן בסוכה? בבית המקדש היה אסור לישון. בסוכה מותר לישון. כביכול הקדוש ברוך הוא אומר לנו, אני לא רוצה רק את הרגעים הרוחניים שלך. תביא לי גם את הגשמיות שלך, את ארוחת בוקר שלך, ארוחת ערב שלך, את המנוחה שלך. אני רוצה אותך, את כולך אני רוצה. הסוכה זה לא בית כלב. הסוכה זה חיבוק ומהו חיבוק אמיתי אני רוצה שתהיה איתי ולכן יש דין נורא מעניין יש דין המצטער פטור מן הסוכה אז אנשים חושבים למה הצער יותר חשוב מהמצווה של הסוכה הביאור הפנימי זה הרבה יותר עמוק אומר הקדוש ברוך הוא אם בזמן שאתה נמצא איתי אתה סובל ורק רוצה לברוח משהו במהות של המפגש חסר. הקדוש ברוך הוא כביכול אומר, אני לא רוצה שתישה בסוכה ותספור את הדקות עד שתוכל לצאת. אני רוצה שתהיה איתי, תאכל איתי, תשתה איתי, תדבר, תהיה קשור, קשור, שתהיה קשור איתי. זה אני רוצה בסוכה. לכן בחבד מי שיודע נוהגים לשבת בסוכה גם שיש גשם אתה לא מצטער אתה נהנה אתה נהנה אתה חי במקום אחר בעולם אחר אני רוצה לספר לכם סיפור מרגש מאוד אני שמעתי את זה מהרב פיני אנדרוזיה שליח של הרבי באמריקה אומר כל שנה אנחנו מארגנים בבית מלון מפואר יום כיפור בפלורידה בא הסעודה האחרונה ביקש יהודי זקן בן 80 שגר בקרקס ונצואלה בשם דוד ישראל הוא היה בן 80 הוא ביקש לומר כמה מילים אבל ברגע שהוא התחיל מאות אנשים ישבו ויקשיבו אף אחד לא זז. זה סיפור שאי אפשר לשמוע ולהישאר אותו בן אדם. הוא מספר בשנת 1944 הוא היה נער בן 15. הוא בא עם כל המשפחה שלו לאושיץ. זמן קצר המשפחה נקראה לגזרים. האמא והאחות שלו במקום אחד, אביו היה במקום אחר, הוא נשאר לבד. יום אחד באים מח שמם הגרמנים ואומרים אנחנו מחפשים אסיר שיודע הרבה שפות. אותו דוד בגלל כל מיני סיבות הוא יכל הונגרית, גרמנית, רוסית, צרפתית. למה הם רצו אותו? הם שמו אותו בעבודה במחסן של המזון לחלק אוכל. היו שמה גם צוענים שיודעים הרבה שפות. ולכן הוא היה צריך לחלק את המנות הלחם והמרק מה שהיה שמה לעשירים. הוא מצא את עצמו יושן במחסן מלא כיכרות לחם אבל הוא ידע אם סופרים כל כיכר. אם יהיה חסר אחד או חתיכה קטנה טולים אותו לעץ. לילה אחד שהוא במחסן הזה יושן הוא שומע תפיקות על הדלת הוא פותח את הדלת של המחסן עומד מולו יהודי הוא מכיר את הפנים שלו הוא מכיר אותו מאיזשהו מקום יהודי עם זקן ואז הוא נזכר זה רבי צבי הירשמיזליש הוא היה הרב של ויצל חכם הוא איבד באושיץ את כל המשפחה שלו והרב רואה את הנער הזה ואומר לו ינגלה אני שמעתי שאתה פה אחראי על האוכל אני צריך שני כיכרות של לחם על מה על מי אומר לו תשמע מחר בערב זה חג סוכות. אני הצלחתי, סיפור שלם, הצלחתי לעשות איזה סוכה קטנה בזווית אפשר לנו את הצריפים. שמו שמה מזרונים להביא לעוד עסירים ושמתי אותם אחד על יד השני ועשיתי כמה ענפים ויש לי סוכה. אבל אני צריך בשביל מצוות סוכה אני צריך שתי כיכרות לחם. קטנות אבל משהו דוד מסתכל סוכה אושוויץ הוא חושב על סעודה בסוכות לקח לו כמה דקות לקלוט לקלוט מה שהולך פה ואז הוא אומר רגע רגע רגע אבל אבל ה אבל אבל אם יתפסו אותך לא יתפסו אותי השם ישמור אותי אם ירצה השם אמר הרבי אני אני לא מסוגל הם סופרים כאן כל כל כיכר לחם אם מחר התפסו אותי של חסר לחם הורגים אותי על המקום על המקום לא לא שאלים שאלות אומר לו הרב לא אני לא מבקש ממך שאתה תיתן לי תראה לי איפה זה אני אקח אני אקח תפסו אני לוקח את האחריות אומר דוד לא אין סיכוי רואים חסר אני השם ופתאום הוא אומר, לא יודע מאיפה זה בא לי, ממש לא יודע. אני מקבל כזה רוח של קדושה וטהרה ואני אומר לה, אתה יודע מה? אני עושה איתך עסק. אני מסכים. אבל יש לי תנאי. אם אתה מקבל את הלחם, אתה לוקח אותי לסוכה, אני רוצה לשאבת איתך. אני רוצה את להרגיש את החיבוק של הקדוש ברוך הוא, את המצווה הזאת אני רוצה. הרב אומר לו, בשום פנים ואופן לא. אתה ילד צעיר, יש לך סיכויים עוד שתחיה. זה פיקוח נפש, פטור מן הסוכה. אני כבר זקן, נו, אבל אתה אבל הוא אומר, אני לא יודע למה, משהו התעורר בי ואמרתי, רבי, אתה רוצה את הלחם? זה רק איתי ביחד. אני איתך בסוכה. והוא התעקש, התעקש, התעקש. בסוף הוא אמר לו, אוקיי. הלכו בלילה הראשון של סוכות באושביץ, בין גדרות תיל, בין המגדלים, בין המשרפות, ישבו רב יהודי ונער בן 15 בסוכה קטנה. אכלו קצת לחם. לא היה שומע קישוטים, לא היה אורחים, לא היה שולחן, לא היה הקדוש ברוך הוא. היה שמה הקדוש ברוך הוא, יהודי, זקן ונער. ממשיך אותו זקן ממשיך לספר עברתי את המלחמה ברוך השם באתי ל ונצו אליו ברוך השם הצלחתי ב בעבודה בעסקים אחרי 25 שנה אחרי השואה מתקשר אליי איזה חבר אומר לי מחר מגיע איזה רב גדול הוא אוסף תרומות לישיבה שלו בוא גם אתה להשתתף באתי אני יושב ואני רואה בן אדם עם זקן ארוך כפוף הוא עומד ואומר אני רוצה לספר לכם על הכוח של יהודי הוא אומר אני הייתי באושוויץ את כל הניסיונות את כל ההתגברות באמונה ואז הוא מספר אני רוצה לספר לכם מה זה ילד יהודי ואז הוא מספר, הצלחתי לבנות סוכה קטנה, הייתי צריך לחם הלכתי לנער יהודי בן 15, עבד במחסן המזון, ביקשתי ממנו, הוא הסכים לעזור לי רק שאני לוקח אותי ואני לא רציתי, הוא זה סכנת נפשות, הוא לא הסכים. זה כוח של ילד יהודי. זה ניצוד של הנשמה שיש פה. אותו הדוד יושב בקהל כפו. כל התמונות חוזרים לו בחזרה. המחנה, הלילה, התפיקה בדלת, הלחם, הסוכה. הוא קם ורץ אליו, מחבק אותו, אומר לו, "רבי איך בן דינגלה, אני אותו הילד, גם אני שרדתי." בכו, התחבקו והיה התרגשות נוראה בכל הסביבה שם. הם בכו על אותו לילה באושוויץ, אבל גם על הנס הגדול. שני אנשים מתיושבים בסוכה בלי הרבה לדבר, הם חיים. יש אנשים ששאלו אחרי הסיפור הזה, אני לא מבין, הוא פטור. למה להסתכן? למה להסתכן? אנחנו אם יורד קצת גשם אנחנו נכנסים הביתה עמך מדי קר מדי אותו הילד בן 15 לא סתם הלך לסוכה הוא הלך למסירות נפש על זה למה הוא עשה את זה ריבונו של עולם הסוכה הייתה בשבילו מקום שאפשר להיות עם הקדוש ברוך הוא יש ות מה אני חייב מה אני צריך לעשות יש ות אחרת לא של מה שאני חייב יהדות עמוקה איפה אני פוגש את הקדוש ברוך הוא כשבן אדם רואה מצווה רק שכמו שחובה הוא מחפש את הגבול כמה אני חייב מתי אני פטור כמה אני צריך לעשות אבל כשבן אדם רואה במצווה קשר הוא שואל שאלה אחרת איפה עוד אני יכול להיות איתך אנחנו כולנו מכירים שכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות שבתי את בני ישראל והוציא אותם מארץ מצרים. כל המפרשים שואלים לפי רבי אליעזר הכוונה שהשם מושיב את עם ישראל בענני הכבוד שזה הסוכה. אבל פה השאלה עצומה, ענני הכבוד התחילו כשהם יצאו ממצרים. זה היה בחודש ניסן. ומבאר הגרה לאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד. משה רבינו עלה למרום לבקש רחמים על עם ישראל. וביום הכיפורים הקדוש ברוך הוא סלח לעם ישראל ומשה רבנו יורד עם הלוחות השניות. לאחרי שהקדוש ברוך הוא נתרצה לעם ישראל, למחרת יום הכיפורים, משה רבנו הקהיל את עם ישראל וציווה לבנות את המשכן. ואז בני ישראל התחילו להביא זהב וכסף ונחושת וכל מה שהיה צריך. בטו בתשרי למעשה התחילו את מלאכת המשכן. אומר הגאון מוילה ואז חזרו ענני הכבוד להקיף את ישראל לכן אנחנו חוגגים את חג הסוכות דווקא בתשרי ולא בניסן לא לזכר העננים הראשונים של יציאת מצרים לזכר העננים שחזרו אחרי החטא אחרי השבר אחרי המחילה העננים של ניסן אומרים לנו שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל אבל עננים של תשרי אומרים דבר עמוק יותר. גם אם חטאת וגם אם נפלת וגם אם קלקלת, אפשר תמיד לחזור אל החיבוק של הקדוש ברוך הוא. השם לא רק סולח לעם ישראל, אלא השם אחרי כמה ימים חוזר להקיף אותם בענני הכבוד. יש הבדל עצום בין אדם שאומר לחבר שלו, אני מוכה לך לבן אדם שאחרי המחילה הוא פותח את הידיים ואומר בוא אליי אני רוצה לחבק אותך ביום כיפור שלחתי סוכות וימינותקני בחיבוק אני לא רואה את הפנים של בן אדם אני מקיף את האחוריים שלו לא את הפנים שלו לא איך הוא נראה לא את החוכמה שלו לא את החיוך שלו את עצם המציאות שלו. אוטונר בן 15 רצה להיכנס לסוכה. למה? הוא הגיש בסוכה את החיבוק של הקדוש ברוך הוא. הוא חי בעולם שלקחו ממנו את הכל. בית, אבא, אמא, אחים, אחיות, הכל. הכל. ביטחון, חירות, ילדות, אין לו שום דבר. אבל דבר אחד הוא לא הסכים. את האפשרות להיות כמה רגעים הקדוש ברוך הוא. ובתוך אושוויץ, בתוך כמה קרשים וענפים, הוא הרגיש בית. הוא הרגיש לא את הבית שלו, את הבית של אבא בשמיים. וכאן יש את המסר העמוק. ענני הכבוד לא חזרו בגלל שעם ישראל בחר ביקש סליחה. ענני הכבוד לא חזרו אחרי יום כיפור. הם חזרו שהתחילו לעשות מעשה, התחילו לבנות את המשכן. הם לקחו את האהבה והפכו אותה לעשייה. כל אחד נתן משהו משלו כדי לעשות מקום לקדוש ברוך הוא בעולם. וזה המסר בשבילנו. יום כיפור זה לא רק יום של התרגשות, יום של תפילה, יום של שירה. הקדוש ברוך הוא אומר סלחתי לך אני אוהב אותך אבל עכשיו אומר הקדוש ברוך הוא בוא נבנה ביחד משהו חדש קח החלטה אחת מצווה אחת זמן של לימוד תפילה אחת קצת יותר בכוונה ואולי השנה כשניכנס לסוכה נעצור לכמה שניות לפני שמתיישבים נסתכל על הסכך למעלה ונחשוב טוב, לפני כמה ימים עמדתי ביום כיפור ואמרתי אשמנו בגדנו. הקדוש ברוך הוא אמר שלחתי אבל עכשיו הקדוש ברוך הוא מזמין אותי פנימה, מחבק אותי. העננים שחזרו לאחרי חטא העגל חוזרים כביכול גם אצלי, אצל כל אחד מאיתנו. הקדוש ברוך הוא אומר, אני יודע מי אתה, אני יודע איפה נפלת, אני יודע בדיוק מה אתה צריך להשתנות. אבל אני רוצה אותך אצלי. ובואו קצת נביט על אותו נער באושוויץ. הוא לא חיפש להסתכן בשביל מצווה. הוא חיפש את אבא. הוא חיפש את החמש דקות בתוך החיבוק. וזה מה שנשאל את עצמנו לא רק כמה מצוות. מצוות זה מאוד מאוד חשוב אבל גם מאוד להתבונן האם אני זוכר עם מי אני נמצא כאשר אני עושה את המצוות האם תפילין זה רק רצועות שאני חייב לעשות הפרשה התחלה זה רק אני צריכה לעשות או קשר שאני קשור עם הקדוש ברוך הוא האם התפילה שלי זה רק מילים שאני צריך לגמור ולסיים או כמה דקות הרגש שהשם מקשיב לי. האם הסוכה זה רק ארבע דפנות וסכך או המקום שהקדוש ברוך הוא אומר שלחתי לך בוא הביתה. שהשם יתן לכולנו חג סוכות שמח עם הרבה שמחה עם הרבה הרגשה של קשר עם הקדוש ברוך הוא שנזכה בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו. ‏y