אתה לא צריך לברוח מעצמך כדי להתקרב לה׳ | אלול, הרב שבתי סלבטיצקי שנת תשפ"ו

אנחנו עכשיו בחודש אלול. להרבה אנשים החודש הזה זה לחץ. זה מחשבות על מה אני לא בסדר, על העבירות שלי, על החטאים שלי. ומרגישים הרבה אנשים בבית את הלחץ. אבל מוסבר בחסידות שתשובה אמיתית זה תשובה מתוך שמחה. וכאן, כשאומרים את זה לאנשים, איך אתה מבין את זה? תשובה זה לחשוב מה אני לא בסדר. איך יכול להיות שתשובה צריכה להיות עם שמחה? בכדי להבין את זה, בוא נראה את החידוש שעל תרבי והבעל שם טוב אמרו. זה נורא מעניין. אנחנו בשבוע יהיה לנו חי אלול. חי אלול זה יום הולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב ובעל התניה. ושתיהם הסבירו את אותו דבר. ואנחנו יודעים שכל דבר זה השגחה פרטית. אם שני האורות הגדולים האלה נולדו דווקא בחי אלול, זאת אומרת שהם נתנו לנו מבט אחר, חיות חדשה באלול. והרבה אנשים בהשקפה פשוטה אומרים, הם מרגישים לא טוב כשבא האלול. הם רוצים כבר שזה יגמר האלול הזה, ראש השנה והיום כיפור. ובא בעל שם טוב ובעלה התניה ואומרים שאלול זה זמן מאוד נעלה. זה זמן של גילוי 13 מידות הרחמים. זמן שהקדוש ברוך הוא בא לכל אחד ואחד מאיתנו בכל מצב שהוא לא יהיה. כולנו מכירים את הראשי תיבות של אלול. אני לדודי ודודי לי. פשוט הפשוט אני לדודי שאנחנו מתקרבים לקדוש ברוך הוא איך מצוות, מעשים טובים ומתרחקים מעבירות. אבל יש בזה ביאור הרבה יותר עמוק לכל המושד הזה, המושג הזה של אני לדודי. מכיוון שאלול זה לא רק זמן שלעשות חשבון נפש על המעשים, זה לא רק זמן לחשוב על העבירות שלנו, אלא זה משהו הרבה יותר בסיסי ועמוק. זה לגלות את העני, את העני לדודי. אנחנו יודעים שאחד המילים שהבן אדם משתמש כל יום זה אני. לפי מחקרים באמריקה זה המילה שהכי הרבה אנשים משתמשים בה. אז בואו רגע נתחיל לחשוב מי זה האני הזה. וזה לא פשוט בכלל. אנחנו אומרים היד שלי, הרגל שלי, הלב שלי, ההרגשות שלי. מי זה אני הזה שאני מדבר עליו כל הזמן? אנחנו בכלל מכירים שאצל חסידים המילה אני זה קצת מילה שמבטאת אגו, מבטאת היא רגישות שבן אדם מדבר על עצמו ולכן היה אחד מהחסידים שנכנס לרבי שלו והוא אומר לרבי רבי אני מרגיש אני חושב אומר לו הרבי אצל של חסידים לא כל כך משתמשים המילה אני אה אוקיי כשהוא חוזר הביתה הוא בא הביתה הוא דופק בדלת ואשתו שואלת מי זה אני הוא לא יכול להגיד אז הוא אומר זה לא אני ואז הוא נכנס לרבי בחזרה אומר מה אני עושה כששואלים אותי מי זה אומר ל הרבי זה לא חשוב מה אתה אומר חשוב מה אתה חושב אז בואו נחזור לשאלה שלנו מה זאת אומרת אומרת היד שלי, מי הרגל שלי, העיניים שלי, הגוף שלי, מי זה אותו בעל הבית שמדבר ואומר כל הזמן שלי, שלי, שלי, שלי. אנחנו אומרים לפעמים יש לי מחשבה שאני לא רוצה לחשוב אותה, אז אני לא מבין אתה כן בא לבית או לא בא לבית. אז ברור שיש כאן משהו עמוק יותר מאשר סתם אני אומר אני שמח, אני עצוב, פחדתי, יש משהו מאחורי מאחורי אותו המילה הזאת שלני. וזה מאוד חשוב לנו לדעת מכיוון שזה בעצם הבסיס שלנו, זה הנקודה הראשונה של הבן אדם. ולכן בואו נראה היום מה זה באמת אני ומי הוא מסתתר מאחורי האני הזה. יש כאן עוד שאלה גדולה מאוד. במסכת סוכה דף נג אומרת המשנה אנחנו יודעים שמחת בית השואבה זה השמחה הכי גדולה הייתה. מי שלא ראה שמחת בית השבה לא ראה שמחה מימיו. בשמחה אנחנו יודעים שמחה פורצת גדר. אדם מגלה את עצמו. הלל הזקן, אחד מגדולי ישראל. אומרת הגמרא, בזמן שהוא היה בשמחת בית השאבה, שהיה במצב של שמחה עצומה, הוא אמר משפט. מה המשפט? שהוא אמר, אם אני כאן, הכל כאן. ובפשטות זה מאוד לא מובן. מה הוא התכוון שכל העולם סתובב סביבו? אם אני כאן, הכל כאן. ואם אני לא כאן אז אין אז אין כלום. מה הוא מתכוון פה? בכלל כשאנחנו שואלים את עצמנו איפה היינו לפני 120 שנה לפני שנולדנו? האם היינו בעולם או לא היינו בעולם? כל אחד ספונטני מרגיש מה זאת אומרת? בטוח שהייתי. אז רגע רגע רגע היית אבל עדיין עוד לא היית בעולם. כששואלים בן אדם אתה יכול לתאר לעצמך אחרי 120 שנה שלא תהיה אתה לא יכול לדמיין את זה מה זאת אומרת אבל אתה יודע שאנשים נפטרים כן אבל אני אני צריך להישאר כאן זאת אומרת כולנו מודעים שהעני לאו דווקא צריך גוף וכולנו מכירים את הסיפורים המרגשים אנשים שהיה להם מיטה קלינית אני לבד זכיתי לשמוע משתי אנשים ונורא מעניין שפחות או יותר כולם מספרים את אותו סיפור שמספרים איך שהוא יוצא מהגוף, איך [כחכוח] שהוא רואה את האנשים, איך שהוא מספר פרטים ופרטי פרטים, מי בכה ומי לא בכה ואיפה הלכו. איך אתה רואה אם העיניים שלך היו כבויות? היית מת. כולם מספרים שמלו, ראו את האור הגדול. זאת אומרת, יש מושג של חיים. אז בואו קצת נעמיק בנושא הזה ממתי הבן אדם התחיל להרגיש אני. ויש פה חידוש נפלא. אדם הראשון שהקדוש ברוך הוא את אדם הראשון כתוב שהוא היה רק עם נפש האלוקית. לא היה לו אגו, לא היה לו מידות רעות, לא היה לו אינטרסים. הוא כל כולו הרגיש את הקדוש ברוך הוא. הוא היה בטל לגמרי בקדוש ברוך הוא. ואז אומרת התורה שבא הנחש והשפיע על חווה ואחרי זה השפיע על אדם לאכול מעץ הדעת. איך הוא השפיע עליהם? הוא אמר להם עכשיו אתם אין לכם יצר הרע בכלל. תאכלו את עץ הדעת. ונורא מעניין ההגדרה של עץ הדעת טוב ורע. זאת אומרת שבעץ הדעת היה ערבוב של טוב ורע. ואז עכשיו זה חוכמה לעבוד את השם. עכשיו זה הגדלות שלך. יש לך את היצר הרע ואתה עובד איתו. ואז הם אכלו את עץ הדעת. ואז כתוב וישמעו את כל השם אלוקים מתהלך בגן ויתחבה האדם ואשתו מפני השם אלוקים. הוא התחבא. מה הפירוש הוא התחבא? איפה הוא התחבא? אומרת התורה בתוך עץ הגן. אז דבר ראשון מה הפשט להתחבא מהקדוש ברוך הוא אין עוד מלבדו וזה אדם הראשון שהוא היה מודע לזה כולנו מכירים את המדרשים הנפלאים איך שאדם הראשון בהתחלה שהוא נולד שהוא בא לעולם איך שהוא הרגיש ומה הפשט בתוך עץ הגן מה הוא לקח את העץ ועשה חור ונכנס בפנים ממשיכה התורה ואומרת ויקרא השם אלוקים אלדם ויאמר לו היקה מה זאת אומרת היקה הרי הקדוש ברוך הוא רואה בכל מקום, נמצא בכל מקום. ובכלל אם הקדוש ברוך הוא אומר לו אחר כך בגלל שאכלת מעץ הדעת בזאת הפך תאכל לחם למה השם לא אמר לו מיד בהתחלה למה צריך להגיד היקה ואחרי זה הוא אומר את זה וכאן בא ההסבר של תורת החסידות אדם הראשון לפני החטא כמו שהסברנו כל ההרגשות שלה כל המהות הפנימית הייתה הנשמה האלוקית לא היה לו שום הרגשת היש שום אגו הוא הרגיש שכל [נחירות בוז] המציאות שלו השם מחייב אותו כל רגע גם לא היה לו שום משיכה לדבר גשמי לכן הוא מצד עצמא היה לו משיכה לאכול מעץ הדעת הנחש הוא פעל עליהם ואז אחרי שהוא אכל מעץ הדעת שעץ הדעת זה טוב ורע ולכן הוא נקרא עץ הדעת רק שיש ערבוב של טוב ורע אתה צריך דעת לפני זה אדם לא היה צריך דעת להפחין בין רב וטוב מכיוון שהוא כל כולו היה טוב, הרע היה מושל אצלו לגמרי. אחרי שהוא אכל מץ הדף ונהיה ערבוב של טוב ורע, נכנס בו הרגשת היש, האגו ואז אותו הרגשה הזאת כיסתה והלימה את ההרגשה של הנשמה האלוקית. וזה הפשט שהוא התחבא בתוך העץ. מה זה התחבא בתוך העץ? העץ הזה, עץ הדעת הזה, שמה הוא התחבה במה? בערבוב הזה של הרע והטוב. ואז הרע, המציאות של האגו, חיסה אותו. בא הקדוש ברוך הוא ורוצה לתקן את אדם הראשון. דיברנו כמה פעמים שהקדוש ברוך הוא אף פעם לא מעניש. השם תמיד נותן לך את הדרך איך לצאת, איך לתקן את עצמך. אומר לו הקדוש ברוך הוא, היקה, השם נתן לו את סוד התיקון. מה סוד התיקון? השם אומר לאדם הראשון, השתנית. נהיה לך כיסויים, נהיה לך בגדים שמכסים אותך. תמיד תשאל את עצמך היקה, איפה האני האמיתי שלי נמצא? איפה באמת אני נמצא? היקה. זה השאלה הגדולה שבן אדם צריך לשאול. חטא עץ הדעת מכסה את ההרגשות שלנו והאגו הזה מכסה את החלק אלוק ממעל ממש. ויש לנו את הכיסויים. התיקון לזה היקע. תתחיל להתבונן מי הוא אני האמיתי הזה. יש פסוק נורא מעניין בספר תהילים פרק פא כל זר ולא תשתחווה לכל נחר. מה פשט לא יהיה בך כל זר? מה זאת אומרת פשט הפשוט? שלא תהיה קשור לעבודה זרה. אומרת הגמרא מסכת שבת דף קה עמוד ב איזהו כלזר שיש בגופו של אדם? אומרת הגמרא, אומר זה יצר הרע. היצר הרע הזה גורם שהקל האלוקות היא זרה אצלך. אתה לא מרגיש שזה בך, זה במהות שלך. זה נראה שאתה אגו, אתה לא קשור לאלוקים. והאלוקות זה זר. זה דבר זר רחוק ממך. וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר, אנוכי השם אלוקיך. אם הקדוש ברוך הוא רוצה לו להציג את עצמו, היה צריך להגיד אנוכי השם, אנוכי השם אלוקים. מה זה אלוקיך? אלוקיך כתוב כוכך וחיותך. מה זאת אומרת? השם אומר אותו אינוכי שהאנוכי זה מדרגה למעלה למעלה מעל הגבול ומעל הבלי גבול שאי אפשר בכלל שום דבר להשיג. השם אנחנו יודעים יקוק זה הבלי גבול אלוקיך זה ממלא כל עלמים החיות האלוקית שמחיה את העולם אלוקיך תדע לך בתוך הכך יש אלוקים מה זאת אומרת החלק אלוקי ממעל ממש השליחות שלך הנשמה שלך זה בדיוק אלוקיך שמה אתה נמצא וזה מהשל תראה מיד בספר התניה בפרק ב' אומר והנפש השנית בישראל היא חלק אלוקי ממע ממש. למה זה הנפש השנית? למה זה לא הנפש הראשונה? היא החשובה. מכיוון שספונטני מה הבן אדם מרגיש את האגו שלו, את הנפש הבמית שלו. אתה צריך להתעמק, לבדוק מתחת לכל השכבות שבהם האני שלך נמצא. תזהה שמה את האני האלוקי שלך, את החלק האלוקה שלך. שאתה שואל את ההיקה, אתה חופר ואתה מוצא את עצמך. לכן דבר נורא מעניין. הדבר הראשון שבן אדם עושה שהוא קם בבוקר, אנחנו מכירים אומר מודה אני. וכולנו מכירים את הסיפור שפעם ילד שאל את האמא של הרבי איזה תפילה הרבי הכי אוהב והיא אמרה אני לא יודעת כשהוא חזר בחזרה אז האמא אמרה לו הרבי אמר מודה אני ומי שרוצה ללמוד מאמר נפלא יש מאמר שיחה עמוקה מאוד של הרבי על מודה אני לפניך יש הרבי מסביר את זה פשט דרוש רמ סוד מאוד ואיך שתורת החסידות בכל אחד מארבע דברים נותנת חיות חדשה. זה מאמר מי שומד את זה וואו הוא לא יכול לישון בלילה. זה בטוח. אז הרבי אומר מאיפה נובע המודה אני? זה נובע מעצם הנשמה. מבחינת יחידה הנקודה הפנימית של הנשמה שהיא תמיד קשורה עם הקדוש ברוך הוא. היא אף פעם לא נפגמת. גם שבן אדם עושה עבירות, גם חס ושלום עושה עבירות של כרת היחידה תמיד נשארת. כאשר יהודי בבוקר קם ואומר את המודה אני לפניך, העומק של זה שאם אתה מרגיש את האני, מודה אני לפניך, שכל האני זה מודה אני, אתה קשוב בלפניך. כולנו מכירים את הסיפור המפורסם על הברדיצ'בר. שפעם הוא בא לבית כנסת הוא אמר את בירקות השחר בכל רם ושלא עשה גוי הוא לא אמר כולם אמרו לו רבי רבי שכחת שלא עשה אני אומר לו קמתי בבוקר אמרתי מודה אני רכדתי רקדתי רקדתי ולא יכלתי להתאפק אמרתי ברוך אתה השם שלני גוי זה הרגש הנפלא שבן אדם קם בבוקר וקולט מי אני עכשיו נוכל להבין מה העניין הפנימי של האלול אלו לומר לנו אני לדודי ודודי לי. לפני שאנחנו שואלים את עצמנו מה המצב שלי בקיום תורה ומצוות, במצוות תעשה, מצוות לא תעשה, מה אני צריך לתקן, איזה החלטה טובה אני צריך לקבל? אבל יש שאלה שאני צריך לשאול את עצמי לפני זה. מי הוא האני? כל אחד חי ועושה בעולם המון דברים. אבל העני הכי חשוב, הכי העיקרי להיות מודע מי האני באלול שאני מתחיל ליצור את עצמי, לחזור לעצמי, לגלות את עצמי, אני לדודי, מי זה אני שלך? וברגע שאתה מזהה מי זה אני, אז אתה מחובר לדודי. אם אתה לא מזהה אתני אתה לא מחובר לדודי. יכול להיות שאתה עושה תורה מצוות אבל את הקשר הפנימי לקדוש ברוך הוא. יש הרבה אנשים אני מכיר אנשים מיוחדים מאוד עושים המון מצוות אבל את הקשר הפנימי את הקשר של הוואו את השמחה הזאת את הריקוד הזה זה אין. לכן באלול דבר ראשון אני לדודי לא רק שאני רק עושה מעשים טובים אני עובד ומשקיע ולומד תורת החסידות ומנסה להבין איך אני רואה את העני האמיתי שלי את הקשר עם הקדוש ברוך הוא אני צריך להיות עסוק במה לעשות במה לא לעשות אך אלול בא ואומר תהיה עסוק בעני שלך תגלה את העני לדודי את העני אני האמיתי שלך. עכשיו נבין מה שהילל אמר בשמחת בית השבע. אמר, כאשר היה לו קו השמחה ושמחה פורצת גדר, הלל פתאום האיר לו את העניין. אה, אני קולט עכשיו עמוק עמוק כילה לפי המדרגה שלו. הוא עלה במדרגה. אני קולט אם אני כאן, הכל כאן. המודעות מי זה אני? זה פותח לך את הכל. יש לך את הכל. אם אתה מרגיש את הקשר הפנימי עם הקדוש ברוך הוא בכל מצב יש לך את הכל. ואותו הילל הזה אמר במשניות בפיראבות אם אין אני לי מי לי? אם אין לך את האני אתה לא מודע לאני מי לי? אף אחד לא יכול לעזור לך. אתה צריך להיות מודע לזה. ויש מדרש מאוד מעניין על הנלל. אומר המדרש, כל מעשיך יהיו לשם שמיים. אומר המדרש מהדוגמה שלנו הלל. כשהיה הלל יוצא למקום, לפעמים הלל הלך למקום שאדם צריך לעשות את הצרכים שלו. אז הלל הלך ואז הם שאלו אותו הילל איפה אתה הולך? אז הוא אומר אני הולך לעשות מצווה. איזה מצווה? הוא אומר לבית הכיסא אני הולך. כולם מסתכלים וכי מצווה היא זו. אמר לו כן בשביל שלא יתקלקל הגוף אני הולך לעשות את המצווה. למה? מכיוון שהגוף זה רק מכסה. הגוף זה רק הבית שבו הנשמה גרה. הגוף שלי הוא רק לי לגלות את הנשמה. אז אני עושה מצווה. מה? אני צריך לדאוג לגוף הזה. זה לא אני, אבל אני צריך לדאוג לו. כשהוא הלך להתרחץ, אמרו לו, "לאיפה אתה הולך? למצווה?" איזה מצווה? לנקות את הגוף. הוא הרגיש שהגוף שלו זה כמו מקום הכסיה. זאת אומרת שהנקודה הזאת הנפלאה הזאת של האני הזה הוא כל כך היה חי עם הנשמה שלו שהגוף היה רק אמצעי לגלות את הנשמה. אבל כאן יש עוד נקודה שאנחנו צריכים להבין. כשאדמור הזקן מגדיר את אלול, כולנו מכירים את המשלו, המלך בשדה. זאת אומרת, המלך שנמצא בארמון המלך, אי אפשר להיכנס אליו רק בפרוטקציות, בקשרים. וכשהוא בא מסבירים לו איזה בגדים הוא צריך להלביש, איך הוא צריך להיכנס, איך להתנהג. אבל המלך באלול זה כמו המלך יורד לעם. הוא יורד לשדות, הוא מתחיל את הקשר שלו עם עם ישראל. ועם ישראל שהוא בשדה, הם מלוכלכים. בוץ עסוקים בגשמיות מורדים יהיה גשם איזה פרות יהיה ולכאורה אז השם בא אליהם למה הוא בא אליהם מכיוון שהשם אוהב כל יהודי בכל מצב שלא יהיה גם שהוא עם בוץ וגם שהוא עם הולכלוך כולנו מכירים אומרים אהבת עולם אהבתנו אהבה רבה אהבתנו אהבתי אתכם מנה השם זאת אומרת שהוא מגדיר את אלול שהשם בא לעם ישראל. ועכשיו אנחנו הסברנו שאלול זה אני לדודי. שהצד הראשון אנחנו עושים, אנחנו צריכים להיות מודעים למי אני. אז איך זה? זה אני לדודי או שדודי לי? מסביר הרבי נפלא. אלול מתחיל עם זה שהקדוש ברוך הוא יורד לעם, הולך לשדות, רואה אותם עם כל הבוץ והלכלוך שלהם. ואז יש אנשים שהשם ממשיכים הלאה לעבוד, ממשיכים הלאה להישאר בבוץ, בתוך הבוץ של העולם הגשמי. אבל יש אנשים שרואים שהמלך בא אלינו. וואו זה מרגש אותם הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו אוהב אותנו כמו שאנחנו וזה מעורר את עם ישראל זה מדליק כמים הפנים אל הפנים יש לנו את הכלל הגדול כשהשם מגלה את האהבה שלו לעם ישראל עם ישראל מעורר את האהבה שלו לקדוש ברוך הוא אז זה שהמלך בא לשדה זה מעורר אצלנו את העני לדודי את הקשר שיש לנו לקדוש ברוך הוא. ולכן נוכל להבין בשלב ראשון דבר נפלא. למה באלול זה תשובה מתוך שמחה? מכיוון דבר ראשון באלול אני מרגיש שהקדוש ברוך הוא בא אליי. הקדוש ברוך הוא עוזב את ארמון המלך ויורד למטה ומראה פנים סוחקות ומסתכל על כל אחד ומאיר פנים לכל אחד. זה מעורר אצלנו שמחה עצומה עצומה עצומה. אבל עוד דבר, ברגע שאני מעורר אצלי את העני לדודי, שאני קולט מי זה העני האמיתי שלי, זה הנשמה האלוקית, החלק אלוקי ממעל ממש, אני יוצא מהקופסה שלי, מהמכסים של האגו, ואני מגלה את עצמי. איזה שמחה עצומה זה, איזה אור גדול זה מביא לנו. אני מגלה מי אני באמת. אני חלק אלוקם ממ שיש לי את הנשמה שלי. איזה אור נפלא זה מגלה. וזה המסר שלנו. הדבר הראשון. אני שמעתי אצלנו באנפרט פמיה הרב טוביויס. הוא היה כאן רב בבית דין. אחרי זה הוא עלה לארץ ישראל. הוא היה העבד אף בית דין של האדך הריידיס. והוא סיפר למישהו שהבן אדם סיפר את זה לי. הוא היה חי בעיירה שאני לא זוכר את השם שלו על יד פרסבורג. כשהתחילה מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים נכנסו, הלך ראש הקהל והזמין את אותו הרב טוב יובייס הצעיר הזה, שהיה ממש כמה זמן קצר לפני הבר מצווה, ואמר לו, תוב ילה, לך מהר לפרשבורג, תלך לראש הקהל, אני שומע שהנצים מתחילים להיכנס אולי הוא יודע דרך איך להינצל מהנאצים. ממח שמם וזכם והילד הזה לא פיחד ורץ בלילה הגיע עד לפרסבור בא אל ראש הקהל דפק בדלת ושואל את השאלה איך ניתן לברוח מהגרמנים וראש הקהל פרץ בכי ואומר לו תגיד לראש הקהל אצלכם לפני שבועיים עוד היה אפשר לעשות משהו היום כבר הם בפנים בפנים אי אפשר לעשות שום דבר רק להתפלל שיהיה ניסים ונפלאות בדרך הטבע אין לנו עצה אין לנו פתרון אבל הוא אומר אני מתפעל ממך מאוד שבאמצע הלילה רצת מקום סכנה וברחת והגעת לפה בשביל זה אני רוצה לתת לך משהו המלך האמריקאי הוא עשה את זה הסכם עם הגרמנים בשביל איזה זה אינטרסים של פוליטיקה. הם הסכימו לתת רכבת הצלה שתצא מצ'כלובקיה ללונדון ויש 1000 כרטיסים ל1000 ילדים. אתה מבין איזה מלחמה על כל כרטיס. אבל כזה ילד כמוך שהלך במסירות נפש באמצע הלילה, אני נותן לך את הכרטיס. לך לחיים טובים ולשלום. אבל הרי טוביה הבחור הזה, הילד לא רצה סתם. רץ בחזרה הביתה, הלך לראש הקרס, אמר לו את הכל, בא הביתה, אראה להורים שלו את הכרטיס החיים הזה. ואבא ואמא חיפקו, בכו, נשקו אותו, ארזו לו כמה בגדים. היה להם הרגשה שזה הסוף. ואז לפני שהוא עוזב אבא שלו אומר לו היי טוביל תזכור שאתה יהודי וודי תמיד צריך לעשות את רצון השם יהודי תמיד צריך לזכור מי אני אני קשור לקדוש ברוך הוא חזר עלה על הרכבת הגיע ללונדון אחרי שבועיים רצו להגיד תודה למלך עשפו את כל הילדים, אלה שבאו באותו ריעקבת, הכניסו אותם בשדרה רחבה בשתי שורות, 500 ילדים בצד אחד ו-500 בצד שני. ואז היא באה [כחכוח] הקרכרה המיוחדת והמלך אנגליה בכבודו ובעצמו ביקש לראות את הילדים שהוא הציל ממוות. והרכבת והקרכרה עוברת בין שני השורות והילדים נפנפו עם הידיים. אותו טוביה הילד הקטן הזה עמד על יד ילד שהיה מבוגר ממנו בשנתיים שאותו הקרכרה עברה על ידם הבחוץ שכזה בן ה-15 קפץ ורץ לקרכרה של המלך בנייה מהומה כל השומרים רצו לתפוס לו מה אתה רוצה לעשות מה אתה רוצה לעשות אבל המלך שראה את הילד הבין שהוא לא רצה לעשות לו שום דבר ואז הוא אמר אני רוצה לדבר איתו ואז הוא הביא אותו על הקרקרה והילד האמיץ הזה פורץ בברכי אומר לו דבר ראשון אני רוצה להודות לך בשם כל הילדים שהצלת אותנו ממוות בטוח אבל אני נמצא כבר שבועיים בלונדון המלך אני לא מצליח להירדם השארתי בפרזו את אבא שלי, אמא שלי, האחים, האחיות שלי וכולם הולכים למות. אני לא יודע מה יהיה איתם. אני לא מסוגל לחיות ככה. אולי אני רוצה לחזור בחזרה להיות איתם ביחד. אני לא מסוגל, לא מסוגל. אני שמח מצד אחד, אבל אני לא יכול. והמלך שומע את ורואה את הלב הבוער שלו. אומר לו, אני אראה מה אני יכול לעשות. לא עברו שבועיים ובדלת של אותו ילד שהוא התגורר במשפחה שומעים תפיקות. כל המשפחה הגיעה ללונדון. והרב וייס אמר, למדתי מזה כמה וכמה דברים. דבר ראשון אמרתי אותו ילד אם הוא היה ניגש לארמון מבקש להיכנס לדבר עם המלך הוא לא היה יכול היו שולחים אותו זורקים אותו אבל כשהמלך בא שהמלך יוצא מחוץ לארמון וואו זה הזמן זה אלול אלול הקדוש ברוך הוא בא איתנו ואנחנו צריכים להפנים את זה יש לנו הזדמנות להתקרב להיות מודעים מי זה אני שכל השנה אפשר אבל זה לא כל כך קל אבל אנחנו צריכים לעשות את הצעד הראשון להתקרב לקדוש ברוך הוא וזה חודש אלול אני לדודי אתה צריך לעשות את הצעד הראשון ואז ודודי לי אבל יש כאן עוד דבר שלמדתי אומר הרב וייס אני עמדתי בצד בלי לעשות. הילד הזה ניצל את הרגע. הוא קפץ. הוא לא חשב זה כן מתאים, זה לא מתאים, זה כן נכון, זה לא נכון. אנחנו צריכים להאמין תמיד שיש לנו הזדמנות לעשות משהו טוב, לא להתפעל, לקפוץ מן השורות, צא מן השורות. תעשה מה שאתה חושב שצריך. וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו, אני תמיד איתך ותמיד אתה יכול לבוא אליי גם שאתה מלוכלך. [נחירות בוז] יש פסוק בתורה שהמדרש מדבר עליו בצורה נוראה. איך שכתוב בתורה, ואף גם זאת מיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים לחלותם. אומר המדרש את העומק שבזה. לכלותם זה חלילה הפך החיים. לחלותם זה גם המילה של כלה. אדם שיש לו את הקשר עם אשתו, אבל האישה הזאת נמצאת בשוק ששמה מאבדים אורות בורסיקי. וזה ריח נורא מסריח, נורא מסריח. והבן אדם הזה מחפש את הכלה שלו. הוא לא היה נכנס למקום הזה אף פעם בחיים שלו, אבל מכיוון שהיא נמצאת שם ויש לו אהבה אליה, המקום, אומר המדרש, נדמה לו כשוק של מוכרי פסמים, שכל הריכות הטובים נמצאים שמה והוא בא לכלה שלו. הוא בא לכלה שלו והוא לא אומר שהוא מרגיש את הריח הרע. בגלל שהוא כל כך קשור לעניין הוא מרגיש פסמים. אומר הקדוש ברוך הוא, השם אוהב אותנו והשם בכל מצב ומצב בא אלינו, יורד אלינו והוא לא מרגיש את הריכות הלא טובה, הריכות השליליים שיש לנו. בגלל אהבה הוא מרגיש את הריח טוב שלנו. וזה מה שכתוב בשיר השירים. שחורהני ונעבה. שחורה אני למה יש לנו דברים שליליים אבל אצל הקדוש ברוך הוא זהבן אהבה ואז נבין גמרא נורא מעניינת הגמרא אומרת מסכת שבת שאדם צריך להיות כל ימי חייו בתשובה מה פשוט כל ימי חייו כל אחזמן אנחנו עושים עבירות תשובה זה לא רק על חטאים ועבירות תשובה זה תמיד לחזור לעני האמיתי שלנו לקשר עם הנשמה שלנו להיות מודע שאם אין אני לי מי לי ואז אני קשור לקדוש ברוך הוא אבל ההרגשה הזאת אין גבול אין גבול להרגשה הזאת בשום מקום אין לה גבול יש סיפור נפלא על הבעל שם טוב באו אליו קבוצה של אנשים עם איזה עיר ואומרים אנחנו רוצים לפטר את החזן שבא לראש השנה ויום כיפור. למה? כשאומרים אשמנו, בגדנו, הוא עושה את זה בניגון. ועד היום אנחנו יודעים בכל הבתי כנסת יש ניגון מיוחד על השמנו, בגדנו וקזלנו. אומר הבעל שם טוב, תביאו אותו. הביאו אותו. ואז הוא שואל, למה אתה באמת שער? אי א אי א אימנו מה הניגון הזה? הוא אומר כשארמון המלך מלוכלך ומישהו בא לנ לנקות את ארמון המלך את הלכלוך הוא רוצה להוציא איך הוא עושה את זה בשמחה הוא מנקה את ארמון המלך הוא עושה את זה בשמחה בשמחה רבה אני מרגיש אני עושה אשמנו בגללנו אני עשיתי עבירות אבל הקדוש ברוך הוא שורה בי חלק אלוקי מממה זה ארמון המלך כשאני מנקה וואו זה שמחה עצומה. אני מנקה את היכל המלך. אני שמח שיש לי את הזכות הזאת לנקות. אומר הבעל שם הלוואי ויהיה חלקי עמך. ועכשיו שאני מספר את הסיפור הזה אני נזכר בסיפור יפה. בבלגה היה בן אדם שקנה אבן יקרה מאוד 127 קרט. אבל האבן הייתה עם הרבה לכלוך מסביב. אבל אבן יקרה שהוא קנה את זה בהרבה הרבה הרבה כסף והוא נכניס את זה לליטוש והוא בא כל יום למלטש לראות איך שהוא הוריד עוד קליפה ועוד קליפה ועוד לכלוך והוא כל כך נהנה לראות איך שזה פתאום מגלה את היופי של האבן זה הנאה עצומה לראות את היופי לכן שבן אדם עושה תשובה תעשה את זה מתוך שמחה יש בך מקום נקי נקי יש לכלוכים וכשאתה עושה תשובה אתה מגלה את היופי שבך וזה נותן לך את החיות ואת ההתלהבות של זה לכן מובן למה התשובה עושים מתוך שמחה מכבד אתה מרגיש את הקשר של הקדוש ברוך הוא ולכל אחד יש בתוך תוכו את הניצוץ האלוקי הזה בדיוק בשבת האחרונה שמעתי סיפור נורא מעניין. יש בנפרפן יהודי יקר הרב אליהו אפטרגוט, רב של בית כנסת ואומר הרבה שיעורים. הוא סיפר לי שהוא נסע עכשיו ל לקנדה הוא היה באיזה אירוע והיה שמה שליח מארגנטינה מאיזה אי רחוקה שאני לא זוכר עכשיו את השם שלה. ובעיר הזאת כמעט אין ודים ששומרי תורה והוא עושה שלחות שם. פעם אחת הוא הוא היה מחוץ לעיר ובמכונית הוא נוסע לעיר. מאחוריו מגיעה מכונית ומצפצפת לו פי פי פי מצפצפת. הוא לא יודע מה. אז הוא הולך יותר לאט. אם הוא רוצה לעקוף שיעקוף. ואז הוא עוקף אותו. אבל במקום להמשיך הוא ממש חוסם אותו. הוא מסתובב, חוסם אותו. הוא עשה מיד סטופ. ואז הבן אדם הזה יוצא החוצה ואותו השליח, הוא רואה כזה דבר, הוא גם פותח את הדלת ויוצא. ואותו יהודי פורץ בבכי ומחבק את השליח הזה ולא יכול להירגע. אומר לו, "מה קרה? מה קרה? אז מה אני אגיד לך אני גר בעיר הזאת אני ברוך השם אדם עשיר רציתי להתחתן פגשתי אישה שהיא איננה יהודיה והחלטנו להתחתן קצת הרגשתי לא טוב שהילדים שלי לא יהיו יהודים אבל אוקיי זה המצב אנחנו עכשיו נוסעים לאירוסין היא הבחורה במכונית דבר ואני פה. ואני אמרתי לה אנחנו הולכים להתחתן. אם לא יקרה משהו לא נורמלי אנחנו הולכים להתחתן. ואז אני רואה את המכונית שלך. יש הרבה שלוחים שהמנורה החנוקיה נמצאת על המכונית שלהם כל הזמן. להזכיר ליהודים את האידשקט שלהם. ואני נוסע איתה ופתאום אני רואה את המנורה, את החנוקיה. משהו בי נדלק שאני לא יודע מה זה. הוא יוצא החוצה מהמכונית ומחבק את השליח ואומר אני מבטל את האירוסים. אם היא רוצה יכולה לנסוע אני לא נוסע. מיד התקשר אמר אני מצטער מבטלים את האירוסין. זה גילוי של האני האמיתי שלנו. זה המושג תשובה לחזור למה שאני לחזור למה שאני מכיוון שיש אנשים שאומרים מה הפירוש עשמנו בגדנו גזלנו מרדנו אני בגדתי עשינו עבירות לא עשינו מצוות כמו שצריך אבל מה זה ה בגדנו מרדנו לפני כמה זמן איש יקר מאוד אמר לי שהוא מרגיש רע כלפי הבן שלו. הוא לחץ עליו מאוד שהוא יהיה רופא והילד לא רצה. אבל אחרי שהוא גמר תיכון הוא לחץ עליו והוא הבטיח לו הרבה דברים אם הוא יהיה רופא. והילד הזה למד והצליח להיות רופא אבל הוא ממורמר. הוא לא הרגיש טוב בזה. הוא לא רצה להיות רופא. ואז האבא אומר, אני מרגיש שבגדתי בילד, לחצתי עליו דבר שהוא לא רצה. יכול להיות רציתי לטובתי ואולי הוא אומר לי בתת הכרה, אני רציתי להיות רופא ולא הצלחתי, אולי רציתי שהוא יהיה רופא, אבל הרגשתי בוגד. למה בוגד? זה הבן שלי, הוא בתוך תוכי אני יש לי אחריות עליו. פתאום תפסתי זה תשובה כשאדם פתאום מודע לעני אמיתי שלי שהוא מקבל את הניצוץ להבין אני חלק אלוקה ממעל ממש ומצד שני הוא אומר כמה השקעתי בו הייתי עסוק בדברים גשמיים חומריים בקנאה בתאוות בכעס בכל מיני דברים לא טובים ואז פתאום הוא מרגיש בג גדתי בנשמה שלי. היא רוצה להיות קרובה לקדוש ברוך הוא. היא חלק שבי ואני בורח ממנה. אני הייתי עסוק בכל מיני דברים אחרים. יש בפסיכולוגיה כזה מושג של העני המזויף. לפעמים ילד מגלה שבכדי לקבל אהבה, בכדי שיקבלו אותו, הוא צריך לעשות מה שאחרים רוצים ממנו [נחירות בוז] ולא מה שהוא רוצה באמת. ולאט לאט הוא מפסיק להקשיב לעצמו וחי חיים שלמים לפי הציפיות מבחוץ. הוא בורח מהעני שלו. הוא מצליח, הוא מתפקד, הוא מחייך, אבל בפנים יש לו קול שכל הזמן צועק איפה אתה. אדם יכול לבנות חיים שלמים שהוא כל הזמן חי דרך העיניים של אחרים. האם אני מספיק מוצלח? האם מעריכים אותי? האם אני נראה טוב? האם אני עומד ב ציפיות של אנשים? הוא יכול להיות מוכשר אבל הוא מרגיש ריק. על דרך זה הרבה יותר הנשמה. נשמה אומרת אני אני האמיתי שלך, אני החלק אלוקי שהקדוש ברוך הוא ברא בך, השקיע בך, אבל אתה שקוע בנפש הבהמית, מחפש הנאות זמניות, עסוק כל כך להיות מה שהסביבה מגדירה אותך כהצלחה. ולפעמים אנחנו עושים לנשמה אותו דבר שאותו הורה לא הרגיש את מה שהילד רוצה. האבא בא לפעמים אותו ילד ואומר לאבא, אבא אני צריך אותך. ואבא אמר לו עכשיו עכשיו אני עסוק. הנשמה גם אומרת לפעמים אני צרכה אותך. ואנחנו אומרים אין לי זמן אלייך. הילד רוצה שיקשיבו לו ואבא נותן לו צעצוע. הנשמה רוצה משמעות וערך ואני קונה לה עוד איזה דבר, עוד איזה כבוד, עוד איזה הצלחה. הילד אומר לה, אני רוצה להיות איתך אבא. ואז ההורה אומר, תיקח כסף, תקנה לעצמך משהו. זה הקריאת הנשמה שלנו. איפה היית בשבילי? אני מחכה לך. וכשאנחנו נידע ונפנים לעצמנו את האני לדודי ונגלה את העני האמיתי שלנו אז פתאום פתאום נרגיש את הודודי לי אז פתאום נרגיש את המלך בשדה שהשם יתן לכולנו אלול שמח ושנחזור כולנו לגלות את האני מתור שמחה וטוב