למה אני מרגיש כישלון גם כשעשיתי כל כך הרבה טוב? | פרשת בראשית הרב שבתי סלבטיצקי שנת תשפ"ז

לכל אחד מאיתנו יש שאיפות וחלומות. מה הוא רוצה לעשות, מה הוא רוצה להיות. אבל הרבה פעמים יש פער גדול מאוד בחיים שלנו, בין מה שרצינו וחלמנו והחזון שלנו לבין מה שקורה בפועל. וזה נותן לנו הרגשה לא טובה. אנחנו מתכננים משהו בצורה מושלמת ואז כשבא המציאות משנה לנו את כל התוכניות. איך אפשר מצד אחד לא לוותר על שאיפות גדולות ומצד שני לא להישבר כאשר החיים לא מושלמים? השבוע זה פרשת בראשית. אנחנו מתחילים את התורה. והתורה מתחילה בפסוק המפורסם בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. פה התורה משתמשת מהמילה בראשית. בפרק השני יש עוד שם ביום הסות השם אלוקים יקוק אלוקים ארץ ושמיים. מדוע התורה משנה את השם? למה בתחילת הבריאה נקרא רק אלוקים? ואחר כך שם יקוק ושם אלוקים. אומר המדרש דבר מאוד מאוד עמוק. כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו בראו במידת הדין שנאמר בראשית ברא אלוקים ולא עמד עד ששיטף אמו מידת הרחמים. שנאמר ביום הסות השם אלוקים ארץ ושמיים. אז אומר המדרש בהתחלה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם במידת הדין. אחרי זה אחרי חטא עץ הדעת שיתף עמו מידת הרחמים. משנת תשמט בפרשת בראשית הרבי בהתוועדות שאל שאלה עצומה. איך שייך אצל הקדוש ברוך הוא שהוא אינסוף ובלי גבול ובלי תכלית איך שייך מציאות כזאת שלכתחילה הוא ברא את העולם ככה ראה שן העולם מתקיים ומשנה את התוכנית הקדוש ברוך הוא רואה הכל יודע הכל יוצר את הכל אדם משנה את דעתו מפני שהוא מגלה שהוא טעה אצל הקדוש ברוך הוא אין טעות אין הפתעות ואז ניקח נקודה אחת ממה שהרבי מסביר את העניין בצורה נפלאה. מה מידת הדין ומידת הרחמים? כשהקדוש ברוך הוא ברא הוא ברא את העולם במציאות כזאת שיש בעולם מידת הדין וזה הראשון ויש אחרי זה מידת הרחמים. מה זה אצל כל אחד ואחת מאיתנו? מה ההוראה מזה שלנו בחיי היומיום? מה מידת הדין ומידת הרחמים אצלנו בני אדם? מידת הדין זה החזון השאיפה שיש לכל אחד ואחד מאיתנו לעולם מושלם כמו שהשפת אמת אומר שיהיה כפי הרצון של הקדוש ברוך הוא זה מידת הדין הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בצורה כזאת שבתוך הנפש שלו תמיד תהיה השאיפה לשלמות תמיד האדם יחלום על הדבר האידיאלי, על הדבר הכי טוב, לעשות את רצון הקדוש ברוך הוא בשלמות, שהוא יהיה במצב הכי שלם שיכול להיות, שהמשפחה שלו תהיה, שהסביבה שלו תהיה, שהוא ייצר מסביבו רק אור ורק קדושה ורק טוב. כל אחד בתוך תוכו יש, גם בן אדם הכי מושחט. אבל בפועל אנחנו יודעים שהדברים בחיי היום יום, בחיי המעשה לא יוצאים בדיוק כמו הרצון והחזון שלנו. לפעמים זה קצת שונה ולפעמים זה הרבה הרבה שונה ואנחנו נופלים ואנחנו לא מקשימים את החזון, את התוכנית, את הרעיון, את האתגר שהיה לנו בתוך תוכנו. כמו שלפני הנישואים אנחנו מציירים לעצמנו דמות נפלאה של הרמוניה, שלמות. כמו שלפני שנולדים לנו ילדים וילדות, אנחנו יודעים בדיוק איך נגדל אותם, איך נתנהג איתם, איך נחנך אותם, איך ניצור בהם חום ואהבה. זה מידת הדין לשאוף לדברים מושלמים. אבל בפועל שמגיע הנישואים האמיתיים, שמגיע הילדים האמיתיים, גם אנחנו בעצמנו, כמה שזה לא מפתיע, אנחנו לא כמו שחשבנו, לא כמו שרצינו להיות. ואז מה קורה? התגובה שלנו, אנחנו נשברים, מאבדים את האמון בחזון שלנו, מאבדים את האמון בעצמנו, בדרך שלנו, בכוחות שלנו. ולפעמים אנחנו נכנסים למצב רוח לא הכי טוב, לפעמים אפילו דרסטי יכול להיות. הרבה אנשים אני מכיר שנכנסו לדיפרסיות בגלל זה. למה? זה נטייה עמוקה בנפש האדם שבפסיכולוגיה מכנים את זה בתור הטיה שלילית. אירוע שלילי אחד מסוגל לתפוס אצלנו מקום גדול הרבה יותר מהמון אירועים חיוביים. לפעמים דווקא הכישלון שלנו נחק לנו בראש ובלב, נשאר בזיכרון. דווקא ההרגשה לא טובה במשפחה, בעבודה, בחינוך נשאר לנו בלב. אדם לפעמים יכול לקבל עשרות מילים טובות, אבל הערה שלילית אחת, ביקורת אחת, יכולה לרדוף אותו כל היום ולפעמים הרבה יותר מיום. יש כזה בדיחה, סיפור, שמישהו בא אלופא ואומר, "דוקטור, כואב לי בכל הגוף." שואל אותו הרופא, "תראה לי בדיוק איפה." אז הוא לוקח את האצבע ושם בראש, אומר, "פה, פה מאוד כואב ופה מאוד כואב." והוא שם את האצבע בברך. איי. והוא שם את הבר את ה את האצבע בבטן. איי. והרופא בודק אותו ואומר לו, "אדוני היקר, גיליתי את הבעיה. כל הגוף שלך בסדר, רק האצבע שלך השבורה. אנחנו מרגישים נפילות מסוימות שכל כ כל כולנו לא טוב בגלל לא בגלל המציאות, בגלל שאנחנו יש לנו איזה הקמימות. וזה ההוראה הנפלאה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו בתחילת ספר בראשית שאתה בורא את עצמך כמו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. אתה צריך תמיד את שני המידות האלה ביחד. אנחנו צריכים את מידת הדין שזה החזון שלנו, החלום לשלמות, ה התוכנית שלנו, התכלית שאנחנו רוצים בעבודת השם, במשפחה, בחינוך, בכל דבר ודבר. אומר לנו הקדוש ברוך הוא, אבל תדע לך, בפועל יהיו זמנים של נפילות, כמו חטא עץ הדעת. יהיו זמנים שלא נצליח לעשות את החזון והשאיפה שלנו. ויהיה לנו הרגשה חלילה של כישלון בנפש, אכזבה גדולה. אז אנחנו צריכים לשתף איתנו את מידת הרחמים, את מידת האהבה, לקבל את עצמנו לסלוח לנו, להתחזק ולשנות דברים. מידת הרחמים שהיא שם הוק היא מביאה בנו את האור, את הסבלנות, את היכולת להכיל גם נפילות ואכזבות, להרים גם את ה את הכישלונות שלנו ולרמם אותם ולהשתמש איתם, נלמד מהם, לאפשר לנו להתקיים ולהשתיק אותם ולכוון אותם להתרומם ולאט לאט לאט לחזור לחזון. לפעמים גם בחיים שלנו רק אצבע אחת שבורה, לא הכל. ולהיות מודעים לזה לתקן את האצבע הזאת. וזה בדיוק מה שהתורה מלמדת אותנו כבר בפסוקים הראשונים בתורה, בתכנון של החיים שלנו. אתה צריך לשאוף לגדלות. תדרוש מעצמך, תשאף גבוה. אל תאמר מראש. ממילא שום דבר לא יהיה. מושלם. אז למה צריך להתאמץ? למה צריך לעשות? המחשבה הראשונה, ההרגשה הראשונה, חזון, שאיפה, שלמות, אבל צריך ללכת שלב שעה, אבל אני לא יכול לקפוץ מיד. וגם אם מגיע כזאת מציאות שלא הצלחנו לעשות מה שרוצים לצרף מידת הרחמים לסלוח לעצמך לסלוח לאחרים שפגעו בך לדעת ששגיעה לא מוחקת הצלחה שחוסר שלמות לא אומר כישלום אבל יש עוד נקודה שאנשים צריכים להיות מודעים הרבה פעמים השאיפה הזאת לשלמות לחזון נפלא זה לא מביא אותנו להישגים הפוך זה מוריד אותנו וכיוון שאדם אומר מלכתחילה אם אני לא מסוגל לעשות את זה בצורה מושלמת אני לא עושה את זה בכלל מה אני צריך להתחיל בכלל למה אני צריך ללמוד אם אני יודע שאני לא אגיע למה אני צריך לעשות איזה פרויקט במצב הזה אני לא אצליח תתחיל את הצעדה תתחיל איך אומרים גם החומה הסינית התחילה באבן אחת ואנשים אנשים לפעמים מחכים שכל התנאים יהיו מושלמים. כשיהיה לי משפחה, שיהיה לי כסף, הוא רוצה להשתנות, אבל הוא אומר, אני לא מצליח ואני מחפש שכל התנאים מסביב יהיה כמו שצריך. וככה המידת הדין הזאת, השאיפה הזאת, הופך לאוייב. בא הקדוש ברוך הוא אומר, אתה צריך לשאוף מידת הדין אבל תחזיק תמיד איתך עם מידת הרחמים. תשאף לשמיים, אבל אל תשנה את עצמך כאשר אתה נופל לארץ. לכן מדויק לא כתוב שהקדוש ברוך הוא אחר כך ביטל את מידת הדין, שיטף עמו את מידת הרחמים, השאיר את מידת הדין ושיתף עמו מידת הרחמים. שתי המידות צריכים להיות תמיד ביחד. החזון ימשוך אותנו למעלה והאהבה והרחמים יאפשרו לנו להמשיך בדרך גם כשאנחנו לא שם. ותראו איזה נפלא. יש מדרש פלאי על אותו פסוק בפרשת השבוע שהשם ויר את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. אומר המדרש טוב זה יצר הטוב. טוב מאוד זה יצר הרע. מה הפשט? איך יכול להיות שטוב זה יצר הטוב? טוב מאוד זה היצר הרע? מה הפירוש בזה? כולנו מכירים את הכלל, השונא של הטוב זה עוד יותר טוב. הרבה פעמים דווקא שאיפה לטוב מושלם מוחלט גורם לנו ליפול ולא להמשיך במסע שלנו. למה? אני רוצה את הטוב מאוד. טוב מאוד זה יצא הרע. אתה צריך להיות טוב. אל תחפש את השלמות הרגע. תשאף לשלמות. אבל אתה לא יכול להגיע הרגע הזה לשלמות. יש סיפור מרגש מאוד של הרב זכריה ולרשטיין. גר בארצות הברית. הוא מספר בוקר אחד אני מקבל טלפון מנערה שבעבר מאוד עבדתי עליה, השפעתי עליה. עזרתי לה גם בכלכלית בנפשית היא עברה תקופה מאוד קשה. גם במשפחה שלה היה לה עוד הרבה טראומות. הייתי כמו אבא שלה. אבל עם השנים החיים נהיו יותר עמוסים, יותר עמוסים והיו יותר אנשים שהייתי איתם בקשר. ובלי להתכוון או בלי להרגיש התרחקתי ממנו. לא היה לי פשוט זמן. שנתיים לא היה שום קשר. ואז היא מתקשרת ואומרת, אני רוצה להיפגש איתך ביום שני ב8 :30 בבוקר. והיא הגיעה. היא מולי וממש דקות ארוכות שופחת את כל הכאב. אמרת לי שתמיד תהיה שם בשבילי. ונעלמת. והיא שופחת ושופחת ושופחת ופוכה. ובסוף היא אומרת מילה אני שונאת אותך. והיא יוצאת החוצה. שארתי שבור לגמרי. נכנסו לי בראש ספקות בכל מה שאני עושה. אני עושה דברים לא טובים ריבונו אני פוגע באנשים אולי הגיע הזמן לפרוש אולי אני לא מסוגל ובכאב הזה אני פונה לקדוש ברוך הוא ואני אומר ריבונו של עולם תן לי מסר תדריך אותי האם אני עושה את הדבר הנכון והלכתי להתפלל אני בא הביתה, מצלצל הטלפון, אני מסתכל, אני רואה מספר מפלורידה, אני מרים את הטלפון על הקו אימי ברקוביץ' ואז היא אומרת, "הרב, שלום, אתה זוכר את אחי רפי?" וואו, אני זוכר אותו, הוא היה התלמיד שלי בכיתה ח'. הוא היה בפנים רגיש מאוד. אמא שלו נפטרה כשהוא היה צעיר. אבא שלו כמעט לא היה נוכח בחיים שלו. והוא היה במצב נורא קשה. הוא היה בריא וחזק, רב עם כולם, הסתכסך עם כולם. ואני מאוד ניסיתי להתקרב עליו. לא היה לו כסף אחרי זה להמשיך את הלימודים. שילמתי. אבל הוא נזרק מכל מיני מקומות, מכל מיני ישיבות אחד אחרי שני ואחרים אתהשוב אני המשכתי לנקות אבל לא הצלחתי אחרי שנים פעם האחרונה שראיתי אותו היה בחתונה של אחות שלו בקושי זיתי אותו מיל אור כזה שרשרות כבדות קעקועים בכל הגוף ורפי ניגש אליי בחיוך, אומר לי, "רבי, אני רוצה להראות לך משהו." ופתאום הוא מוריד את ה את הג'קט שלו מאור כזה של עוף אופנועים. ואני רואה כל גופו מקוקע לגמרי. אבל אני רואה חוץ מהזרוע השמאלית זה נשאר נקי. הכל מקוקע. ואז הוא אומר, "הרב, אתה זוכר את התפילין שקנית לי? על המקום הזה אין קעקוע. התחלתי לבכות. זה היה עידות שבתוך הנשמה דולק עוד ניצוץ, ניצוץ קטן. הוא אומר לי, "הרב, אתה לא יודע מה שאני עושה, ירדתי מאוד, אבל אני איתך בזה. אני איתך." זה היה הפגישה האחרונה שלי. ואז בטלפון מפלורת האחות שלו אומרת לי, "רפי התחתן לפני שנה וחצי ונולד לו בן, היא רוצה להגיד לך בשבוע שעבר היה ברית. ואז אני שואל הוא שומר תורה ומצוות? היא אומרת מאוד. לא רק זה, הוא עכשיו עסוק לבנות בית כנסת בפלורידה. ואז היא אומרת, "הרב, רציתי רק להגיד לך מילה אחת. הם קראו לתינוק זכריה והרב אומר השתתקתי זה היה שם שלי הם אומרים פשוט הם אוהבים את השם הזה אבל אני אומרת לך זה השם שלך אומר אני יושב מכונית שלי המום ביקשתי מהקדוש ברוך הוא סימן חשבתי שכל השנים אולי לא היה לא היה לזה ערך. נפלתי, נכשלתי והתשובה הגיעה. לא שקראתי איזה ספר, לא איזה שיעור, אלא בחיים של ילד. ילד שנראה עבוד, זרוע אחת נקייה ועכשיו בונה בית כנסת. ועכשיו התינוק שלו על השם שלי. לפעמים נדמה לנו שנכשלנו, שכל מה שעשינו ירד אתמיון. אבל נקודה אחת שנגענו בנשמה של יהודית יכולה לשרוד. אפילו 20 שנה שהתנתקנו, ישאר משהו נקי, זרוע השמאלית תישאר ואחרי זה הוא ממשיך הלאה. יהיו ימים שהחסרונות שלי ושל כל אחד מאיתנו עומדים מול העיניים שלנו וזה כאב אבל יש הרבה טוב ומזה אני צריך ללמוד את המסר הקדוש ברוך הוא אומר לנו אל תפסיק אם אותו רב היה נשאר רק עם מידת הדין ואומר נכשלתי מה היו מה העולם היה מפסיד השם נתן לו את המסר. יש דברים שאתה רואה, יש דברים שאתה לא רואה. והרבה פעמים אנחנו רואים את הטעות של היום, אבל אנחנו לא רואים את הפרי שכבר צומח 20 שנה. בפרשת וישלח, התורה מספרת שלפני שיעקב נפגש עם עשו ויטר יעקב לבדו ויעבוק איש אמו עד דלות השחר. כולנו יודעים מי זה היה שרו של עשו. והמדרש אומר איך הוא היה נראה שרו של עשו עם כנפיים אומר המדרש לא הוא התלבש בתוך בשר ודם דעה אחת אומרת נדמה לו כליסטים כשודד דעה שנייה אומרת שהוא נראה לא כסוחר דעה השלישית הוא נראה לא כתלמיד חכם אז יש כאן שתי שאלות גדולות דבר ראשון מה זאת אומרת ליסט או סוכה או תלמיד חכם מה זאת אומרת איך הוא היה נראה ויש לנו את הכלל אלו ואלו דברי אלוקים חיים איך אפשר לחבר אותם בדבר שני כתלמיד חכם תלמיד חכם הולך להילחם עם יעקב אבינו להרוג אותו העומק שבמדרש הזה שבא אליך שר של עשו ורוצה להרוג אותך זה היצר הרע קליפה סמ והיצר הרע לפעמים בא אליך כמו שהוא ליסתים בפירוש הוא בא תעשה את העבירה הזה תצפצף מה חשוב אתה לא כזה דתי תעשה תעשה לפעמים הוא בא אליך כסוחר מה זה סוחר הוא מכניס אותך בביזנס בעסקים אתה נהיה שקוע בעולם הגשמי בעולם הגשמי אבל לפעמים הוא בא כמו תלמיד חכם איך אומר הפרידי כרבי? הרבי הקודם היצר הרע לפעמים מתחפש עם שטריימל, עם גרביים לבנות עם מעין לארוך, עם גר תלווה. היצר הבא אליך אומר כבר שנים אתה לומד מתפלל. א איזה מחשבות זרות יש לך, איזה תאוות יש לך, אפילו אולי תאוות איסור יש לך. אתה סתם מזייף, אתה משקר את עצמך, אתה לומד תורה, לומד חסידות, מתפלל, אבל מה בראש בזמן שאתה מתפלל, איזה מחשבות יש לך? תפסיק להיות שקרן, תהיה אמיתי, תהיה מה שאתה אתה מתוועד, אומר לחיים, מדבר, מטפס למעלה, למחרת בבוקר אתה נופל, כאילו לא היה שום דבר. למה אתה שקרן וצבוע? אתה לא שייך, אתה לא שייך. ולפעמים השאיפה הגדולה הזאת של בן אדם להיות עובד השם, להיות חסית, להיות קרוב לקדוש ברוך הוא, פתאום היצר הרע אומר, זה השליה, זה לא מציאותי, אתה לא שייך לזה. וזה מה שגורם לאותו בחור אוברך להישבר. התחפוסת הזאת של תלמיד חכם. הנפש הבאמית לפעמים מעמידה לך אתגרים שאתה לא מסוגל להשיג אותם ואז היא אומרת אתה סתם אתה סתם רד מזה צא מזה מה באמת רוצה הקדוש ברוך הוא כולנו מכירים את המאמר החז"ל יגעת ומצאת תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין מה הפשט פה אנחנו רואים אנשים שלא עובדים קשה הולך ברחו מוצא אבן יהלום יקרה לא יגע ומצא אנחנו מכירים מצד השם אנשים שהולכים ועובדים ועובדים ועובדים ועובדים ואין פרנסה אז מה הפשורות אל תאמין אל תאמין מוסבר בחסידות מה הנקודה פה הפנימית מה רוצה הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם הקדוש ברוך הוא רוצה אותך את ההשקעה שלך את העבודה שלך את הלב שלך את המחשב אבות שלך, את הנשמה שלך, את העבודה שלך, את היגיעה שלך. זה הוא רוצה את היגיעה שלך. אז אם אתה אומר לא יגעת ומצאת, יש בחוש מצד תכונות הנפש הוא מתפלל והוא לא מת והוא אוהב לעשות חסד, מאוד יפה, אבל הוא לא משקיע. זה הולך אצלו אוטומט, הוא לא יכול אחרת. לא יגעת ומצאת, אל תאמין. אתה עוד לא קרוב לקדוש ברוך הוא. אתה צריך לצאת מההגבלות שלך. איך שכתוב מי שלומד 100 פעמים בזמן הגמרא שכל התורה בעל פה הייתה בעל פה היו צריכים לחזור. כל דבר נהגו לחזור 100 פעמים אומר התניה. אז מי שלומד 100 פעמים הוא עשה את ההרגל. נקרא לא עובד אלוקים. עובד אלוקים. מה זאת אומרת עובד אלוקים? עשית מעל ההרגל, מעל הנורמלי שלך, מעל התכונות נפש שלך, אז גם ה100 זה כבר עובד אלוקים. למה? רואים שלא עשית את זה בגלל שאתה עומד על הכיסא ולכן אתה גבוה. אתה יצרת את הכיסא, אתה יצרת את הלייה. גם שנפלת עצם זה שאתה יוגע, אתה משקיע ויש לך חזון ויש לך את מידת הדין ונפלת ואז בא מידת יקוק מידת הרחמים אתה אומר נפלתי אבל אני סולח לעצמי אני לא עוצר בדרך אני ממשיך הלאה גם המחשבה הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה זה חלק מהיגיע וזה מה שאנחנו אומרים באשת חיל מפרי כפיה נתה קרם מה זה מפרי כפיה מהשקעה מהשקעה מזה נותים קרם ולמי שחס ושלום נופל בעצמות ההצעה הנפלאה לפתוח את ספר התניה פרקים כו וכז שמה הוא מסביר בצורה נפלאה שעצבות מונעת מעבודת השם וגם מי שנאבה כל ימיו על ליפו ליבו למה כי כל דחייה של היצר אפילו קטנה עושה נחת רוח עצם הדרך שלך ההתמודדות שלך זה שאתה ממשיך אתה קשור לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא לא שואל אם הגעת הוא שואל אם הלכת אתה צריך ללכת אנחנו לא מודדים את החיים האם בתוצאות? האם הצלחתי לגמור את כל הש"ס? האם סיימתי? האם השגתי? התורה מלמדת שיש ערך עצום לעצם ההליכה ויגיע. כל אחד צריך להתקדם לפי התכונות והכוחות שלו. אתה לא יכול להשות את עצמך אני לא כמו השני ואני לא כמו השלישי. וזה העניין שכתוב כי שבע ייפול צדיק וקם. התורה מה היא מתארת את הצדיק? לא שהוא שהוא לא נופל, הוא נופל וקם. הקימה אצלו זה לא מקרי זה חלק מהגדרה מההגדרה של הצדיק. ואני רוצה לספר סיפור מרגש מאוד. לפני כמה שנים כבר אמרתי את זה, אבל מי ששמע את זה, כדאי לשמוע את זה עוד פעם. אני שמעתי את זה מהאישה עצמה, שם שלה מרים רודס. היא גרה היום בארץ ישראל בשנות ה-60 בשנות ההיפס היא למדה באוניברסיטה וחיפשה את האמת איפה מוצאים את האמת הודו אז היא עזבה את הבית נשאה להודו הייתה במנזרים בכל מיני גורס בכל מיני עבודה זרה למיניהם עברה את כולם ארבע שנים הייתה שמה מאחד לאחד הייתה שקועה בזה בלב ונפש. ואז אמא מתקשרת אומרת, "אבא חולה, אולי את באה לבקר?" כן, בשמחה. והיא באה בחזרה לניו יורק. חברה שלה ששומעת שנמצאת, מתקשרת אליה, אומרת לה, "את פה כן, אולי ניפגש?" "כן, "יופי." "איפה?" אז היא אומרת, "תראי, אני עכשיו באתי למכון חנה. מכון חנה זה מכון באמריקה לבנות שרוצות ללמוד על יהדות. אוקיי? אני בא אלייך. והיא באה למכון חנה. בהורים שלה, בבית שלה לא היה שום קשר ליהדות. הם לא עשו אפילו פסח כמו שצריך. אבל אז זה היה בדיוק לפני פסח. אז החברה של המכון חלה אומרת אולי את נשארת לפסח לליל הסדר. היא נשארה ליל הסדר. והרבי בא, הרבי בא לליל הסדר לראות את הבנות האלה איך שהם עושים סדר. ורבי אמר איזה שיחה קצרה והיא לא הבינה את כל מה שרבי אמר, אבל היא מאוד התרגשה. החליטה להישאר עוד יום ומאוד עוד יום ומצווה גוררת מצווה. היא עברה את כל הפסח והיא עולה לה בראש. אולי אני נשארת בבית חנה, בכל חנה. אומרת לחברה, אבל את היית בהודו, היית שמה עם כל מיני גורוס, כל מיני עבודה זרה, את צריכה תיקון, את לא יכולה ככה, את לא יכולה סתם ככה להישאר, תכתבי לרבי היא ישבה, כתבה מכתב ארוך מאוד, סיפרה לרבי את כל מה שהיא עשתה בעודו, בלי להשמיד שום דבר. שואל את הרבי אם יש לי בכלל תיקון, מה אני צריכה לעשות? האם מותר לי להישאר במכון חנה במצב הזה שלי? ואז היא הולכת מוסרת את המכתב לרב גרונר. אך זמן קצר הרב גרונר מתקשר אליה, אומר יש לי תשובה מהרבע. והיא פותחת את המכתב, את הפתק, ורואה את התשובה של הרבי. ורבי אומר ככה: מכיוון שיגעת היה בשלמות, המצאת גם יהיה בשלמות. מה העומק פה? רבי אומר, יגעת ומצאת תעמיד. רבי אומר לה, הרבי לא אומר לה עשית את הדברים האלה, השחורים האלה, אבל מה שהיה היה תתחיל עם ההתחלה. אם אני סתם אצלי במחשבה היה אם מישהו היה שואל אותי את השאלה הזאת זה הייתי אומר לו חטאת הביתה תתחיל מחדש. רבי אומר הרבה יותר עמוק. הרבי אומר. רבי אומר כאן למה נסעת להודו? למה חיפשת את הקדוש ברוך הוא? זה היה הגתה שלך. העומק לחפש את הקדוש ברוך הוא בתוך הקליפות שם היה קדושה אז הרבי אומר מכיוון שהיגת שלך היה בשלמות המציאה גם תהיה בשלמות איזה עומק איזה עומק שיתף עמו מידת הרחמים בתוך המידת הדין הוא הכניס את מידת הרחמים ולכן היום היא בארץ עושה שיעורים מפיצה יהדות כבר לא צעירה אבל אני מכיר מישהו שמכירה אותה ששכן עושה ופועלת ופועלת כל אחד מאיתנו זוכר משפטים ששמע מאבא שלו מאמא שלו ולפעמים זה חודר לנו נכנס במוח הלב והרבה פעמים זה מאיר לנו את הדרך שלנו בחיים גם אני זוכר הרבה משפטים ששמעתי מאמא ואבא והרבה פעמים ככה כ זה מתנוצץ לי בחיים וזה מאוד עוזר לי. אני רוצה לכם לספר לכם סיפור אישי מה שאבא פעם זרק לי וזה עוזר לי מאוד מאוד הרבה פעמים בחיים בכל פעם שיש לי ספק לעשות או לא לעשות והמשפט הזה נכנס בי פעם אחת אני לא זוכר אפילו בהקשר למה זה היה אבל היה לי כאן כנראה איזהס ספק לעשות או לא לעשות. אז אבא שלי, זכונו לברכה, אמר לי, את הלא יש לך. תמשיך הלאה, אולי יהיה כן. תמשיך, תנסה, אולי תצליח לקבל את הכן. המשפט הזה עזר לי מאוד. אולי באי זהדמנות אני אספר כמה סיפורים נפלאים אבל לעניינינו המסר הזה גם אם נפלת גם אם לא הצלחת גם אם טעית גם אם פגעת במישהו בלי כוונה גם אם מה שאמרת עשית תמשיך הלאה לא רק שאת הלא יש לך ואולי יהיה כן בטוח יהיה כן זה שנכשלת בטוח עכשיו תצליח אתה תלמד ד מזה ואנחנו כולנו יכולים ללמוד את זה מה מהחזון של הרבי לרבי היה חזון להגיע לכל יהודי להשפיע על כל העולם להפוך את כל העולם לדירה לקדוש ברוך הוא בתחתונים להביא את הגאולה וזה חזון שאי אפשר לתפוס את הגודל שלו ואם הרבי היה אומר אני אתחיל רק שיהיה לי שלוח עם מושלמים שיהיה כסף שיהיה מקומות שמחפשים אותם. איפה היינו היום? רבי ידע באותו נשמה להעריך כל פשייה ופשייה, כל הנחת תפילין של יהודי, אבל מצד שני את כל העולם כולו הוא רוצה להשפיע לכולם שילמדו ויגידו הפסוקים. ושליח שפותח בית חבד במקום נהדך הוא חלק מהחזון הגדול הזה. הוא הוא צד בדרך. זה החיבור הנפלא בין מידת הדין למידת הרחמים. לעולם אתה לא אומר זה מספיק, אבל לעולם אתה לא אומר זה כלום. וממש בימים האחרונים שכולנו התרגשנו לראות את הנס הנפלא הזה והמרגש של הטיסה מדובאי. ואנשים הנפלאים האלה שהצילו 174 נושאים, הם קפצו במיסור נפש, לא ידעו אם הם יצליחו, הם עשו מה שהם עשו שהם הרגישו זה הם צריכים לעשות. הם לא חשבו על שלמות אלא מה אני צריך לעשות. והדבר הזה נכון בכל דבר. יש עוד פרט חשוב מאוד בחינוך. אם אני מסתכל על הילד רק לפי הבעיות שיש לו ואני אומר לעצמי כזה הוא זה או זה אולי אתה קלטת אותו לתוך המצב הזה אולי אתה לא מסוגל לראות את ה את האדם שבו ואם אתה תסתכל על האדם שבו ותראה את תחפש את המעלות שלו אתה נותן לו כנפיים אבל אם אתה דורש אומר לו כבר עכשיו להיות את אותו אדם מושלם שאתה רואה בדמיון שלך אתה שובר אותו. אתה צריך תמיד את שתי המידות האלה, מידת הדין, לראות אותו גבוה, לחבק אותו, אבל לחבק אותו במקום שהוא עכשיו. וגם כלפי עצמנו, אדם צריך לראות את עצמו לא רק כפי שהוא היום, אלא כפי מה שהוא יכול להיות עוד שנה, עוד חמש שנים, עוד 10 שנים. אבל אסור לו לבוז לאדם שהוא מרגיש היום. גם האדם של היום יקר. הדרך יקרה גם צעד קטן הוא צד אנחנו יודעים שהתורה אומרת בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ כל אחד צריך שיהיה לו שתי תמונות תמונה של השמיים ותמונה של הארץ אל תוותר על האדם שאתה יכול להיות אבל אל תשנע את האדם שאתה היום דווקא מתוך קבלה אמיתית של המקום שאתה נמצא אתה מקבל עוצמה וכוח לגדול שהשם אומר שיתף עמו מידת הרחמים זה גם על עצמנו זה לא ויטור וקנייה זה הדרך לא אתה צריך להיות בעוצמה שלך שאתה לא קשור רק למידת הדין אז אתה נשבר מהר אתה צריך לדעת כל פעם שנפלת זה חלק מהמסע מידת הדין נותנת נותנת כיוון מידת הרחמים נותנת את הכוח להמשיך וזה בעצם כל העניין של תשובה תשובה זה חיבור בין דין לרחמים מצד אחד אתה לא בורח מעצמך אתה יודע בדיוק מה אתה יודע מה לא נכון אבל אתה לא נשאר שם אתה מאמין שאתה יכול תמיד להתחיל מחדש דין בלי רחמים מביא ליאוש רחמים בלי דין מביא לחוסר אחריות להפקרות תשובה זה אתה מכניס את שתיהם. אל תוותר על החלום שלך, על הדין שלך. תקבל את עצמך כמו שאתה. החיים הטובים באמת זה לא חיים בלי תקלות, בלי אכזבות, בלי נפילות, אבל חיים שבהם התקלה לא מנהלת אותך. המטרה היא לבנות חיים שגם שדבר משתבש אני ממשיך הלאה לבנות נפש שיודעת מה לעשות גם כשנופלים וככה זה בכל תחום שלום בית הרבה פעמים היא הבנה בין בני זוג זה לא בגלל מה שקרה אלא בגלל מה שאחד חושב שהיה אמור להיות הוא היה אמור להבין היא הייתה אמורה לדעת דעת לעשות אם היה באמת אכפת לו. כל המשפטים האלה זה הפער בין התמונה שיש לנו בשלמות לבין המציאות. חיים על פי תורה זה לא שאין לך את החזון ואת ציפייה מעצמך ומהשני. אבל הציפיה לא מבטלת את האדם כשהוא עכשיו. צריך בזוגיות את מידת הדין כדי לצמוח, אבל צריך את מידת הרחמים כדי להישאר כפי רצון השם, כשר להישאר בשלמות המשפחה. ואותו דבר בחינוך הילדים. אתה רואה את הפוטנציאל, אבל אתה רואה כמו שהוא איך שהוא יכול להיות. ואת שתיהם ביחד אתה לא מוותר אחד על השני. החילוך האמיתי אתה מחזיק אתה רואה מה שהוא יכול אבל אני אוהב אותו במקום שהוא נמצא בו עכשיו זה האחדות השם ברא את העולם מלכתחילה באופן לא מושלם כדי להשאיר מקום לאדם להיות לא שותף אם הכל היה שלם לא היה לנו עבודה החוסר מאפשר לנו לתקן להשלים החוסר זה לא פאנצ'ר, זה לא תקלה, זה הזדמנות בשבילנו לשליחות שלנו. וזה מה שאומר המרל. למה באמת חשוב לדעת שבהתחלה עלה ככה ואחרי זה הוא עשה שיתף עמו את מידת הרחמים? מה אכפת לי מה שהיה? מה אכפת לי מה עכשיו? אומר זה השאיפה של בן אדם. אתה צריך להיות בהתחלה מידת הדין, את האידיאל, את החלום אבל העולם לא יכול להתקיים הוא צריך את מידת הרחמים. אומר המהרל, משפט נפלא. זה עיקר, סוד, סדר העולם. וזה מה שאמרו לנו חז"ל. לא עליך המלכה לגמור ולא אתה בן חורים להיבטל ממנה. מצד אחד אתה לא חייב להגיע היום לשלמות. מצד שני אתה צריך להמשיך לא עליך המלכה לגמור. השם יתן לכולנו שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות מתוך שפע ברכה בכל העניינים