הרב יובל מיטלמן - רב קהילת ישורון בגדרה | איך לדעת שזה זה

אני רוצה ככה לפתוח בשני שתי שני סיפורים, ומתוכם ככה להיכנס לנקודה ככה בעבודת השם. בלי להכיר פה אף אחד, אני אומר בוודאות: יש פה חבר'ה, לא מדבר על חבר'ה בשיעור א' שזה ברור לי, אבל יש פה חבר'ה בשיעורים ב', ה', לא יודע אם יש פה ה', יש פה ה'? ד', ה' יש פה? ד', ה' אני אומר, לא רק א', יש פה חבר'ה שהם עוד לא סגורים שהם לומדים פה. מה זאת אומרת? הם באים לפה, הם בשיעורים, מסכמים, הם הכל, אבל כאילו בחוויה שלהם הם כל הזמן: אולי כן, אולי מתאים לי, אולי לא מתאים לי, אולי אני פה, אולי אני לא פה. מעשה בבחור אחד שממש התלבט כל השבי השביעית שלו כבר ובשמינית שלו, ממש מלא התלבטויות, איפה ללמוד. התייעץ, אחים, דוד שלו, חברים שלו, הכל, וקיבל החלטה שהוא בא ללמוד בכרם ביבנה. מבסוט, בכרם ביבנה, בא, מחפש את החדר עם החבר'ה הכי זורמים וטובים והכל, ומתיישב איתם בחדר, מדברים קצת וזה, באמת, ברוך השם, שמח, טוב לו. ואז שבוע, שבועיים, שלושה, שבת שלישית יוצא הביתה, מגיע לשכונה, ליישוב שבו הוא גדל, ויושבים כל החבר'ה ערב שבת אחרי הסעודה, מדברים, מקשקשים וזה, אחד החבר'ה אומר לו: "שמע, אחי, תפור עליך". אומר לו: "מה?" אומר לו: "תקשיב, אני אומר לך, ישיבת קריית שמונה בדיוק בשבילך". אומר לו: "תגיד, מה, אתה דפוק? אני התחלתי לימודים בכרם". אומר לו: "שמע, אני מכיר אותך טוב, אני יודע מי אתה, מכיר אותך כבר הרבה שנים, אני אומר לך, אחי, כמו שאני מכיר אותך, תפור עליך קריית שמונה". עכשיו תקשיבו טוב, זה חזק מאוד, כי ברגע הראשון הבן אדם שומע את זה והודף את זה. אומר: "מה אתה מבלבל את המוח? אני כבר לומד בכרם ביבנה, מה, אני דווקא סבבה לי". אבל איפה יצוף לו שאולי מתאים לו ללמוד בקריית שמונה? מתי זה יקרה לו? בדיוק. שיתחיל להיות לו קשה, אז יקרה דבר מדהים: הוא יגיד, רגע, למה אני מתאמץ כל כך להשתלב פה? וקשה לו עם החברים קצת, וקשה לו עם העיון, וקשה לו עם הבקיאות, וקשה לו עם האמונה, לא יודע, כל אחד והקשיים שלו. הבן אדם אומר: למה למה למה לי להתאמץ על מקום שאני לא יודע אם הוא מתאים לי? החבר הזה מכיר אותי טוב, מכיר אותי טוב, ואומר לי: בדיוק בשבילך! בדיוק בשבילך. כשנהיה קשה, פתאום בן אדם, תזכרו את המילים האלה, תכף נחזור אליהם, בן אדם מרגיש שהוא מת-חי. מה זאת אומרת? זה מילים מאוד חריפות. הוא מגיע לישיבה, הוא קם כל בוקר לתפילה, הכל בסדר, אפשר בצ'ק ליסט, ברשימה, לסמן וי על הכל, הכל עשר. אבל מה? הוא כל הזמן בראש שלו: אולי אני לא פה? עכשיו, אם אני לא פה, אז למה לי להשקיע במקום שאולי אני לא אהיה בו? ואז נהיה איזה תנועת סירקולציה כזאת שהוא לא יוצא ממנה, כי הוא לא יודע האם אולי הוא באמת אם אני לא, אם אני פה אז אני, אבל אני לא פה. ואז הוא מת-חי, הוא מגיע, הכל בסדר, הוא אוכל בטוח שלוש ארוחות, על זה הוא לא מוותר, אבל חוץ מזה הוא פה, אבל כאילו בראש שלו, סליחה על הביטויים הגבוהים והמרוממים, אוכל לעצמו את הראש, פשוט לא יוצא מזה. כל הזמן אולי מתאים לי שם ואולי מתאים לי זה, וכל שיחה עם הרב זה על האולי לא מתאים לי, אולי אני לא מספיק פה, אולי אני לא. זה דוגמה ראשונה. דוגמה שנייה, שהיא מהעולם החילוני אני מביא אותה, לא מתאימה לכם, אבל אני בכל זאת מביא אותה, כי שמה זה הרבה יותר חמור, הרבה הרבה יותר חמור. בן אדם, מספר לי סטודנט, סיפור אמיתי, הוא סטודנט חילוני, יש לו חברה הרבה שנים, הרבה שנים, חמש שנים, משהו כזה, והוא מספר לי שהוא בא למפגש של כל השכבה שלו מהיסודי או מהתיכון, אל תתפסו אותי על הפרטים בדיוק, והוא אומר: איך שאני נכנס, בא אחד החבר'ה, אומר לי: "וואי, אני לא מאמין שאני רואה אותך! איזה קטע, אני אומר לך: אשתך!" אומר לו: "מה אשתי?" אומר לו: "אני אומר לך, אני ראיתי, אני יודע, יש לי מישהי בשבילך, אני אומר לך, חותם לך: אשתך. חותם לך, אני מכיר אותך ישר והפוך, בדיוק בשבילך". אומר לו: "תגיד, מה..." מה אתה דפוק? חמש שנים אני... עכשיו, למה זה מטורף? תקשיבו טוב, זה לא צחוק, זה מבהיל מה שאני אומר כי אני מכיר קצת את הציבור הכללי. למה זה מטורף? כי הבן אדם חוזר לקשר, ובדרכם של קשרים יש עליות, יש ירידות, יש התמודדויות, יש ימים יותר טובים, ימים פחות טובים. ואז הוא נכנס למציאות, לפאנקשן, למין מצב כזה שהוא מת-חי. כלומר, הוא נמצא בקשר, הוא מגיע לפגישות והכול, אבל בחוויה שלו הוא אומר, למה לי להשקיע בקשר שאני לא יודע אם זה הקשר שאני... ואז נכנס לאותה סירקולציה בעצם שבן אדם נמצא בה שהוא לא יודע. אז אם הוא לא יודע, אז הוא לא מוכן להתמסר למה שהוא לא יודע. הוא מוכן להתמסר למה שהוא יודע, שזה הקשר שלו. אבל אם הוא לא יודע, אז הוא לא מתמסר למה שהוא לא יודע, ואם הוא לא יודע, אז הוא בעצם לא... הלוך-חזור. יש מחקר, לא יודע, שמעתי את זה, אני לא בדקתי, אפשר אחרי זה לבדוק באי איי אם זה מדויק, שבעים אחוז ממי שמתחיל תואר, שבעים אחוז, זה מטורף, תחשבו סבא שלכם או לא משנה, בדורות מעלינו, שהוא הלך לעבודה בסוף ישיבת ההסדר שלו, או אחרי שהוא השתחרר מהצבא, הוא הלך לעבודה, הלך ללימודים סליחה, ועבד בעבודה פחות או יותר עד הפנסיה שלו. היום מדברים על שבעים אחוז ממי שהתחיל תואר, בתום חמש שנים מהתואר הוא לא עוסק בכלל בתחום שהוא למד. לא יודע אם הנתונים הם מדויקים, אבל הם ודאי לא רחוקים מהאמת. עכשיו אני שואל, אני חוזר אלינו לדוגמה הראשונה, של בחור בכרם ביבנה שהגיע לישיבה ובסך הכול בסדר, יש לכל אחד התמודדויות, זה ברור כאילו, אבל מה הוא צריך לעשות כשזה קורה לו? כשהוא נכנס לספק, כשהוא לא יודע אם אני באמת במקום שלי או לא? מה אתם מציעים? איזה שאלה עכשיו אני פותח לכם ואז... לתת דדליין. לתת דדליין, יפה, מה זה אומר? קודם כול, אם אתה רוצה ללכת לקריית שמונה, אז שבועיים מהיום החלטת. אתה עושה מה שאתה רוצה בשבועיים האלה, תהיה שם, תהיה שם. מדהים. שבועיים החלטת. אבל איך אתה עוזר לו בשבועיים להחליט? כן או לא, לא יודע. אני קורא לזה לא דדליין אלא לייפליין. סבבה, יפה. כן. מי שבאמת מתלבט, אלא אם כן נורא כיף לו בישיבה, הייתי בודק ישיבות אחרות, כי בכל מקרה ההבדל בין ישיבות הוא לא כל כך שונה, ואם כאן אתה לא סובל ברמה שאתה רוצה לפרוק עול תורה ומצוות, תישאר פה. לפרוק עול תורה ומצוות. מדהים, אתה אומר כאילו וואלה, אתה פה? תהיה פה, אל תבלבל את המוח. אתה פה, תהיה פה. אתה רוצה מפה, תלך קצת לקריית שמונה, תחזור, כזה. להיות פה, להתביית פה. להיות פה, להתמקד. ללכת לחפש דברים אחרים. ומה אני עושה אם באמת זה אוכל לי את הראש? אם אתה לא מצליח לחיות, כאילו... לא, לא מצליח לחיות. אני מגיע... תקיים עוד מקום, עוד מקום של אנשים. כאילו אני גם כשזה חשבתי אולי לבדוק פה, אולי לבדוק שם, גם פה זה תחילת שנה, תמיד חשבתי, אבל שורה תחתונה... איזה שיעור אתה? שיעור ב'. סדר בוקר, סדר צהריים, סדר ערב, מתרגלים, פוגשים חברים, ככה, אבל בסוף בסופו של דבר, אתה תמיד נכנס למקום שבו אתה נמצא. מדהים. חלק יותר זמן, חלק פחות זמן, אבל כשאתה בפנים אתה בפנים. מדהים. עוד. מה עושה, רבנו? מכיר את התופעה או לא? אתה, לא, אחי הכי בסוף. הא? איך ידעת ליפול עליי דווקא? אשתי אומרת לי לא ליפול על אנשים, אבל זה קשה לי, אני כאילו, פרצופים אני קולט אותם. מה אתה אומר, נו? מה עושים כשזה קורה? וואלה, בן אדם אוכל את הראש, הוא לא יודע. הוא פה בכרם, הוא לא בכרם. ת'אמת שהיה לי ניסיון... לא רק לך, אחי. חצי ממי שיושב פה לפחות עכשיו יש לו את הניסיון. כאילו לפי מה שחשבתי, הלכתי לבדוק. אה, הלכת לבדוק? כן. מדהים. וזהו, ואז דיברנו שוב קצת כמה זמן, ואחרי זה חזרתי. וואלה, וזה לא חזר לך? לא כרגע. מדהים. צריך לבדוק לפעמים. אם אתה לא בודק, אתה כאילו... איך קראת לזה? כן. כל הזמן זה יאכל אותך. מדהים. טוב, אני... עוד מישהו יש לו איזה אמירה? כן. דבר, דבר. אני? לא, הוא רצה לדבר, נכון? הרמת, כן. הייתי ממליץ לבן אדם להסתכל רגע, לנסות להיזכר למה הוא סגר באותו מקום שהוא סגר. מדהים. למה באתי לפה מלכתחילה, כאילו? כן, ואז אם באמת המקום השני פתאום היה איזה משהו שהוא לא חשב עליו שמטורף, אז אולי כן תבדוק. מדהים. כאילו תחזור אחורה שנייה למה אתה פה ומדהים. טוב, אני רוצה עכשיו, לא תבינו מה הקשר, אבל תזרמו איתי, אני יודע מה אני עושה. אני רוצה עכשיו שנראה סיפור שכולכם מכירים, "כה עשו חכמינו" מפורש, אבא שלכם סיפר לכם לפני השינה, כשהוא עבר על "כה עשו חכמינו" סיפר לכם את זה, ואם הוא לא עבר אז שי... אתם תהיו אבות, תספרו. יודעים אז כולם מה זה כה עשו חכמינו? מי שלא יודע אז כן, בסדר. אני רוצה שנראה את הסיפור הזה, אבל יש לי בקשה עכשיו. אני הולך לקרוא את הסיפור, להגיד אותו במילים שלי, כמה כאילו מי שלא מאופס 100%, לספר את הסיפור בשנייה, ואז אני יש לי בקשה מיוחדת אליכם: לשאול שאלות על הסיפור, על הגמרא הזאתי, שאלות כאילו אתם חילונים. כלומר, חס ושלום, כאילו אתם פעם ראשונה קוראים את הסיפור. אנחנו כבר מכירים את הסיפור, לבגרות טחנו אותו מכל הכיוונים, כולם מכירים אותו. אבל אני רוצה, בבקשה, אני מבקש בבקשה, שאחרי שאני מסיים לקרוא אותו ולתת את ההסבר הבסיסי שלו, שאלות שלכם, אבל שאלות תחשבו בראש של לא מישהו שמכיר ויודע את כל הסיפור מהתחלה עד הסוף עם כל השאלות, אלא להיות יצירתיים בשאלות, להיות חילונים. חילונים שואלים, הם קוראים משהו, אתה, יש לנו מלא הנחות יסוד, אנחנו מכירים, יודעים זה, אין הנחות יסוד. פעם ראשונה אתה קורא את הסיפור, איזה שאלות עולות לך? הגמרא מספרת, סוף מסכת שבת אני אתן הקדמה, סוף מסכת שבת סוגיות של אין מזל לישראל, שדרך אגב גם זה ישר כשאני אומר לחילונים אין מזל לישראל, כולם נדלקים: למה אין לנו מזל? מה אין מזל? אז מה אנחנו יודעים? שזה ישראל מה? מעל המזל. יש מזלות, יש כוחות אסטרולוגיה בעולם, אבל ישראל מעל המזל. הקדמה שנייה, זה גם דברים ידועים, רק אני עושה פה שנייה איזה גיהוץ כזה: רבי עקיבא, אנחנו יודעים, עד גיל 40 לא ידע קרוא וכתוב, מגיל 40 נהיה רבי עקיבא, 24,000 תלמידים, קובר אותם שלא נהגו כבוד זה בזה, ואחרי זה מעמיד את כל תורה שבעל פה. יש שתי הקדמות, עכשיו אנחנו רואים את הסיפור, כולם מכירים, נרוץ עליו מהר. רבי עקיבא הייתה לו בת, אמרו לו הכלדיים: אותו היום שתיכנס לחופה, ישכנה נחש ותמות. כלומר, אומרים לו החוזים בכוכבים: תקשיב טוב רבי עקיבא, ביום ביום שהבת שלך הולכת להיכנס לחופה, באותו היום ישכנה נחש, כן, יכיש אותה והיא תמות. רבי עקיבא היה מצר על הדבר הרבה. באותו היום, אנחנו יודעים זה באותו היום, הכוונה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, זה בערב אחרי החתונה, היא מגיעה לבית שלה או לאיפה שהם ישנו, והיא מורידה את הסיכת ראש שלה ונעצה אותה בכותל. גם זה, שלומדים עם חילונים, כולם קופצים: איך היא הגיעה לכותל? מה הקשר לכותל? איך הכותל? יש? אז זה, אתם מבינים? זה כאילו זה הקו מחשבה שאני מבקש מכם, למרות שאתם כולכם תלמידי חכמים, לחשוב בראש כאילו מה, איך, כולם שואלים תמיד: איך היא הגיעה לכותל? אתה אומר שהיא הגיעה לבית, איך בלילה? באותו היום וזה לילה בכלל. סיבוך שלם. קיצור, היא מורידה את הסיכת ראש, נעצה אותה בכותל בין האבנים, ופוגעת בעין של הנחש. פגע בעינו של נחש וישבה בה. בבוקר כשנטלה, כן, היא נוטלת את הסיכת ראש, נגרר ובא נחש אחריה. גם חילונים תמיד שואלים: למה לא כתוב שהיא צרחה? הרי אם היית מושך סיכת ראש, היה כתוב איזה אה! צרחה, משהו. בבוקר כשנטלה נגרר ובא נחש אחריה. רבי עקיבא מחכה בכניסה, למה? מה הוא יודע שאמור לקרות לבת שלו בלילה הזה? אמורה למות, ככה אמרו לו אמרו לו הכלדיים: אותו היום שתיכנס לחופה, ישכנה נחש ותמות. רבי עקיבא מחכה בכניסה, היא פותחת את הדלת בבוקר, לא נותן נשיקה על המצח, לא בן פורת יוסף, לא ישתבח שמו שאת חיה, כלום. מה הוא שואל אותה? ישר: מה עשית? עכשיו, כלה ביום החתונה, מה היא עשתה? לא יודע, שיער, ציפורניים, לא יודע בדיוק מה היא עשתה, מלא מלא דברים. היא עונה לו תשובה מה היא עשתה: אמרה לו, בערב, יעני אתמול בחתונה, בא עני וקרא על הפתח, עמד עני בכניסה, והיו הכל טרודים בסעודה ואין שומע לו. אף אחד לא קלט את העני. רק אני הכלה המשועממת בחתונה שלי, אין לי במה להתעסק, רק אני היחידה שקלטה את ה... בואו נעשה שנייה זום אאוט, מי יושב בחתונה של הבת של רבי עקיבא? כל האריות של העולם, כל התלמידי חכמים של אותה תקופה יושבים בבית בסעודה הזאתי. אף אחד לא רואה, לא רואה את העני. גם מי, למי היה נשוי רבי עקיבא? רחל, הבת של כלבא שבוע, מעשירי ירושלים, גם הכרישי נדל"ן של אותה תקופה, כולם יושבים בחתונה הזאתי. כולם יושבים באירוע, אף אחד לא קולט את העני בפתח! רק המשועממת שלנו, אין לה מה לעשות בחתונה שלה, היא קולטת. אמרה לו ישר, היא גם עונה לו מה היא עשתה, וואלה. אמרה לו: בערב בא עני וקרא על הפתח והיו הכל טרודים בסעודה ואין שומע לו. כולם היו עסוקים במה, תעביר לי תעביר לי כבר את הפרגיות, נו כמה פעמים אני צריך להגיד לך? תביא את האורז, אללה אתה לא שומע, יש מוזיקה, תביא את האורז, את האורז, את האורז תביא, תביא, תתקרב אליי. כולם טרודים בסעודה, אף אחד לא קלט את העני. עמדתי ונטלתי מנה שנתת לי ונתתיה לו. אבא, הבאת לי מנה, וואלה הייתי בצום כל היום, נכון? דאגת לי למנה לאכול, וואלה ראיתי, ראיתי את העני הזה, אני ישר לקחתי את המנה שהבאת לי, אבא, הבאתי לו. אמר לה: חידוש עשו, אמר לה: מצווה עשית. איזה מצווה? צדקה, נכון? יצא רבי עקיבא ודרש, זה פסוק מפורש, דרש את הפסוק וצדקה תציל ממוות, נכון? זה דרשה. מה הפשט של צדקה תציל ממוות? יפה, מי אמר? יפה, צדקה תציל ממוות, הפשט זה את העני ממוות. זה הפשט של הפסוק. אתה רואה עני בתחנה מרכזית, פעם הלכתי אני למדתי בירוחם, אז פעם הלכתי בתחנה מרכזית ביום שישי, חמישי, שישי, לא יודע, חזרתי הביתה, בא אליי איזה אחד כזה כולו לא יודע מה כזה, אומר לי: וואלה יש לי שלושה ילדים בבית, אין לי מה לתת להם לאכול לשבת. אז היה שם מחסני השוק ליד התחנה מרכזית אז, לא יודע מה יש היום, אמרתי לו: בוא, כפרה עליך, אחי, בוא לסופר, תמלא עגלה מה שאתה צריך לשבת, אני משלם. אין לך אוכל לילדים, אחי? אני משלם. הסתכל עליי, אמר לי: תגיד לי, מה אתה דפוק? מסתובב והולך. אמרתי לו: מה, רציתי לעזור לך. הבנתי. למה אני אומר את זה? אומר לה רבי עקיבא, יוצא ודורש: וצדקה תציל ממוות, הפשט זה את העני. אתה רואה בן אדם עני מת עוד שנייה וזה, אתה קונה לו לאפה עם פרגיות, עם קוקה קולה, הצלת אותו, עוד שנייה הוא היה מת מרעב, נתת לו לאכול, הצלת אותו. ורבי עקיבא דורש, ומה הוא אומר? צדקה, לא הבנת את האירוע, אחי, אתה נתת צדקה, אתה ניצל ממוות. זה העני, זה עוד עניין, אבל אתה ניצל ממוות. זה הדרשה של רבי עקיבא, נכון? זה מה שהוא מחדש פה מהסיפור הזה. כשאתה נותן צדקה בחיים שלך, אתה ניצל ממוות, עזוב את העני. גם הצלת את העני, אבל אתה ניצל ממוות. יש? הסיפור ברור לכולם? נעשה חזרה. רבי עקיבא הייתה לו בת, אמרו לו החוזים בכוכבים: באותו יום שתיכנס לחופה ישכנה נחש ותמות. רבי עקיבא מצר על הדבר הזה. קופץ הסיפור שלנו לאותו היום, הבת שלו נוטלת את הסיכת ראש מזהב, שמה אותה בין האבנים, בום, פוגעת בעין של הנחש. למחרת היא מושכת את הסיכה, נושא אצלה הנחש. רבי עקיבא רואה אותה, אמר לה: מה עשית? אומרת לו: אתמול בערב היה עני, קרא אל הפתח, כולם היו טרודים בסעודה, נתתי לו את המנה שהבאת לי, אבא. רבי עקיבא יוצא ודורש: וצדקה תציל ממוות. יש? יאללה, עכשיו שאלות שלכם. אבל תזכרו את הדגש שאמרתי, לא סתם לשאול שאלות, שאלות של... יאללה, בכבוד. אם הוא ידע שכש יחתן את בתו היא תמות, למה חיתן אותה? איך, רבי עקיבא, אתה יודע שככה הולך לקרות לבת שלך, איך אתה נותן לה להתחתן? אני קצת גבוה, לא יודע אם שמתם לב כנכנסתי, הייתי משחק הרבה כדורסל בתיכון שלי, אז המאמן היה אומר לי: מיטלמן, אתה אישית לוחצת. אתם יודעים מה זה אישית לוחצת בכדורסל? אתה עליו, אחי, אין מצב שהוא זז מילימטר. איך רבי עקיבא נותן לבת שלו ככה להתחתן? שאלה מעולה. עוד? כן. למה, אם הוא יודע שככה, למה הוא לא עושה משהו בלילה? בוא, אתה יודע שזה מה שהולך לקרות, תקרע את השמיים, נכון? תעשה משהו. כן. ממתי רבי עקיבא הולך לכלדיים, יעני לדרוש במזלות? איך רבי עקיבא רואה בעיניים כלדיים? תגידו, נראה לכם הגיוני שמישהו בא לרב פרידמן, איזה כלדי, אומר לו: תשמע, אני רואה ככה, הוא יתפוס לו את ה זה, בום, יוריד לו, מה זה השטויות האלה בכלל? אספר לכם סיפור, אפרופו סטירות. ביום של החתונה שלי באתי לרב עובדיה לקבל ברכה, סיפור אמיתי. באתי לרב עובדיה לקבל ברכה, היינו איזה חמישה חתנים ביום חתונתם שבאו לקבל ברכה ביום החתונה מהרב עובדיה. הרב עובדיה הגיע אחרי התפילה, חיכינו, חיכינו. עכשיו שחיכינו, היה שם איזה בחור שהוא אמר לנו, אני מיטלמן, אני לא הכרתי את זה בכלל, אבל הוא אמר: תדעו לכם, שאם הרב מברך אותך זה משהו אחד, אבל אם הרב מוריד לך כאפה, זה הברכה הכי גדולה שיש. מישהו שמע את זה פעם? מי ששמע את זה שיצביע. אה, אני לא שמעתי את זה, לא ידעתי שיש דבר כזה. מה זה נשמע לי מוזר, מה זה בן אדם אומר לך: רוצה כאפה מהרב? טוב, אנחנו מחכים שם כל החתנים, באיזשהו שלב הוא סיים לדבר עם אריה דרעי, הגיע, נכנס ל, הרב סיים לדבר עם אריה דרעי, נכנס למין כזה חדר, אנחנו מחכים לו כל החתנים, והוא ממש אפילו לא יודע אם הוא הרים את העיניים, הוא כאילו בירך אותנו ככה, והתחיל ללכת. החתן שלנו היקר נעמד לו בדרך. כמו שאני מספר לכם, ככה הרב הולך, הוא תקוע, עומד לו ככה. עכשיו הרב מנסה כאילו ללכת, הוא היה עם פנים ברצפה, והוא לא, ההוא עומד לו. אז הרב מרים את העיניים, כמו שאני מספר לכם, ככה היה, בום, מוריד לו כאפה! עכשיו תקשיבו, אני חשבתי שאני מת, והבן אדם יותר מבסוט מזה שהוא מתחתן בכלל שהוא קיבל את הכאפה מהרב. בסוף אומר: אתה רואה? קיבלתי את הכאפה, קיבלתי את הכאפה. קיצור, למה סיפרתי את כל הדבר הזה, כי וואלה באמת מגיע לרב זה, מגיע מישהו, מי בכלל רואה אותו בעיניים? מה זה השטויות האלה? מה זה הדבר הזה? מה הסיפור פה? כן. למה דווקא את שלה היא הביאה לו? יכלה לסדר לו משהו אחר. כן, למה היא מביאה את המנה שלה היא מביאה לו? וואלה, שתלך למטבח דקה, תביא לו מנה, תביא לו, מה? שאלה מעולה, עוד. ולמה צדקה, מה זאת אומרת? אה, למה דווקא הצדקה מצילה ממוות, מדהים. עוד! איך היא יודעת לענות לו מה עשית? הייתה אומרת לו: עשיתי ציפורניים, במניקור, לא יודע איך זה נקרא, עשיתי דברים. מעולה, עוד. עד עכשיו לא היה אחד ששאל שאלות של חילונים. כן. מה? למה רבי עקיבא דואג מזה? מה הוא מיצר מזה? מה הוא לוקח את זה ללב בכלל? מה הוא שם עליהם? מעולה, כן. למה שהיא תכניס סיכה לכותל, יפה. זה שאלה של חילונים. כן. מה מה מה? מה, אתה נותן צדקה כדי שאתה תינצל כאילו? זה מה שאתה אומר? מדהים. עוד! וואי, כבר הדלקת אותי. חילונים שואלים: למה נחש? אף פעם דתיים לא שואלים את זה. כולם מכירים, זה סיפור, נחש, נחש בכותל. אומר לך: למה, למה דווקא אומר לך נחש? למה לא נמר? למה לא עקרב צהוב מחכה לה? למה, מה יש בנחש כאילו? זה שאלה של זה. עוד שאלות של חילונים, כן. שיעשה בדיקות, כל חצי שעה ידפוק בדלת! כן. יפה, למה דווקא סיכה? יפה, אחי! תיקח עוד צעד קדימה, למה דווקא? בעין, יפה! למה דווקא רבי עקיבא? טוב, אנחנו עכשיו הולכים לראות ת'סיפור הזה. אני אגיד שהדברים שאני הולך להגיד מבוססים על שיעור ששמעתי לפני הרבה מאוד שנים של הרב קשתיאל מעלי, מבוססים על הדברים שלו, אבל הרחבנו את זה טיפה. שתי הקדמות: כתוב: "וצדקה תציל ממות". ואנחנו יודעים שכולנו נתנו פה צדקה בחיים, ולא בקטע לבעס, בעזרת השם בגיל מאה ועשרים כולנו נמות. ואנחנו יודעים שדבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם. כל מה שנאמר בתורה, נביאים, כתובים, הכל מדויק לא במיליון אחוז, במיליארד אחוז, מה שכתוב זה אמת. יכול להיות שאני לא מבין ת'אמת, אבל זה האמת. ואנחנו צריכים להבין מה זה אומר: "וצדקה תציל ממות"? אלא אנחנו צריכים להבין מה זה מוות. אנחנו בראש הפשוט שלנו, זה הקדמה ראשונה לסיפור, מה זה מוות ומה זה חיים. אנחנו בראש שלנו, מה זה מוות? זה שהוא אבד דופק, יש כזה בסרטים או מי שראה באמת, זה לא נעים, שכאילו פתאום יש כזה זה ואז נהיה קו ישר, נכון? של הד... הלב כאילו, שאדם מת. אבל הגמרא אומרת: צדיקים במיתתן קרויים חיים. מה זאת אומרת? יש בן אדם, יש צדיקים שמתו לפני, רש"י, יש צדיקים יותר קרובים, מתו לפני מאות שנים, אלפי שנים, עשרות שנים, שנים בודדות. הם חיים, הם חיים. מה זה חיים? הם מתו. לא, הם חיים, הם איתנו. צדיקים במיתתן קרויים, מה, זרעו בחיים אף הוא בחיים. יש משהו מאוד מאוד עמוק שבעצם אני אגיד את זה עכשיו בצורה חריפה. יכול להיות מישהו שיושב איתנו פה עכשיו, הוא עם עיניים פקוחות, למרות שהוא מאוד עייף בסוף היום, אבל אני אגיד שנייה, אני מזהיר מראש, זה קצת חריף, בחוויית חיים שלו הוא מרגיש שהוא מת, חס ושלום. כלומר הוא מרגיש: בוא'נה, יובל, יש לו כוחות, יש לי כישרונות, יש לי מלא מלא טוב להביא לעולם ואני לא מרגיש שאני מביא כלום מזה. אני נמצא במקום שאני לא מביא כלום ממי שאני. כלומר מת זה לא פונקציה רק של דופק, שאין לו דופק, אלא זה חוויית חיים שבנאדם מרגיש שבוא'נה, אני נמצא במקום ואני בעצם לא נמצא בו, אני לא מרשה לעצמי להביא את מי שאני, לא משנה מאיזה סיבה. אני בשורה תחתונה לא מביא את מי שאני, אני לא אני לא פה בכלל, אני לא פה. ויש מציאות, כמו שאמרתי צדיקים במיתתן קרויים חיים, יש אנשים שהם לא איתנו, הם לא איתנו, אבל הם חיים. יש לי סבא כזה, נפטר לפני עשרים שנה, היה תלמיד חכם גדול. כל ערב שבת, כל אירוע משפחתי, סבא יהודה היה אומר, סבא יהודה היה צוחק, סבא יהודה היה מזכיר, תמיד היה מזכיר ת'רש"י הזה, ת'תוספות, כל פ... הוא חי, הוא... עכשיו, הוא לא חי, הוא בקבר כבר עשרים שנה. אבל מוות וחיים זה אפשר לבגר, אני קורא לזה, לבגר את המושגים האלה. זה מוות וחיים זה גם בפשט, אבל זה גם בצורה יותר עמוקה. זה שאדם מרגיש שהוא מת, הוא הוא לא פה. הוא לא מביא כלום מהחיים שלו למציאות, כלום. הוא לא... זה הקדמה ראשונה. הקדמה שנייה, אומר רבי צדוק: כל מקום שמופיע נחש, זה לא מדויק 100% מה שאני אומר, כי בחטא אדם הראשון זה לא מדויק, אבל מסוף חטא אדם הראשון, כל מקום שמופיע נחש, בפשט זה סנייק. בסוד נחש שווה ספק. כלומר, כשאנחנו רואים את המילה נחש, כל מקום, ככה הוא אומר, כל מקום, אנחנו בפשט רואים נחש, ושוב, בחטא אדם הראשון בהתחלה זה ודאי לא הכוונה לסנייק כמו שאנחנו מבינים. עכשיו, תראו מה זה. כתוב בסוף חטא אדם הראשון, הקדוש ברוך הוא אומר לנחש, "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב." הוא, האדם, שהוא ירצה להרוג אותך, נחש יקר, איפה הוא ייתן לך בזנ"ט? בראש, ככה הורגים נחש. לא תהרוג אותו מזה שתיתן לו בזנב. והנחש, שהוא ירצה להרוג אותך בן אדם, איפה הוא ייתן לך ביס? בעקב, למה בעקב? זה הגובה שלו, מי אמר? זה הגובה של הנחש, הוא מגיע לעקב שלו, הוא לא יכול להגיע לאוזן שלי, הוא לא נמצא באזור הזה בכלל. "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב." זה דבר מדהים. כל פעם בחיים כשאני רוצה לקבל החלטה שמשמעותה להתקדם ולצאת מאזור הנוחות שלי ולהתקדם, פק, קופץ נחש, קופץ ספק. אומר לך: בוא, אולי זה לא מתאים לך, אולי כן מתאים לך, אולי לא אתה, אולי אתה לא בשל, אולי היא לא בשלה, אלף ואחת אכילות ראש, האדם כאילו... עכשיו, זה דבר מדהים, כשאני רוצה להתקדם בחיים, האיבר הראשון שאני מרים זה הרגל שלי, וברגל שלי את מה? את העקב. "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב." כשתרצה לפגוע בנחש, כשתרצה לפגוע באדם, תיתן לו ביס בעקב, שמה אתה יכול לתפוס אותו. שמה אתה יכול... עכשיו, מה קורה בן אדם הולך במדבר חס ושלום, הקיש אותו נחש, מה הוא צריך לעשות? אה? לשכב ולחכות שיפנו אותו כמה שיותר מהר לבית חולים, נכון? יפה מאוד. כלומר, תקשיבו טוב, הוא מת חי. מה זאת אומרת? אם הוא מתחיל לרוץ עכשיו, הוא הורג את עצמו בוודאות. הוא זה כאילו זה לא שום דבר טוב לא ייצא מזה. מצד שני, הוא חייב להגיע כמה שיותר מהר לבית חולים, חייב. עכשיו, מה קורה כשנכנס לבן אדם ספק? יש ספק ויש ספק. יש ספק שהוא מתנה. וואלה, כל פעם שאני צריך לקבל החלטה שמשמעותה לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתקדם, פק, יקפוץ לי ספק. יגיד לך: בוא, נשמה, אולי אתה לא בשל, אולי אתה לא מתאים, אולי זה לא המקום, אולי היא... אלף סיפורים. דרך אגב, כשאני צריך לקבל החלטות שהם לא התקדמות, אין לי ספקות, וואלה, זה הרבה יותר זורם לי. אבל כשאני צריך לקבל החלטה שמשמעותה, וואו, לצאת מאזור הנוחות שלי ולעבור למקום אחר, סו קולד לדוגמה חתונה, אלף ספקות, מלא מלא, אתה אומר, וואלה, אולי את אולי זה לא, אולי אני זה, אולי אז אני אולי אני מתעקש על דברים שהם לא חשובים? אלף ספקות. וזה לא תקלה. ככה זה עובד. כל פעם שאתה צריך להתקדם, פק, קופץ לך נחש, קופץ לך ספק, אולי לא מתאים, הוא כן, אולי כן מתאים. אז יש ספק ויש ספק. יש ספק שוואלה, אתה שומע ואתה עולה לך בראש והחבר שלך אמר לך שקריית שמונה זה מתאים לך, אז במקום לאכול את הראש, אתה לוקח אוטובוס מפה לתחנת רכבת יבנה, נראה לי שזה הדרך, ומשם אתה לוקח רכבת לנהריה, ומשם אתה לוקח אוטובוס לקריית שמונה, נמצא שם שלושה ימים, חוזר אחרי זה לכרם ביבנה, וואלה, אם מתאים, באמת אתה אורז את הדברים שלך וסלמאתק, מתקדם הלאה בחיים. ואם לא, חזרת לישיבה, הכול טוב, התקדמת. אבל יש ספקות שזה לא מה שקורה לך. אפילו לא עולה לך בראש לבדוק את זה. זה רק ממית אותך. הספק נכנס כמו ארס, רק ממית. לא קורה לך כלום, זה לא גורם לך לברר, לא גורם לך להתחיל ל... כלום, כלום. אתה פשוט אכול ראש, סליחה על המילים הגבוהות והמרוממות לישיבה הקדושה הזאתי, גמור. פשוט אתה אוכל את הראש שלך, אתה לא מתקדם לשום מקום, כי אתה כאילו הארס מחלחל. ובמקום שזה יהיה ספק שגורם לך לברר, וואלה, עלתה לך שאלה, תברר אותה, זה לא, בכלל לא שם. זה גומר אותך לגמרי. זהו, אתה פשוט תקוע, מת חי, אתה נמצא במקום, ממית אותך. תכף נדבר מה לעשות עם זה. אבל זה האירוע. כלומר, יש ספק ויש ספק. עכשיו, בוא נראה את הסיפור ונתחיל לראות מה הולך פה. רבי עקיבא הייתה לו בת, דרך אגב המילה עקיבא מה מזכירה לנו, איזה מילה? עקב. רבי עקיבא הייתה לו בת, אמרו לו הכלדיים: "אותו היום שתיכנס לחופה, ישכנה נחש ותמות". עכשיו תקשיבו טוב, אין שמחה כהתרת הספקות. הייתי, ערכתי חופה של, יש לי שיעור בירושלים לרווקים ורווקות, חבר'ה דתיים, ובאמת, חבר'ה, שנים, אני מדבר איתכם, שנים שנים. מי שיכול, אני אומר לכם כבר עכשיו, אתם צעירים, כמה שיותר, זה לא, הרבה פעמים זה לא שלנו, זה מהשם אישה לאיש, אבל כאילו לעשות את ההשתדלות שלנו, להתחתן, לא לחכות עם זה. באמת אנשים מסכנים, כאילו לא מסכנים, חס ושלום, אנשים מדהימים והכול, אבל כאילו באמת התמודדות מאוד מאוד לא פשוטה. עכשיו, היה בחור שם שהוא, ברוך השם, החליט להתחתן, ובאמת היה בקשר מלא זמן, והתחבבש הלוך חזור ו... עכשיו, אתה עומד בחתונה שלו, אני אומר לכם, אין בן אדם שאו בוכה או כאילו שמח, בוכה מהתרגשות, כן? שמח, כאילו אין שמחה כהתרת הספקות. כמה הוא עבר, הבחור הזה? כמה הבחורה הזאת עברה? סוף סוף, בחסד השם עלינו, הם עומדים תחת החופה, כאילו כמה חיכינו לזה. אומרים לו הכלדיים: "באותו היום שתיכנס לחופה, אותו היום ייכנס ספק, ימית אותה". עכשיו, אני ניסיתי לחשוב, מה זה הכלדיים האלה? שאלתם שאלה: איך רבי עקיבא רואה בעיניים כלדיים בכלל? איך זה כאילו, מה, איפה זה מתחיל בכלל? עכשיו, מה זה כלדיים? כלדיים בעצם זה יש כוכבים ומזלות, אנחנו לא, אני לא מבין בזה כלום, אבל יש כוחות כאלה בעולם. עכשיו, אנחנו היום יש לי קטע כזה שזוגות חילוניים, סטודנטים, שהם חיים הרבה ביחד, אני אומר להם: "תקשיבו, אתם טמבלים שאתם לא מתחתנים. אתם פשוט טמבלים, בשבילכם, לא בשביל, אני, לא אכפת לי, תעשו מה שאתם רוצים, אבל כאילו..." והרבה פעמים הם מודיעים לי: "וואלה, החלטנו להתארס". ואז אני מתלהב, ואז הם אומרים לי: "אבל אנחנו מתחתנים רפורמי", או שהם אומרים: "בקפריסין". ואני אומר להם גם: "תנו לי שלוש דקות אורגינל, שלוש דקות על השעון, שלוש דקות, תפתחו בפלאפון שלכם שלוש דקות". ככה אני אומר להם. אני אומר להם: "אתם רוצים להתחתן כדת משה וישראל, אתם רוצים שהקשר שלכם יהיה קדוש". בינתיים, בלי עין הרע, למעלה מעשרה זוגות, אני אומר יש כמו איקסים בנשק, אז יש ויים. וואלה, עשרה זוגות, ברוך השם, כדת משה וישראל. עכשיו, למה אני מספר את זה? כי אחד הזוגות שהם אמרו לי שזה, ואז אמרתי להם: "זה", בקיצור, באו אלינו, וערכתי להם את החופה. והם באו אלינו, אני גר בגדרה, באו אלינו וישבו אצלנו בסלון, ודיברנו וזה. ואז החתן אומר לי: "תשמע, אני חייב לספר לך משהו". אני אומר לו: "מה?" הוא אומר לי: "אנחנו כבר חיים כמה שנים ביחד, והחלטנו להתארס, להתחתן. ובאתי לאבא שלי ואמרתי לו שהחלטנו להתחתן. אז הוא אומר, אבא שלי אמר לי: "מברוק, שיהיה לך בשעה טובה, אבל חשוב לי, בני יקר, שתכיר את הנתונים". מה הנתונים? הסטטיסטים, סטטיסטיקה, אחר כך תסתכלו ב-AI, מה אחוזי גירושים במדינת ישראל? מה הם? אחד לשלוש, יפה מאוד. ומבין גדרה לחדרה, השם ירחם עלינו, גדרה הובילה בשנתיים האחרונות בגירושין, מגדרה לחדרה זה כבר מתקרב ל-50%. תקשיבו טוב. ואז הוא ממשיך, הוא אומר לי: "תשמע, אני אגיד לך למה אבא שלי אמר", אבא שלי אמר: "למה אני אומר לך את זה?" ואז הוא אומר לי: "תשמע, אני אסביר לך למה אבא שלי אמר את זה". אני אומר לו: "מה אתה מתכוון?" הוא אומר לי: "תקשיב, ההורים שלי גרושים פעמיים, חיים בזוגיות שלישית. סבא וסבתא שלי, משני הצדדים, גרושים. ארוסתי", יושבת לידו, "ההורים שלה גרושים פעם אחת, מאז חיים לא יודע בכמה זוגיות, סבא וסבתא שלה, משני הצדדים, גרושים. אבא שלי יודע את הנתונים האלה, אומר לי: "מה אתה חושב? אומר לי: "מה אתה חושב? מה אתה חושב, שאתה תנצח את הסטטיסטיקה? אין לי בעיה, תתחתן, אחי, הכול טוב, מזל טוב, מברוק, מברך אותך, אחי, שיהיה לך רק שמחה, או בני, שיהיה לך רק שמחה ושיהיה לך רק טוב, אבל חשוב שתכיר מה הנתונים"". מבסוט על השפה שלי, אה? על מה אתה מבסוט? קיצור, עכשיו תקשיבו טוב. הוא אומר לי: "אני כאילו, יש לי תקרת זכוכית. תקרת זכוכית, אבא שלי אומר לי: "מה, אתה תנצח את כל הסטטיסטיקה? תסתכל, אנחנו כבר שלוש דורות על האירוע הזה, מה אתה כאילו, אתה תנצח? אתם תצליחו?"" עכשיו, למה אני מספר את זה? כי כשאתה אומר כלדיים, אז זה נשמע לנו משהו מונפץ, ואיך רבי עקיבא שם עליהם. אבל אנחנו היום יש מדע כזה, יש נקרא מדע, ולומדים בבר אילן, עתידנות, שמעתם על זה? זה מאוד מפותח בכלכלה. יש אנליסטים, זה בטוח שמעתם, אנליסטים בכלכלה, מה הם עושים? הם מנתחים את המניה, סטטיסטית, מה היה לה בעשרים שנה האחרונות, עשר שנים אחרונות, ומאז שהיא הונפקה, ואומרים לך מה צפוי להיות לה. לא אומר, הם לא מדויקים, הם לא מתיימרים גם להיות מדויקים, אבל הם אומרים לך, תשמע, זה המגמה. זה המגמה של המניה. קח את מגמת אלביט, היא עשתה בשנים האלה ככה וככה. אחי, זה מה שהיא פחות או יותר, זה התנועה שלה. לא יודע להגיד לך, אף אחד לא יגיד לך, אני מתחייב לך 30%, 50%, אף אחד לא יודע להגיד דבר כזה, אבל הוא יודע להגיד מגמות. כשאנחנו רואים כלדיים, אמרו לו הכלדיים: "אותו היום שתכנס לחופה, ישכן הנחש ותמות". אתה אומר, בוא'נה, זה נתונים. יש מדע כזה, אסטרולוגיה, יש מדע כזה. לא יודע אם הייתם פעם, מי שלא היה זה חוויה מאוד חזקה, ללכת למכתש רמון, מכירים את זה? מי היה בזה? שיצביע. מטורף, נכון? אתה שוכב על הרצפה, ככה אני עשיתי לפחות, שוכב על הרצפה עם משקפת, מטורף. מתחילים להסביר לך, עגלה, אף פעם לא הבנתי את כל העגלות וכל זה, פתאום אתה כאילו רואה אתה רואה את הדברים האלה. מתחילים להסביר לך: זה זה, וזה המזל ככה. ומי שמבין בזה, זה מטורף. אמרו לו הכלדיים: "אותו היום שתכנס לחופה, ישכן הנחש ותמות". יכנס הספק ויהרוג אותה. רבי עקיבא דאג מהדבר הזה. למה? כי יש תקרת זכוכית, יש נתונים כאלה. עכשיו, זה לא אומר שאני לא מנצח, ותיכף נראה איך מנצחים את זה, ואנחנו מבינים איך מנצחים את זה, דרך הצדקה. תיכף נבין אותה, אבל מה היא אומרת בעומק. אבל בעצם, הוא באמת דואג מזה. וואלה, באמת זה זה מה שרואים במזלות, זה מה שאמור לקרות. באותו היום נטלה בתו את המכבנה ונעצה אותה בכותל. מה סיכת ראש עושה? היא אוספת את השיער, נכון? לכן היא שמה את ה כאילו אוספת השיער. יש מציאות שיש לי ספק, ואני פורס את הנתונים: למה להישאר בישיבת כרם ביבנה, ולמה לעבור לישיבת קריית שמונה. כותב על דף, בצבע אדום, לוקח פיילוט אדום, כותב על זה דף למה לעזוב. לוקח פיילוט ירוק, כותב למה להישאר. יפה. מה אתה עושה עם הנתונים האלה? אנחנו יודעים, השכל לא מכריע. השכל פורס נתונים, חשוב לעבוד מאוד עם השכל, אבל ההכרעה היא לא עובדת דרך השכל. לא מכריעים בשכל. השכל מאוד מאוד עוזר, הוא כלי, אבל ההכרעה אף פעם לא קורית דרך השכל. היא לוקחת את הסיכת ראש ונעצה אותה בכותל, והיא פוגעת בעין של הספק. אנחנו יודעים שיש מושג, לא ניכנס אליו עכשיו לעומק. אנחנו צריכים ב-11:00 לסיים? זה האירוע, נכון? לא, אבל בעיקרון אני מוגדר לי עד 11:00. וואי וואי, איך נספיק את זה? פגע בעינו של נחש וישבה בה, בסדר, לא ניכנס, אבל רק אני אגיד מילה על זה. אנחנו יודעים, זה דבר מאוד מאוד חזק. עזבו את הרובדים הקבליים של עין טובה ועין רעה. יש פסוק: "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל", נכון? יש כאילו יש אנשים שוואלה הם בנתינה, העיניים שלהם טובות. יש אנשים, לא יודע, תמיד אני נותן דוגמה את הרב שמואל אליהו. אתה רואה בן אדם, הוא לא אומר לך: יובל, אתה תותח, יש לך כוחות, כלום. יש לו חיוך כזה עם העיניים הטובות שלו, בום, בא לך להיות יותר טוב. יש אנשים כאלה. ויש חס ושלום להפך, אנשים שהם לא הם לא אומרים לי: בוא'נה יובל, יא אפס, יא דפוק, יא לא יודע מה, כלום. רק בעיניים, בום, שותלים את הבן אדם בעיניים. היא לוקחת את הסיכת ראש, פוגעת בעינו של נחש וישבה בה. עכשיו תראו מה זה. בבוקר כשנטלה, נגרר ובא הנחש אחריה. כלומר, מדד לספק, תקשיבו טוב עכשיו, זה מי מנהל את מי. אם אדם מת-חי, זה אומר שהספק, הארס מבעבע בתוכו והוא לא זז לשום מקום, הוא לא עושה עם זה שום דבר. נגרר ובא הנחש אחריה, זה אומר שהיא מנהלת את האירוע. וואלה, יש ספק, בוא נבדוק אותו. יש ספק, בוא, אני מוביל את האירוע הזה. הספק, אני מנהל אותו, לא הוא מנהל אותי. מדד לספק, אמרנו, יש שני סוגי ספקות. מדד לספק שממית, זה ספק שתוקע אותי. הוא לא גורם לי לשום דבר, לשום תנועה. זה לא שאתה כאילו הולך ובודק את קריית שמונה. אתה תקוע פה ואתה מאחר לכל תפילה, ומרוח בארוחות שלך, ולא עושה כלום עם עצמך, וגם מה שאתה עושה אתה כאילו הכל מרוח כזה. בוא, תבדוק, אחי. אתה חושב שזה מתאים? בוא תנהל את האירוע הזה. אם אתה אומר באמת עולה לך ספק אמיתי, לא סתם אוכל לך את הראש, תבדוק את זה. עכשיו תראו מה זה. עכשיו אנחנו מגיעים לנקודה של הסיפור. רבי עקיבא רואה אותה, לא נותן לה נשיקה על המצח ולא צועק לה בן פורת יוסף, ישתבח שמו שאת חיה. שואל אותה שתי מילים. אומר לה: מה עשית? אין מצב שניצחת את הספק אלא אם כן עשית משהו. בתור ילד גדלתי בשכונת הר נוף בירושלים. והיינו כל שנה, אמא שלי כשהייתה עושה את הניקיונות לפסח, הייתה אוספת את כל הבגדים שלא לובשים, שמה אותם בשקיות גדולות, והיינו נוסעים ליד השוק, לאזור שערי חסד שם, נחלאות, ל הייתה אישה צדקת צדיקה מטורפת, קראו לה הרבנית קאפח. כן, היא ובעלה, הרב קאפח, בטח אתם מכירים, הרמב"ם. כאילו, אשת חסד, אני אומר לכם, משהו מבהיל. כאילו, הייתה אישה תימנייה כזה גובה, מכירים את המתקתקות האלה? כאילו, באמת, מופלאה. מה זה? מה אתה מחייך? כן, אתה מכיר אותה? קיצור, סבתות כאלה, אבל של פעם, לא האלה שהשתכנזו, כאילו התימניות של פעם כאלה. אני אומר לכם, באמת, עניי ירושלים, באמת, אנשים רעבים, בגדים קרועים, כאילו היו באים אליה, היו יוצאים, אשת חסד מופלאה. והיא סיפרה שכשראיתה ילדה בתימן, סבא שלה יום אחד רואה אותה עצובה. אומר לה, "למה את עצובה?" אומרת לו, "עצובה, לא יודעת." אומר לה, "נעלבת?" אמרה לו, "לא." "נפגעת ממישהו?" "לא." "נכשלת? נפרדת? קרה משהו?" "כלום, עצובה." אמר לה סבא שלה, "תקשיבי טוב. כל פעם בחיים שאת עצובה, לכי תעשי תעשי משהו טוב למישהו, ותראי שמשהו זז לך. לא נעלמת לך העצבות, אבל משהו קורה שם. תעשי משהו טוב למישהו." רבי עקיבא רואה אותה חיה, אחרי שהכלדיים אמרו לו שבאותו יום שתיכנס לחופה היא תמות. אין מצב שהיא חיה, אלא אם כן היא עשתה משהו. לא יכול להיות, לא יכול להיות שהיא חיה. אין מצב שהיא מנצחת את הספק, אלא אם כן היא עשתה משהו. עכשיו זה הסוד של כל הסיפור. אמרה לו, "בערב בא עני וקרא על הפתח, והיו הכל טרודים בסעודה ואין שומע לו." מה זה הביטוי הזה, טרודים בסעודה? במה הם עסוקים? תגיד בקול, צדיק, מאחורה, תגיד מה שאמרת. לא שומע. במה? בזרימת החיים. יותר מדויק, הם עסוקים טרודים בסעודה, הם עסוקים בעצמם. עכשיו תקשיבו טוב, הסוד, תבחנו אותי, אם זה לא עובד, תבקשו מהרב אפרים את הפלאפון שלי. באמת אני אומר לכם, זה מטורף. הסוד לנצח, להרוג את כל הנחשים בחיים שלך, תלוי בתודעה שלך, למה אתה עושה את מה שאתה עושה. היא חיה חיים שהיא, בביטוי עמדתי ונטלתי מנה שנתת לי ונתתיה לו. אנחנו נתבעים בעולם, זה נקרא בשפת הסוד זה נקרא צינור, יהודי הוא צינור. מה זה אומר? אני מקבל שפע, כישרונות, חוכמה, רגישות, טוב לב, כל אחד מה שיש לו, ואני צינור. מה זה אומר אני צינור? אני צריך את השפע הזה להשפיע על העולם, בשביל זה קיבלתי אותו. אם הצינור חסום, אני לא משפיע את השפע שאני מקבל, זה מה שאמרתי לכם, מת-חי. זה הדיכאון, עצבות, כל הדברים הלא טובים קורים. למה? כי יש לך כל כך הרבה טוב להביא לעולם, ואתה תקוע עם ה, אתה לא משפיע את השפע שלך, אז אתה תקוע. הסוד לנצח את הספקות בחיים של האדם, זה שאדם בא ואומר לעצמו, רגע, אני רוצה עכשיו להתלבט בין כרם ביבנה לבין קרית שמונה. שתי הישיבות, כמו שמישהו אמר פה, הם ישיבות טובות, ישיבות מעולות, שניהם לומדים תורה ברצינות, מעולה. נו, אז איך אני מכריע? הסוד שרבי עקיבא, שהבת של רבי עקיבא מגלה פה, שכשאתה בראש, מה טוב לעולם שהוא בא להחליט. תקשיבו טוב לשאלה, מה טוב לעולם שהוא בא להחליט. אם זה מה שמניע אותי, ובשפה שלנו, זה מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני, אבל יותר קל בשפה החילונית, מה טוב לעולם שאני אחליט. מה זאת אומרת? אבל באמת שני הדברים האלה מאוד טובים. עכשיו תקשיבו טוב, אם אני מכוון בחיים שלי, בקבלת ההחלטות שלי, שמה שאני רוצה לעשות זה את רצון השם, זה מה שאני רוצה. מה שאני רוצה לעשות זה לקחת, הקדוש ברוך הוא, את הכוחות שנתת לי, ואיתם להיטיב לעולם. אם זה מה שמניע אותי, 90% מהספקות שלי לא מתחילים. אני הורג אותם עם הסיכה, בכלל לא שם לב שיש פה בכלל ספק. לא מתחיל בכלל הספק. אבל אם אני מתעסק עם עצמי, תקשיבו טוב, זה מתכון בטוח לגיהינום בעולם הזה. אם בן אדם כל היום מתעסק עם עצמו, הצינור חסום. פעם העברתי, אני מלמד, יש בית ספר למוזיקאים הכי נחשב בישראל, ברמת השרון, נקרא רימון. ואני מלמד שם כל יום ראשון. והעברתי להם את הסיפור הזה, לא כמו שהעברתי לכם, קצת אחרת, אבל סוף הסיפור, אחד החבר'ה, אני רואה אותו, בן, הם אומנים כאלה, אז הם מאוד רגישים כאלה, מאוד מיוחדים, אחד החבר'ה בוכה, דמעות. אמרתי לו, "כפרה עליך, אחי, מה אתה בוכה? מה אמרתי?" אומר לי, "תקשיב, כל מה שמדברים איתי כל החיים שלי, זה כמה שיותר להיות במרכז הבמה, כמה שיותר להיות הכוכב, כמה שיותר להיות המספר אחד, כמה שיותר. פתאום אתה אומר לי, שכל התודעה שלי, אם אני רוצה להיות שמח בחיים, תכף נראה את המשוואה שהרב קוק אומר אותה, אם אני רוצה להיות שמח בחיים, כל הזמן המחשבה שלי שלי זה אני צינור. אם אני תקוע בעצמי, זה מתכון בטוח לכל הגיהינום בחיים. אם זוג מתחתן, עוד שנייה, אם זוג מתחתן וכל מה שעומד לו בראש, סליחה על ה אתם פה ישיבה של צדיקים, זה הסיפוק של הצרכים של כל אחד מהם, זה לא אולי, לא אולי, זה מאה אחוז לא ייגמר הספקות שלהם. הם יאכלו אחד לשני את הראש ולעצמם את הראש. למה? כי כל הזמן הם תקועים בעצמם. ברגע שאני מבין שאני צינור, אני שואל את עצמי, וואלה, בתוך הדבר הזה, אני בין קריית שמונה לזה, איך אני יכול יותר, איך אני יכול יותר לבנות את העולם הרוחני שלי ומתוך כך של עם ישראל? יש לי אחריות על התורה של עם ישראל. איך אני בונה את התורה של עם ישראל בצורה הכי טובה שיכולה להיות? או בכרם ביבנה או בקריית שמונה, שניהם טובים. איך אתה הולך? אחרי שאתה מכוון נכון, תקשיבו טוב, רק אחרי שאתה מכוון נכון, אז יש לך נטיית לב. וואלה, בא לך על קריית שמונה, בא לך על כרם ביבנה. זה נשמע רדוד ומטומטם, אבל אם אני מכוון נכון, תקשיב ללב שלך. אם אתה לא מכוון נכון, השם ירחם, אל תלך עם הלב שלך, לא יביא אותך למקומות נכונים. אבל אם אדם מכוון נכון, מדויק לגמרי, הוא רוצה לעשות רצון השם, וואלה, תקשיב לנטיית לב שלך. יש לך נטייה, וואלה, פה יותר מתאים לך, פה יותר מוצא חן בעיניך. היה זוג של סטודנטים, חיו חמש שנים ביחד, לפני כן היו איזה שלוש שנים חברים, כאילו, ואני יש לי קטע, אתם לא מכירים אותי בכלל, אבל כאילו מי שאני וזה, אז אני כאילו אומר, כאילו נכנס בהם כזה. אז הם היו זוג, והיה שבת של סטודנטים בירושלים, והסטודנטית, הבחורה, אמרה לי: תקשיב, אנחנו כבר ככה וככה שנים וכאילו אני חייבת את העזרה שלך, עכשיו אתה הולך לפגוש אותו בשבת, הוא בא לשבת, אם אתה יכול איכשהו לדבר... אמרתי לה: את משחררת לי איך שאני רוצה? אמרה לי: איך שאתה רוצה, רק בואו שנגיע, אני כבר גמורה מזה, הוא לא מכריע והוא לא מחליט, וקשה לו להחליט ו... טוב, ערב שבת, נגמרה התפילה, היינו במנהרות הכותל, יוצאים משם, שבת שלום, כולם זה, חיוכים וזה, ואז אני רואה את שניהם ביחד. היא אומרת לי: שבת שלום הרב, והוא אומר לי: שבת שלום. אמרתי לו: מה שלומך? אומר לי: מצוין. אמרתי לו: נו! הוא כזה: מה נו? אמרתי לו: נו, נו! אמר לי: מה נו, מה נו? אמרתי לו: אחי, כמה שנים אתם ביחד? אומר לי: תשמע, אנחנו חמש שנים זה, שלוש שנים זה. אמרתי לו: בואנה אחי, ארבעה! אומר לי: מה ארבעה? ארבעה ילדים כבר היה יכול להיות לכם! אחי, מה מה יש לך כאילו? אומר לי: תשמע, אני זה... דוגרי, כן? אני שוב, אני לא ככה ובגלל שהם מכירים אותי וזה. אני אומר לו: תגיד, אתה אוהב אותה? אומר לי: כן. אני אומר לה: תגידי, את אוהבת אותו? היא אומרת לי: כן. אמרתי: תקשיבו, אני עכשיו טמבל לגמרי, אני לא מבין מה הולך. מה יש לכם? אתם אוהבים אחד את השני, אתם שמונה שנים ביחד. אמרתי לו: תראה אחי, בגדול אתה מכיר אותה. זה נכון שכל בנאדם משתנה בחיים, מתפתח וזה, אבל שמונה שנים זה מכובד, אחי, ארבעה ילדים בכיף. אמרתי לו: מה יש לך? אומר לי: תשמע, אני לא מסוגל להחליט. רק כנות, אומר: אני לא מסוגל, לא מצליח להחליט. אמרתי לו: תקשיב, אחי, לא יודע למה הוא הסכים, אמרתי לו: עוד חודש מהיום אתה מתקשר אליי, איך שאני רואה אותך על הצג, שוב, זה לא הסגנון שלו בכלל, הוא כאילו, סליחה על ה... טוב, לא אגיד, פה אתם צדיקים כאלה, אבל כאילו באמת הוא לא... לא חם בכלל, אני אגיד את זה בצורה עדינה. וכאילו, באמת, אני אומר לו: תשמע אחי, עוד חודש מהיום, לא יודע למה הוא הסכים, השם עשה לי חסד, עוד חודש מהיום אני אתה מתקשר אליי, ואתה... אני רק רואה אותך על הצג, אני עונה לך ישר, ישר, איך שאני רואה אותך על הצג, שוב, זה בכלל לא הסגנון שלו אבל זה הסגנון שלי, אני צורח: ישתבח שמו לעד, חסד השם עליכם, הודו להשם כי טוב, ואז אני שואל אותך: אחי, מה החלטת? תחליט להיפרד? בסדר גמור, אחי, כואב הלב, שמונה שנים, אבל בסדר, אחי, אתה אתה... אמרתי לו: אתה הורג אותה והורג את עצמך. עכשיו, מה יעזור לך בחודש הזה? אמרתי לו: בחודש הזה אני מוכן לתת לך הלוואות כמה שאתה צריך, אתה הולך למה שאתה מתחבר, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, פסיכואנליסטים, פסיכותרפיסטים, מאמנים לזוגיות, מאמנים ל... מה שאתה רוצה, אחי, אני מממן לך. בגדול אתה מכיר אותה, זה לא שאתה לא מכיר. יש אתה יש לו ספק, הוא לא מכיר, יש לו צדדים שהוא לא מכיר. אתה בגדול מכיר את הבנאדם. וואלה, השם עשה לי חסד, אמר לי: בסדר. אמרתי לו: מה בסדר? עוד חודש אתה מתקשר? אומר לי: כן, עוד חודש אני מתקשר, הולך. אם אני אצטרך עזרה כלכלית אני אבקש ממך. יפה, וואלה, יותר פשוט מזה לא חשבתי. עובר חודש, זה היה יום שישי, אשתי אומרת לי: תשמע, הוא לא אפוי מאה, הוא יכול להתקשר בשבת גם, הוא לא מכיר את האירוע. אז אמרתי לה: תקשיבי, לא, אם הוא יתקשר לא נענה, אבל לא נראה לי עד כדי כך וזה. קיצור, שעה לפני שבת, כל הבית טרור אסלאמי מה שנקרא, בלגן שלם, ואני רואה הבחור שלנו מתקשר, איך שהוא מתקשר ישתבח שמו לעד, חסד השם עליכם, הודו להשם כי טוב, נו! מה החלטת? עכשיו אתם מכירים שיש שקט בקו? הייתי בטוח שאני מדבר לקירות כזה. אני אומר לו: הלו? אומר לי: כן, אני איתך. אני אומר לו: נו, מה החלטתם? הוא אומר לי: תראה. אני אומר לו: טוב... הוא אומר לי: אתה יודע מה? קח אותה. אמרתי: שלום הרב וזה. אמרתי לה: תקשיבי, אני לא רוצה לדבר איתך, תני לי אותו בבקשה. אומרת לי: מה? אמרתי לה: לא רוצה לדבר איתך, תני לי אותו בבקשה. היא אומרת לי: אני לא... שמעת מה אמרתי? תני לי אותו בבקשה. אה, לא רוצה לדבר איתי? קח אותו. תקעתי אותה, אתה מבין? אז הוא אומר: כן, הרב. אני אומר לו: מה קורה אחי, מה החלטתם? ואז הוא אומר כזה מהר: תראה, בעיקרון החלטנו להתחתן, ואז מגיעה המילה שמפנצ'רת את ההחלטה, מה היא? אבל. אבל אני לא בשל, אני לא... אמרתי לו: תגיד, אתה מטומטם, אחי? הוא אומר לי: תקשיב, מה אני אעשה? אני לא לא מסוגל. אמרתי לו: בואו מוצאי שבת. באו שניהם, גדרה, יושבים בסלון, מקשקשים איתם וזה. אני אומר לו: תקשיב אחי, מה יש לך? הוא אומר לי: מה לעשות? אני לא יכול, לא יכול. אני אומר לך, הלכתי לקאוצ'ר וזה, בלבל לי ת'מוח, ככה הוא אמר, עשיתי הכול אבל כאילו מה, אני לא... אמרתי לו, עכשיו תבחנו את זה בחיים שלכם, תראו זה מטורף. אמרתי לו: עכשיו תיקח חודש, עוד חודש אחרי שמונה שנים ועוד זה, הכול טוב, חודש עכשיו בקשר שלכם אתם לא מדברים על עצמכם בקשר. למה את מרימה עליי ת'קול? אני מרימה עליך ת'קול? אתה מרים עליי ת'קול! למה אתה זה? עזה, פה, כל החפירות האלה אין אותם. חודש אתם עסוקים בדבר אחד: איך אתם מטיבים יחד או לחוד לעולם. זה השאלה היחידה, זה הנושא היחיד שאתם מדברים עליו. איך אתם, בשפה שלנו, צינור. וואלה עכשיו אתם בחודש הזה לא מתעסקים בעצמכם. ברוך השם התחתנו, גם גרו אצלנו בגדרה, בדיוק הקיץ האחרון הם עברו. היא חזרה בתשובה, ההוא עוד עדיין בסיבובים שלו, קשה לו להחליט על זה. אבל אני אומר כאילו זה נקודה, אני אומר זה נקודה מטורפת, למה? כי בעצם ברגע שבן אדם תקוע בעצמו הוא גמור, הוא גומר את עצמו. ברגע שאני כל היום מתעסק עם עצמי, אני בן אדם מכובה, ככה, מכובה, חי מת. יצא רבי עקיבא ודרש: וצדקה תציל ממוות. שאתה בן אדם בתודעה של צדקה, שאתה חי חיים, איפה איפה יש עניים? עכשיו תדעו לכם, עניים יש לנו בראש, זה בן אדם עם בגדים קרועים שיוצא לו ריר בתחנה מרכזית כזה. עני זה יכול להיות גם ההורים שלכם, הם רוצים קשר איתכם. כל אחד ממי שיושב פה איתנו פה בכיתה הזאתי, כולנו עניים, ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו. מה זה אומר עניים? זה אומר שיש צדדים באישיות שלי שאני אשכרה צריך להשפיל מבט ולבקש עזרה. יש כאלה רגשית, חברתית, רוחנית, תורנית, שכלית, כלכלית, כל אחד יש לו ת'אתגרים שלו. אבל באותה מידה גם כולנו מולטי-מיליארדרים, מיליונרים, ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו, יש לנו כישרונות מופלאים. הסוד בחיים, איך אני לוקח ת'שפע שקיבלתי, רק צינור, עובר דרכי. עכשיו אני קורא לכם ת'פסקה של הרב קוק, אנחנו כבר הגענו ל-11 אז אני כבר משחרר אתכם. יש בישיבה שלמדתי, היה לי מאוד מאוד קשה עם הרבנים שמגיע הזמן של ארוחת צהריים, היו מעבירים ת'שיעור בחדר אוכל, כאילו כבר הריח אתה משתגע כבר וההוא בדיוק עכשיו הפלפול של הזה ואתה כאילו כבר... אני ככה, אני... אתם צדיקים, בטח לא עובר לכם בראש בכלל. אבל כאילו הייתי, אז אני רוצה לסיים בזמן אז אני דקה לוקח לכם, כן גונב לכם שתי דקות. אומר הרב ככה: האדם צריך להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, תקשיבו טוב איזה חריף הוא, שזה מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ, אין סוף לייסורים הגשמיים והרוחניים המסובבים מזה. אדם שמתעסק כל היום עם עצמו הוא גמור, הוא פשוט גומר את עצמו, אין סוף לייסורים. כל הזמן כואב לו בבטן, באוזן, ברגל, בכל... כל היום בכאבים. מה כן? אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים לכללות. לכללות הכול, לכללות העולם, לאדם, כללות ישראל, לכל היקום. לא מעניין מה, רק מה? תצא מעצמך. איזה כללות שאתה רוצה, אתה מתחבר לכללות של העולם, רק תצא מעצמך. ברגע שאתה תקוע בעצמך, אתה אוכל לעצמך את הראש, אתה לא גומר עם זה, אתה לא תגמור עם זה גם. אבל אם אתה בראש: אתה צינור, בוא'נה, זה עובר דרכי, אני שואל את עצמי איך אני יכול לעשות טוב, וכשאני עכשיו לומד בשנים בישיבה, איך אני עכשיו במקום שאני הכי יכול לבנות את הצד התלמיד חכם שבי, את הצד של הקודש שבי, את הצד של התורה שבי, זה מה שמניע אותי, זה מה שמעניין אותי בהחלטה, לא דברים... זה מה שמעניין אותי. ואחרי שאני מכוון נכון, וואלה תלך עם הנטיית לב שלך. למה פה? יש לך פה, יש לך נטייה, למה הסברת, למה באת, למה מי שבא לפה בא לפה? סופו של דבר יש הרבה ישיבות טובות, יש פה איזה נטיית לב שאתה אומר: בוא'נה, אני פה. אבל אם אתה פה ומה ש... מה שמניע אותך זה: בוא'נה, אני עכשיו בונה את העולם הרוחני שלי. לא יחזרו, השנים שאתם פה לא יחזרו לכם בחיים שלכם. תזכרו מה אני אומר לכם, אתם יודעים את זה, אבל חשוב לחזור על זה, בחיים לא יחזרו לכם, לא יהיה דבר כזה. שאתם יושבים מהבוקר עד הלילה ולומדים, זה שנים הכי יקרות בחיים. בעזרת השם אחרי זה מתחתנים ויש דברים ויש טרדות ויש פרנסה ויש המון המון דברים. כאילו שנים שאתה כאילו אין, אתה לומד תורה. איפה אתה יכול הכי ללמוד תורה? לבנות אישיות הכי מטורפת שיכולה להיות. אומר הרב, עכשיו תקשיבו טוב, אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים לכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, כללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו. זה לא שאומרים לך זה לא מעניין מה אתה מרגיש ומה הצד הפרטי שלך, זה מאוד מעניין, אבל כשאתה מכוון נכון זה מעניין. אם אתה לא מכוון נכון, השם ירחם, אתה גמור. עוד שנייה, אחי. עכשיו תקשיבו טוב, משוואה רוחנית, תבחנו את זה. כל מה שהתפיסה הכללית יותר חזקה אצלו, ככה תגדל שמחתו. יש פה עוד המשך קבלי, וככה יזכה יותר להארת האור האלוקי וכולי ושפע. למה? כי כל מה שהתפיסה הכללית, כל הזמן, איך אני תופס את החיים שלי? אני לא חי בשביל עצמי. אני לא חי בשביל עצמי, אני חלק מדבר הרבה יותר גדול ועובר דרכי גם דבר הרבה יותר גדול. כל מה שהתפיסה הכללית יותר חזקה אצלו, ככה תגדל שמחתו. תבחנו את זה, ככל שאתם בתפיסה יותר כללית, אתם אנשים יותר שמחים. ככל שאתם עסוקים בעצמכם, גמורים, גמורים. בן אדם פשוט גומר את עצמו בידיים שלו. פעם הייתי, היה לי חברותא עם איזה אומן ביפו, אז הוא אמר לי: איך אתם, אנחנו גם מתעסקים כל היום עם עצמנו וגם אתם כל היום, מה זה עבודת המידות? זה כל היום אתה מתעסק עם עצמך. ואנחנו מבואסים, הוא אומר לי כל היום אני בדיכאון ואני רואה אתכם את הרבנים, כולכם שמחים, חיים וזה. אמרתי לו: תקשיב, זה נשמע אותו דבר, אבל בשורש זה שמיים וארץ, זה תהומות מבדילים בינינו. למה? כי אני אומר בוא'נה, אני מתקן את המידות, אני עושה את הכל בשביל מה? בשביל להיות דבק בקדוש ברוך הוא, אני לא הנושא, הנושא זה הקדוש ברוך הוא בעולם. זה עובר דרכי, אני פה מאה ועשרים שנה, משתדל הכי טוב שאני יכול, כן, להקפיד על קלה כבחמורה, לתקן את המידות שלי, להופיע את הכישרונות שלי לגמרי, אבל למה? בשביל למען שמו באהבה, בשביל זה אני חי. ואתה שאתה מתעסק כל היום עם עצמך, אין לך סיכוי, אחי, לא תוכל להיות שמח. וזה מה שאומר פה, כל מה שהתפיסה הכללית יותר חזקה אצלו, ככה תגדל שמחתו. תבחנו את זה בחיים, ככל שאתה תקוע בעצמך, מדוכא על החיים, ככל שאתה חושב: בוא'נה, איך אני יכול איפה אני יכול לעשות טוב, איפה אני יכול להיטיב. יאללה, שתזכו בעזרת השם שיהיה לכם שבת שלום, מלאה בשמחה, שהשם יעזור לכם בכל הספקות שלכם, כל הנחשים, טק, לדפוק להם על הראש, בום, בעין לדקור אותם. יאללה, השם יברך אתכם, שיהיה רק טוב.