הלכות ספירת העומר הרב יחזקאל קרישבסקי , שנת תשפ"ד

בעזר השם נלמד אלוס ספירה סומר לא נקיף את כל ההלכות והיסודות בהלכות האלה נראה לי מוכר לציבור נתמקד ונחדד כמה פרטים בנושאים בנושאים האלה אז נתחיל עם זה שכתוב בטו שב שבוס ימוס נו מה מהמילה מימוס לומדים שצריך להיות שמוס צריך זה יהיה מושלם איך זה נהיה מושלם אז נקדים את הדבר הידוע נראה לי שמפורסם המחלו קס ה הגדולה בין הגונים בין הראשונים הין ספירה סומר זה מצווה אחת ארוכה שמתחיל מהיום הראשון ומסתיים עד אחרי 49 יום או שכל יום ויום זה מצווה לחוד אז ממילא נגיע לענינינו יש בסוף מסיימים ספירה סו בליל שוס כתוב בשולחנו רוך בסימן טוף צ ד שמחכים עם תפיל סמייר לא מתחילים את זה מוקדם דורכים את התפילה סמייר שיהיה ודיי ליילו למה כדי שיהיה את מימוס כן נראה לי שזה הלכה מפורסמת זה נמצא בתו צליק ד בשולחן ארוך למה כמו שאמרנו שצריך שזה יהיה טימוס כדי שיהיה וודאי 49 יומים שלמים אז דוחים את המירים שיהיה כבר מאוחר שיהיה ועדי לילו לכאורה זה נכון רק לפי דעס הבג לפי הדעה לפי הדעה שכל 49 יום זה מצווה אחת ארוכה אז ממילא איך עשינו את הת מימו ש חיכנו בסוף שבליל שבוז כמו שאמרנו אבל לפי שהיה רוב הראשונים שספיר סומר זה מצווה כל יום ויום לחוד איך מקיימים לשטום את הט מימוס אז מובא כמה הסברים יש את ההסבר של של הראשונים ספס בכמה מקומות ועוד שכל יום איך עושים אתזה תמיס על ידי זה שכבר מיד בתחילת הלילה סופרים את ספיר סומר שמתחילים מיד בתחילת הליל את ספיר הסו אמר אז כל יום ויום הוא נהיה מושלם יש לילה ויום יום שלם של הספיר סומר אז לכאורה ככה כמה וכמה לומדים שזה הפשט בעל תרבה אל תרב בשולחן ערוך כותב בסעיף ג כל הלילה כושר לספירה סומ שאם שוכח כולו אב לכתחילה מובחר ס בתחי הלילו מיד אחר תפיל סרבס כן מוחר לכול בתחי הלילו למה אז שהרבה לומדים לחורה שזה הפשט כי בגלל הדעה הזאת שצריך ש מימוס אז שיהיה כל יום ויום שיהיה מושלם וזה גם פשט המחבר השולח רוך שהוא כותב סעיף א' א בליל שני מתחילם ליספור רמר ואם שוכח ליספ בתחילה ס לילו אולך מסביב הכל הלילו כן אבל לכתחילה זה מתחילה זה הלילו ופש זה כמ כמו שאמרנו עכשיו זה הסיבה לכאורה ו עכשיו אבל למה באמת לא ראינו את ה אתכל את הציבור את הענה שככה מזדרזים ומיד ספיר מיד מיד אז נסביר את זה לכאורה הכוונה היא דבר ראשו בוא נך לפי הסדר בעל תראה בעצמו ביך ספיר סכן בהמשך הסימן בסמ בסעיף טז נראה לי ס אתר כותב מותר לספור כתפילה סרביס כן מותר לספור מיד אפיל לפני לפני מריב מסיים מכל מקום רוי לאג תפילה סרביס למה שתפילה סרביס ס דירו זה ודיר וספיר אינה תודר ודיר קודם ל תודר אז לכן ראוי להקדים מיירי ולפני ספס זאת אומרת בעצם כמו שמתחיל מותר לפני מיירי אבל רוי להקדים את מיירי בגלל שטויר קודם אז היו כאלה פוסקים שרצו להגיד שאחד שיש לו מינין מיירי קבוע יש לו בוא נגיד הוא מתפלל כל יום בערב יש לו כול ל ערב ב 10 וח מתפלל מערב כל יום אז אולי אצלו ספירה סו שכן יספור מיד בשעה 8 במתי שהזמן למה כי אצלו עדיין לא הזמן של מיירי הרי אפילו ה מוב בעל אכס שביחס מריב שהרי אסור לאכול לפני מיירי כן לפני מינכה לפני מיירי רבז רלא אסור לאכול אבל אחד שעושה שוימר יכול לאכול לפני מיכל לפני מירים אז אומרים האחרונים כתוב שאם אחד יש לו זמן קבוע לתפילה בוא להגיד הדוגמה הזאת אחד שיש לו זמן קבוע של ממהיר ו וחי מותר לו לאכול לפני כן ארוחת ערב למה כי זה כמו השומר יש לו את הזמן הוא לא ישכח יש את הזמן הקבוע שהוא מתפלל מאירי אז מ לפי זאת בוא נגיד בנגיע לספיר הסו עכשיו לא הזמן של מאירי מירב אצלו זה ב 10 וחצי אז אולי הבן אדם הזה שיספר ספיר סומה מיד ככה היו כאלה שאומרים למיסה ראיתי במה שמביאים גם ה מחסי צחוק וג מגריס מוישה שאומרים שלא לעשות ככה ולהתפלל תמיד מריב לפני כן וספיר סומר במנין יש את העניין על פי השלו כשאפשר לכן להתפלל תמיד מהרב לפני וגם הם מוסיפים שאם אחד יתחיל כל אחד יתחיל להתפלל פומר אז זה יגרום שישכחו עם הזמן ו קיצר זה יהיה איך אומרים נהייה בסוף יוצ סחור בהפסדו יוצ הפסדו בסורו ולכן להשאיר את זה על הזמן הקבוע של אחרי מיירי אז לקופונים אז ברור שרואים שמירב לפני ן אז אחד שיש לו את הזמן מתפלל מרי אחר כך אז פלל מר אחר כך אבל זה כן מה שכן יוצא פה לכאורה שאחד שאין לו סיבה הוא מפ מריב פעם בשמונה פעם בתע פעם ב10 לפי לפי הסידורים שיש לו אדם כזה אומר הלת רבה סעיף ג' אל תדחה תזדרז ולא תזדרז אבל להתחיל להתפלל מר מיד כשאפשר מצ מובחר ליספ בתחילה סלי לא א זה מה שאני רוצה להדגיש פה עכשיו באמת א ראיתי רב בר לווין הוא הוא מבין שכל העניין זה לא קשור לט מימוס הוא רק אומר שזה מצד זריז מקדימים למצו והוא מביא ש זה מובא אפשר להסתכל בפנים זה נמצא בטויס מנחם בחלי קטס שבחן של פסח בתשי יז הרבי ב של פסח בברגן הרבי אמר שכבר צריך לסיים את הפגן כי צריך לספור ספיר סומר לפני חסוס אז צריך כבר לקצר ולסיים את פברנגן אז מדובר פה על לפני חסוס לא מוזכר פה את העניין של קריש של אריס אולי ק קריש לפניכן בכל אופן אבל הספיר המרמ לפני ח בכל אופן העניין זה זריזים מקדימים אבל כמובן ברור שגם אם זה נגיד שזה מצד ימוס אם נגיד שזה מצד זיזים מקדימים אז שוב זה מה שאנחנו צריכים לדעת ש כשאין סיבה מיוחדת לא דוכים את ספיר סומר עכשיו א עוד משהו בנושא אני רוצה אולי אולי זה פשוט אבל אני חושב שכן כדאי לחדד גם בסעיף חובב בשולחנו ערוך רב אומר שספיר הסמ קורא אומרים מספרים לפני ולינו כן למה אז הוא כותב בסעיף חובב בק שמבדיל שב קוד תל זה אז צריך מיד אחק לפניו כספרים ספירס למה לפי שיש לנו קספירה בכל מה שאפשר ומיד שסלק התפי בקד של אחריו נו מצו ספיר סיימנו את הק הסבל מיד ל מצ ספיר וכבר לפני ולינו לספור ספירס אז נכון שאחרים לא נוהגים ככה הספרדים אומרים אחנו גם אצל הפילי אצל הרבה חסידים ספרים אחרי ולינו אז זה אומרים זה על פי קבולה שלא לא משנים לא מזיזים חלקים מהתפילה וזה פס סדר ליו מס שפע אבל אנחנו עושים כמו שכתוב בשולחן הרוך כמו שרב כותב שמיד החי קדש סקב לפני ולינו כבר ספרים ספירה סומר ולמה כמו שהוא אומר שיש לנו להקדים הספירה בכל מה שאפשר ואגב הנושא הזה באמת למה בליל שבס א אומרים את זה אומרים כן קודם מזמו לדוד ברוך הוא רק לפני ולינו אז ראיתי בזה שיש בזה עוד הסברים יש גם שתמיד אנחנו לא רוצים שיהיה שתי קדישים אנחנו בספיר סומר יש לנו גם תפילות של אחר כך וכדי שלא יהיה עוד קדיש אז לכן אומרים את זה לפני ולינו שיהיה קדיש אחד על הכל ועד כדי כך שמובא באירס חיליק שהרבי כותב שגם אלה שאומרים עושים את זה אחרי ולינו שלא יעשו פעמיים קדיש הקופונים ככה כתוב מהרבה כתוב משער הכולל שזה הסיבה שסופרים לפני ולינו אבל מה שאני רציתי להוציא מהנקודה הזאת מה שכתוב פה בסעיף חבוב שיש לנו גמ הספירה בכל מה שאפשר זה הסיבה שלפני ולינו אז לכן שוב זה מה שאני סך הכל רוצה להגיד שכשאין סיבה מישיש אנשים שאין להם מניין קבוע ואיין להם סיבות מיוחדות פעם פעלים בשמונה פעם ב-1 צריך לדעת מה שכתוב בשכון ורוך ל תר בשכון ורוך שצריך להקדים ולא לדחות את המיר שאין סיבה מיוחדת עוד דבר אחרון בנושא יש בסוף שסמ טוף צג כתוב בשכון אורך בשון אורך אל תרב שנו גים שלא לעשות מלוכ שניה נקרא את הלשון של מלוכ איך עוד נושים ואך וד נושים כל ימי הספירה משקיע חמו עד לאחר ספיר סומר רמז לוזה שנ מר שב שבוס שבוס זה מלא ש שבוס זמן הספירה משקיע סכו עד לאח שס אז זה עוד סיבה למה לא לדחות את הספיר סומ כ שאין סיבה כי אסור לעשות מלכס עד אחרי ספיר סומר כמובן ש הרבה אחורים כותבים שלא לא נהגו את המנהג הזה אבל אנחנו רבי כן כותב את המנהג הזה שולחן הרך כתוב שנהגים שלא עושים מלוחה אז נכון שלא מדובר על צריך לדעת שמדובר על מלכס רק כמו חול המוד בוא נגיד כן ש מיסדת ובישולים כל הדברים האלה ודא שאין בעיה אבל אחד שרוצה לעשות א מלאכה כבדה כמו שקוראים לזה המי ומ פסגות מלוכה אז זה לא לא כדאי לעשות לפני ספירת סומר ראיתי שאבו צצר כותב ש בכל דבר שבחול המועד יש דעה אחת שמתירה אז מותר לפני ספירה סומר אבל על כל פון כש אין דבר כזה אז לא עושים אז לכן זה עוד סיבה שלא לדחות את ספיר סומר ואגב הנושא הזה יש פה וד משהו מעניין בעלת רבה רב כותב לגבי הנשים ווסן הנושים שאינו ספרוס לא ספים ספיר סמר אפשר ששליש בלכ כל הלילו זה חומרה עצומה אז אולי זה באמת עוד סיבה שנשים כן יספרו ספירת סומר הרי מובן מובא בתחילת סטו פטס שנשים פטורות מספירה סומר למה כי זה מצס שהזמן גרומה מ שהזמן גרומה אנשים פטורות אבל כמו שר ממשיך שמוגן אברם כותב מקס מדינו סוצ חובו ומה שבר שם יכולים לברך אז נכון ששנ אומר שלא יברחו כי בסוף באמצע ספיר הם ישכחו ולכן שלאל לא יתחילו עם זה אבל לרב לא כותב כרבם כמגן אברם שאפשר לברך אז אזה גם אישה ש אז אני אומר שוב בגלל הנושא הזה של המלוכה אז גם אישה שהיא כבר לא מברכת היא כבר או שמהיום הראשון היא חרכה זכיר רק ביום השני לא בכל סיבה שהיא אז גם היא לכל לכל אישה כדאי לספור ספירה סו אומר כי אם לא אז כמו שרב אומר שאי אפשר שיש לי מלוח כל הלילו אז כדאי תמיד לספור ספיר סומר מיד מתי מתי שאפשר לנשים כדי שיכלו לעשות מלוס על כל פונן זה הנושא שדיברנו עד עכשיו ש שלא לדחות את פיר סומר כשאין סיבה נכון שלא עושים מצפ חפלפ כמו שקוראים לזה מובא בליקוטי דיבורים מה שמח בילל שה ההתוועדות לפני ספירה סומר כמובן שזה היה שמה על פי טר סיים אולי אבל הקופונים כשאין סיבה לא דוכים טוב א נעבור לנושא נוסף כן זה הנושא שאנחנו עכשיו הולכים לדבר זה משהו שנראה לי שאל טרבה יש לזה יש לו כוח בזה כמו שאומרים אל קפוני בוא נתחיל אז ככה הכתוב המנהג העולם הוא שהחזן אומר קודם את הברוס ואת הספיר ומר חרי הוא מסיים אז הציבור סופר למה החז נושא את זה יש בזה כמה סיבות דבר ראשון כדי שהציבור ידה מה מה הולכים מה הולכים לספור מובא בשולחן רוך שך הגיל זה טס אל תרבה כותב את זה בסעיף טס לכתחילה לא יבורך עד שידע איזה יו הוא מהספירה כדי שידע על מה הוא מבורך כ מתז אז לכתחילה צריך לפני הברוכה לדעת על איזה ום איזה יום הולך להיות אז ממילא זה סיבה למה שהחזן סופר לפני כן שידעו מה הולכים לספור אנשים טועים או לא בטוחים ככה כבר שמעו את החזן ויש בזה עוד סיבות כמו שלפעמים קורה שאחד אחד שאסור לו כבר לברך הוא כבר לילה ויום שכר פספס כל סיבה שהיא אז החז מוציא אותו אז לכן החז סופר לפני כולם אבל לכאורה אולי יש בזה בעיה למה כי אולי יש פה בעיה שאם שומעים אותו כבר אי אפשר לברך מה הפשט אז נסביר ידוע שמצבו הסריחו ס כבונה כן לדוגמה בשופר אם אחד סתם שיחק עם שויפ בורי ששון או שהוא לי ידע שזה ור ששון שסתם שיחק אז הוא לא יצא דח אפילו שהוא תקע למה כי מצו כונ זה נכון מצ ס אבל מצ דרבון אז אל תרב מביא מלקס גם בסימן סמ שמה שהוא כותב שמצ קונ שננו פוסקים שנ אז הוא מביא לגבי רבונו שזה מחלוק גם פה בספיר סומר נכון שזה מלוק גם בסס זה למס נוקטים כן שזה דברי סיברים ולכן כותב האל תרבה בוא נגיד את ההלכה שכולם מביאים יש שרך גם כן אחד ששואל אותו חו בסעיף יד מי שואל ח בשמוש כמה ימי הספירה בלי זהמ לו אתמול אכך וכך למה שאם במה לאים כך וכך לא יוכל עצמו זברו למה שכ וצמה שמר ה כך וכך לפי מי הוא יצא ידי חובו לפי דברי ומרים שאין צורך כבונה ש צרך כונ לאצ ולפי הדעה שמצ צריך כבונה אז הוא כבר ספר אפילו שהוא לא חשב רק רצה לענות לחבר שלו כמה היום אז הוא כבר יצא לפי הדעה הזאת ומהר כותב בסעיף הספיר בזמן הזה מדברי סופרים ויש שצו מדברי סוברים לדברי הוצ קונ כמו שסבר בספ אז לכן בגלל שאנחנו מדברים אנחנו פוסקים ביק שזה בזמן הזה רבון ויש מחלוק בדרבן אז לכן הוא כבר לא יכול לברך אם ככה איך אנחנו יכולים איך אנחנו שומעים את החזן החזן אמר אתו ספיר זומר ל אם אנחנו חושים לדעה שמצ צ כונ אז כבר אי אפשר לברך ספיר סמ אז מה הפשט במנהג י גלה וגם רגע בוא נגיד אתזה ככה בוא נחזור לנושא שעכשיו דיברנו בסעיף יד כשאחד שואל אתך ירוי מי שואל אחרו כם ממי הספירה אומר הל תרבה שכן הוא ענה לו בוא נגיד מדבר היום בלילה זה 16 כן אז אחד שואל את חבר שלו לפני מריב רובן שואל את שימן כמה ספיר סומר היום שמן עונה לו 16 היום ונה לו היום 16 אז שמן כבר לא יכול לברך כן כ כתוב בשן ה אומר הל תרבי אבל ראובן ששאל כן יכול לברך לכאורה גם ראובן לא יכול לברך הרי מת צך כבו רובן כבר שמע שמע כונה אז הוא כבר לא יכול לברך אז אומר לרבי סעיד למה רובן כן יכול לברך אומר שהשומע לא יכול לברך כבר את הברוכה אבל השול יכו לספות בברכה אף ששומה כבר סיפה כבר שמע את המספר ממש כד מכל בשו ששומה אויו בדתו לחזור ליספור אר בשביל כך הוא שומע למה הוא שואל למה הוא שומע כי הוא רוצה לדעת איזה מספר ה אני הולך לספור השול שאל איזה מספר היום למה כי הוא הולך לספור ספירה סומר אז לכן הוא כן יכול לספור למה בוא נקר את הלשון כן ש יודע בפיו של בשמי זו ה הרי אני שואל כמה היום אז אני רוצה אני לא רוצה לצת אני רצהל שומע ממך כי אני רוצה לדעת מה המספר שאני הולך לברך לבד אז אנילא אז השול כן יכול לספור אבל המשיב לא י בדוי בפירוש שהוא רוצה ל שס אחר כך אז הוא לא יכול אף אל הוא גם בל שלא בד בפירוש וו צונ כן זאת אומרת שה יש בוא נגיד את זה ככה בברי בעברית קצרה בעברית צחה יש שלוש סוגי קוונס יש דבר אחד מצוו סריס כוונ לכוון אני הולך לקיים מצווה ספירה סומ יש דבר שני אני לא חושב כלום לא לכאן ולא לכאן יש דבר שלישי אני מכוון לא לצאת ספירה סומר כן אז הל טרב כותב פה בספיר סומר לשון בסעיף יב בו נקרי ואפילו מחשב אין אני מזכ לוס בספיר זו אין זה כלום אלא אם כן מחשב אני מזכ ן שלא לצץ בו צריך כוונה הפוכה כמו שניכר לזה כן כמו שאמרנו יש מכ כמו שאמרנו מספר אחד לכוון שהוא יוצא מספר שתיים שהוא לא מכוון כלום הוא לא מכוון הוא לא כיוון לצאת ויש מספר שלוש שהוא מכוון לא לצאת כוונה הפוכה אומר אל תרבי שצריך כבונה שלא לצא צריך כבונה הפוכ הו אז לכן השול זה ששאל כמה יום הוא יכול לספוק יש לו כוון הפוכ הו אבל לכאורה בוא נחזור לשאלה אנחנו שומעים חזן ספירה סומר אולי הן פה כבו נהפוכו אז איך אפשר לברך כבר יצאתי ידי חובה גם אם אני לא רוצה גם אם אני לא חשבתי הי כזמן שאין כוונה הפוכה אז כבר אי אפשר לברך אז מה הפשט שחז כסופר כולם שומעים אותו ואחר כך מברכים לבד אז בעל זה נצא בעוד כמה מקומות אז בוא נגיד בריג בל ברכס סעיף ד כתוב שמה בסוגריים מי שנטל פרי ביודו לאוכלו וכ שפיק לבך שומ וכזו מפי אח מבורך לעצמו אין צרך לבך כן זהזה מביא זה דעה אחת ולכן יש לו שדבריהם וזורק בסוף בר לבתו זאת אומרת בוא נגיד את הדוגמה נצאים משפחה בסודה שבס בסוף הסעודה מביאים את הקומפוט כמו שקוראים לזה מביאים קומפוט ואחד עשה העץ אז השני כבר לא יכול לעשות העץ כי הוא כבר מצ צריך סקונה אנחנו חוששים שמצ צריך קונ אז הוא כבר לא יכול לברך ברוכה אז מה הפשט פה מה קורה פה איך פה פ בכס בכס כתוב שאי אפשר ופה ספיר סומר שאם אחד לא היה לו כונה הפוכה הוא כבר לא יכול לספור אז זה אז א אז בוא בוא נקשה בוא נביא עוד עוד הלכה אחת ביחס בקס השחר בסי מבוב לכאורה אל תרב סותר את עצמו בסמבו בסוף הסימן בסעיף ט מביא אל תרב ש ישנו יגים שטוב לא נכיר את הלשון קיצר ה יש קהילות יש מנהג שכל הה מנהג בכל מיני קהילות שכל אחד מברך בקס השחר בקול אחרים עונים אומן רוצים להגיע לטיש ממיינים יש כזה תורנות הראשון אומר את הבריקס השחר כל עונים לומן אחרי זה השני מברך אחרי זה השלישי וכן אלטב אומר שזה הסדר שעושים את זה והכל בסדר ואין ר עלהם כן הכל בסדר לכאורה מה קורה פה הרי אל תרבי אמר פה בס סומר שאם שמעת ואין לך כוונה הפוכה אז כבר אי אפשר לברך וגם בכס ברוס מה שקראנו בסג שברגע ששמעת מישהו שעושה את הבר ך על הקום פה אתה כבר לא יכול לברך אז איך בקצ השחר כן אפשר כן ככה שואלים הדברי נחמייה כשר היה אחיין נכד חו מסקני היה משפוחה של הל תרבה וגם לדוד כן שואלים את השאלה הזאת אז עונה הדברי נחמיה כזה שפשט הוא פשוט שכ שהסדר הוא שהולכים לברך עכשיו כמו שאמרנו החז מברך ספירה סומר כדי שנשמע איזה מספר אבל כל אחד וכס את הסידור אני עכשיו הולך לספור לבד אז פה אין בעיה שאתה שומע פה זה זה כמו כוונה הפוכה מה הכוונה הפוכה פה כמו שאמרנו בסעיף יד שזה ששואל אומר אל רבי שהוא יכול לברך למה כי אני שואל אני רוצה עכשיו ללכת לספור לבד זה הכוון ההפוך אותו דבר גם כשאני שומע את החזן ש מברך וספר ספירת סומר אני אוחז את הסידור אני עכשיו הולך לספור זה הכוון ה הפוכ הו ולכן אפשר לברך בספור ואותו דבר המנהג הזה שמובא בסי מבו בריקס השחר כל אחד הולך לברך לבד בריקס השחר אז ממילא זה המנהג שמה אז ברור שכל אחד הולך לברך לבד אז זה הכוון ההפוך הו ומביאים אותו דבר גם ב בהלל ככה נוהגים כן החז מברך על ההלל ואז כולו מברכים עוד הפעם אם אם לפי מה שלטר כותב פה בספיר הסבים גים לכאורה איך אפשר לברך כבר שמעתי את הברוכה ואם ואם אין לי כוון הפוך אז אני כבר לא יכול לברך פשט הוא שהיות וכולם הולכים עכשיו לברך על ההלל אז זה הכוון ההפוך זה זה כמו כבו הפוכ ואפשר לברך על ההלל ועל ספירה סומה כמו שאמרנו אותו דבר גם ב המוצי כן הרי אלטר אומר שאנחנו נוהגים שכל אחד מברך לבד כי חושבים שידברו ולא לא יוצאים אז כל אחד מברך המוצי לבד אז אולי גם פה אחד עשה אמוי צך כל אחד יכול לברך יצאתי ידי חובה בלי שאני ארצה ככה כתב בראשות ג לפי הדעה שמפס צריך ות כוון ושלוח ש דבריהם איך אפשר איך ככל אחד יכול לשות למוצי אז גם פה אותו דבר כל אחד יודע אני הולך עכשיו לעשות המוצי אז זה הכוון ההפוך ולכן אפשר לברך אבל מה זה כן מגיע למיסה מה ש בוא נגיד אחד לא נמצא במניין א הוא יש שטיבלך והוא מגיע לבית הכנסת ויש מניין אחר שאוחד בספירה סומר פה צריך כוונה הפוכה שאני לא רוצה לצאת דחו בספירה סומה ואם לא אז אני אקרא עוד פעם את הלש של אלטר בטו פטס סף יבז ואפילו לא יסו פרימום כלל אלא ששו מן אחוד ומן הציבור שסופרו סתם אני עובר ליד בית כנסת ולא נסכן כלל ציו יוא לא יודע שאני נמצא מאחורי הקיר לאז ציו וגם הוא לא נזק יז אלא שו לפטו לא יבורך כספ בליו למה שומע כנה ואפילו כן מה שקראנו עוד הפעם אפילו אחש אין אני מזכ צס זה לא עוזר צריך מסכ שלא צס כן זה אל תר בסעיף ביז וזה חשוב באמת אז אמרנו שוב במניין שלך אזה כמו כוון הפוכ הו ואותו דבר כמו שאמרנו כל הדוגמאות באלל במוציא שחה אבל אם לא אז ייתכן שיוצאים אז גם באמת בקומפוט באמת בסעודת שבת אז צריך שיהיה כוון הפוכ הו שאני לא רוצה לצאת חרים באמת ראיתי ש חוני אחו זמנינו שאומרים שבגלל הש רב הזה בלל רבי הזה אז כדאי לעשות הצרה לא יודע אם זה אני לא אומר את הדה שלי לא אתה לוקח אחריות אבל ככה ראיתי כמה חונים שאפשר ציר בתחילת ספיר סומר אדם יגיד בפה אני מתכוון למשך כל ספיר סומר יש לי כוונה שלא לצאת כשאני שומע ברכס ספיר סומ מאף אחד אני מתכוון שלא לצאת יש לי קבון הפוך והוא מעט עד עד לסוף מביאים לי איזה ראיות לא זוכר מ אלחס יצס כתוב שעוזר שהוא אומר שהולך לסות ה שזיר לשמו אפילו ש שזיר אתזה כמה ימים סופ שכותב ספר תיר אפילו ש לוקח לו זמן אז מספיק שהוא מכוון לשמוע מראש לפי שיטות אז גם פה שיצייר יתכן שזה עוזר בכל אופן אבל הכי טוב זה שכש כשלא מפלים במניין שלך אתה שומע מספיר ס ממקומות אחרים ועוד לא התפללת מריב צריך זה שיהיה כוונה הפוכה יש כאלה שאומרים אחרת הסבר בעל טרבי אבל זה הפשט כמו הדברי נחמיה מוד כן פקש ככה פוסק י עכשיו עוד הלכה אחת חשובה נדבר עוד על אוח בנגיע אחרי הברוכה אז אם אני עדיין בוא נגיד שתי אנשים אחד עומד ליד השני ואני סיימתי את הברוכה ועוד לא התחלתי את היים והזה לידי גם סיים אז לא לנ אומן על השני לפני ספירה סמר הרי תמיד בין ברוכה למצווה אסור להפסיק כן זה הלכה ידועה אז גם אומן אסור לענות ואם זה אומן של ברכה אחרת אז צריך לברך עוד הפעם זה נהיה אפסק וצריך ברכה חדשה אומן של אותה ברכה אז זה מחלו קס בקוף סז אל תרב לא מדבר על זה ישירות אבל יש את ה יש דס השרי תשובה שמובא ש מביאים את זה שהוא סובר ש בוא נגיד זה גם צוי באמת מה שדיברנו הדוגמה מקודם כבר שכמה עושים המוצי אז דס השרי תשובה שאם שאם אני עשיתי אמוצי בוא נגיד ראשון אחריי עוד מישהו עשה אמוצי לפני ש לא יודע עליכם משנה בוא נגיד דוגמה שני שלישי אם עונים אומן אחריהם סובר ר שוב שצריך שזה שזה נהייה אפסק וצריך עוד הפעם לברך אמוצי אז נ אני לא אמרתי שככה פוסקים כן גם המשנה בו מבי את זה בסוגריים אל תרה ב מדבר על זה בכל אופן אבל צריך דע שכמובן לכתחילה לא לענות אומן גם לא מאותו ברכה יו א טוב נגיד עוד הלכה מעניינת מובא בסעיף חוף ה סעיף חוף בעל תרב בשולחן עורך זה נמצא בסעיף חס כן טרו מס הדשן שמה יהיה אחד שהוא מסופק האם הוא ספר ספיר סמר כן אמרנו עכשיו היום בלילה זה 16 הוא ביום ה-15 הוא לא זוכר אם הוא ספר או לא יש לו סופק בוא נגיד הוא כיוון הוא בטוח כן הוא רר אבל כמובן שהוא אליו כדיבור ולא שווה כלום אבל הוא חשב על זה אבל הוא לא זוכר אם הוא ספר בלילה ביום הוא לא זוכר בכלל סופק אז אומר הדשן כן פוסק שחון הורך דרב ש בוא נקרא את הלשון אם הוא מסופק בדוב אספ בשעה לי בברו למה כיוון שיש להסתפק שמו סופ בלי אולי הוא כן ספר ספק אחד ועוד ספק ויש להסתפק גם כן שמו כמרים שכל לילה ולילה הוא מצ בפני עצמו כמו שאמרנו שרוב הראשו פוסקים שכל כל לילה ולילה זה מצווה לחוד ואזה בוזה נמצ שיש כאן ספק ספיק חמיר לא צריך ברו ספי בשר לילוס כן אז נפסק להלו שבכ ספק ספיק כן אפשר להמשיך לברך בשער הימים כ למה כי יש לו ספק ספיק ספק אם הוא בירך וגוד ספק בכלל לפי השער דות שכל יום זה כל לילה זה מצווה לבד לכר האם בספק ספיק באמת הלכה הי שמברכים אז בוא דבר ראשון כן בברוס כ שלב שלב בברוס זה כן הרי סופק ברוז וקל כן זה ידוע אם אחד יש לו ספק אם הוא בירך או לא אז הוא כבר אחר כך לא יכול לברך בדריסה בברכה סמוז שזה דריסה כזה הדוגמה שנשא בקוף צדק בקס מוזן שאחד יש לו ספק אם הברך בקס מוזן או לא אז סופק דיס לחומרה שהוא כן צריך לברך אבל שער הברוס הסוף לוקל סופק ברוס לוקל ואי אפשר לברך שוב יש את הקומנה כן מחו זה נראה לי סופר שהחוזה פעם היה לו ספק לא זוכר את הסיפור בדיוק החוזה היה לו ספק עם הוא בקדיש וס אז הוא אמר סברוס לוקל שאני לא אברך מה ועכשיו אני אוכל בלי ברוכה א אפש לפקר ברוס וקל שאני לא יהנה מהעולם בלי ברוכה וכן אברך ונראה לי שהוא רך ככה כתוב הקומנה בכל אופן אבל זה לא הפשט כן כמו ש בלר שולחנו רוך כ נוהגים ס קל אסור לברך שוב מה פה בסק סטייק זה משהו מושג חדש יש פה סקספי סופ סקספי כי אז אומר אל תראה פה בסע חופה שכן אפשר לברך אז א פה לחו רה ביחס ציצסרוג סעיף חס כותב שאחד שרוצה להתעטף אחרי השקיה יוכל לבך עליהם אז סק חובים מה מתי ושים שקיה בוא נגיד בליל קיפה כן אחד הגיע ב קיפה מאוחר לבית הכנסת הגיע באמצע קול נידרי וכבר אחרי השקיה נצא עכשיו בנש מושס אז בשוח ור כותב אל תרא ס יח שאפשר לברך ואמר ר חיים בקטי השולחן שה הסבר אותו דבר שזה סקס פקה למה ספק אחד בין השמו שסופק יום סופק לילו וגם אם זה לילו יש את הדעת הראשונית דס הראש שגם בלילה חי יצס אז לכן אומר הל תרבה שאפשר לברך אבל בסדר אל תרבה חזר בו אתר כותב בסידר אין לברך על הציצי בערב אח תחיל השקיה ש תחיל בי שמש מתחילת בימש אפשר לברך אז ר חזר ב שלא עושים ספק ספיק כדי שאפשר כדי שיוכל לברך וגם בגס התשובה כן בתני בגרסתו פרק יא ארבי כותב שמה שהקדוש ברוך הוא ודאי ולח כן נוח לי בבטוח בהשם כחוף ץ חסדו ורב לשלוח ותכף מד שקש מחילה סליח בלי שום סופק וספק ספיק בולום שהקדוש ברוך הוא סולח רב ממשיך כמו ש מבורכים בכל תפילה שלח לונו בוך שר בלח סו וקל שברו לבון כש סופק שהקדוש ברוך הוא ודאי סולח כן בכל אופן רב אומר בגר השו שגם בסקסק לא מברכים כן כמו שהוא פסק בסדר ססס אז מה קרה פה בספיר סמר שבספק ספיקה כן אפשר לברך אז צריך לדעת מה שכתוב בת מס דשם בפנים כן הוא מקור הדין הוא אומר שבספר סומ יש לזה צעד רס הי אמרנו מקודם שיש דעות שגם בזמן הזה ספירה סס אז היות ויש פה צד ס בכזה ספק ספייקה כן מברכים זה דבר אחד ועוד החונים אומרים שגם בסקסק אצ בוא נגיד סתם נגיד אתזה בסוגריים לא רוצה לבלבל מדי אמרנו מקודם ש כן אבל מה יהיה בספק ספק למשל למשל אחד אכל כזית לחם סע מוץ אכל כזית לחם והוא לא סבע מהלחם אבל הוא סבע משאר דברים אחרי זה הוא אכל דגים בשר גם צסו והוא שבע חרי זה הוא לא זוכר אם הוא בירך הכור זה גם ספיק ספייקה ושמה הפוסקים החונים שלא מברכים זה גם קצ אז אומרים ש ספיר כמו שאמרנו מקודם ספיר ומר לפי רוב הראשונים זה מצווה על כל לילה ולילה אז דווקא בכזה ססק מברכים אז למה הזה שורה התחתונה רק פה בספיר סומר נאמר הכלל שגם בספק ספיק מברכים בהמשך הימים כמו ש פוסק בסעיף חופ אז דוגמה אחת מה שכתוב חוך אחד שיש לו ספק ם הספר הוא לא זוכר ויש דוגמה נוספת שאחים אומרים מה הדין אחד לאפ לא בלילה וגם ביום הוא שכח פ מנחה והוא נזכר פתאום בבן הש רבע שעה אחרי השקיע דקות אחרי ה אויי ו לא ספרתי עכשיו נמצאים ב הולך להיות 16 הולכים להתפלל מהר עוד כמה דקות עכשיו זה בן השמ רבע שעה אחרי השקיה אז הוא עדיין אז שיגיד עכשיו בבן השמוש שיגיד היום י יים כןכן שגד את כל הספירה ואחר כך בלילה הוא יכול לברך ובשעה כ להמשיך לברך ולהגיד ברוחם ש למה אותו דבר סקס קה כמו שלר בטיס כן הרי בשמו שזה סופק יום סופק לילו וגם לצד שזה לילו אז בספיר סו אז אנחנו אמרנו שרוב ראשונים פוסקים שכל לילה לילה זה מצווה אז פה בספק ספייקס פוסקל טרבה שאפשר בשאר הימים להמשיך ולברך בשער היומי עכשיו טוב רק נגיד אולי עוד כמה הלכות גע לספירה עצמה א דבר דבר ראשון צריך לדעת על מה שדיברנו עכשיו שאחד שהוא מכל סיבה שהיא לא ספר לא בלילה לא ביום כן זה הרי פשוט לא ר דברים פשוטים כן אחד ש בלילה סופרים ב ברוכה כל הלילה כמו שיקרה לנו מקודם אחד ששכח בלילה אז ביום סופרים בלי ברוכה בגלל שזה מחלוקת רישונים אז ספרים היום בלי ברוכה אבל אם עבר גם היום עבר הלילה והיום והבין מו שוא נזכר רק למחרת אז ההלכה היא שהוא כבר כמו כותב כן בסעיף ח ד שכבר אי אפשר לספור בשער הימים עעם ברוכה אדבר ראשון אני רוצה להגיד שכן יש כאלה שאומרים שסר נבלר זה לא להלוך כן רבי סרן נבלר מוב זה מובע מונ ש מביא את זה רבי סר נבלר ש שהוא היה שמש ככה קבל בידו שגם את אחד שהחסיר לילה ויום אז הוא יכול להמשיך בשאר הימים לספור עם ברוח שככה פוסקים שאר הראשונים אבל כן אנחנו אין לנו אחרי הרבי כלום הרבי חזר כמה פעמים על זה בסיס סיכס חילק א' עמוד 270 בחלק חס עמוד 254 רס נחם ווד עמוד 64 קיצר חזר זה כמה פעמים לא כמו שהוא אמר רק שכמו שכתוב בשח ורוך כמו שלר קד בשולחן רוך שאם אחד החסיר לילה ויום שאר הימים כבר לא סופרים עם ברוכה יש יש את ה כן יש את ב חסידים אחרים מובא שפרד מעיד ש היה קבול בידו בשם הצן זרוב שככה הורה על אוח למיס יש אחד שהחסיר לילה ויום ממשיך בשעה ימים עם ברוכה אבל שוב כמו שאמרתי כמו שכתוב בשולחנו ורוך על תרבי הרבי חזר על זה כמה פעמים שאם כבר עבר לילה ויום כבר שעה ימים לא ספרים עם ברוכה אבל צריך לדעת צת להגיד שצריך להמשיך לספור יש כאלה שחושבים אם כבר סלטי או שה בשוגג א במזיד או בוא נגיד אפילו לפעמים קור שוגג אחד היה עבר טיפול רפואי הוא היה מורדם כמה ימים או שכל סיבה שלא תהיה לא חשוב מה הסיבה שקרה הוא כבר שרה ימים סופר בלי ברוכה הוא צריך להמשיך ולספור כן כתוב ולשולחן ערוך שלרבי שולחן ערוך שצריך יספה בלי ברוכה וכמו שאמרנו כבר כמה פעמים זה פשוט הרי לפי הרבה ראשונים כל יום ויום זה מצווה לעצמו למה להפסיד את זה וזה מצווה לכל אחד ואחד גם אם קרא מקרה אז ברוח הוא צריך לשמוע ממישהו אחר לכתחילה אבל בכל מקרה צריך להמשיך ולספור אה יו עוד הלכה עוד הלכה שזה רלוונטי שיש פה נפק מינה של הלד רבה והמשנה ברורה ויש כאלה שאומרים רבנים אחרים אחרת אז צריכים לדעת את זה באמת מה הדין אחד שאמר הזכרנו מקודם את ההלכה סעיף ד על תרב יש ל רגם שאחד שכבר בטעות אמר מישהו שהחבר שלו שאל אותו מה ספרים היום והוא הנה היום 16 אז הוא כבר לא יכול לספור עם ברוכת צריך לספור אחר כך אבל בלי ברוכת כן אז דבר ראשון כן זה אולי מפורסם שגם אם הוא לא אמר לו אימר אז ברור שהוא כבר לא יכול לספור לאמ בכלל לא מעכב לא לאמ בומר בזה מפרש בערבי שחור שלא מעכב גם במחה בכלל לא כתב את זה המכב בסעיף א' לא מביא את זה הרמו מכניס את המילים במר החב לא מזכיר בכלל רק אומר היום כך וכך שאם שבוע הוא לא מסכים בכלל את ה ברור שזה לא מעכב אז לכן אם הוא כבר אמר היום 16 הוא כבר לא יכול לספור כן צריך להגיד היום אם הוא אמר בלי היום ארמ שהוא כן יכול לברך אבל אם הוא אמר היום 16 אחד שאת כמה מספרים היום היום 16 הוא כבר לא יכול לספור אז יש ב נפק מינה בין המשנה ברורה לאלתר א לפי המשנה ברורה כל ההלכה הזאת נכון רק עד שבעד רק בשש ימים הראשונים בשש ימים הראשונים אחד ששאל אותו כמה סים אמר לו היום שש אז הוא כבר לא יכול לספור אבל מהיום השביעי ולך שכבר אומרים שהם שבוע החוד ח כן כבר וים גם את השבועות אז הוא פוסק כמו כמו אורבה שניה בוא נ א אני אמצא את זה מלמעלה מהר א כן הדס משו ש בספקות חוף בייז וגם בשאר הציון חוף חס הוא מעריך בזה וא פוסק כמו אלי הורבה יש לו גם צירוף של גרו שכל הדבר הזה נכון רק עד שש ימים שם ואלך כל שהוא אמר חד נה לו כו נגיד היום אומרים 16 הוא רק נה לו היום 16 הוא כן יכול לספור עם ברוכה ככה הוא פוסק אבל אל תר ולא חילק וכמו הפי חודש פוסק שגם בשאר הימים כן כמו שכולם יודעים שלא אומרים היום לק בומר ברגע שהוא חבר שלו אומר אומר לפני מיירי וליל בומר היום לק בומר אפילו שהוא לא אמר שבועות הוא כבר לא יכול לברך כן זה הפש סלטר בפ חודש ולכן אני אומר את זה כי המשנה ברו פוסק רבי שכן אפשר לברך וזה גם רלוונטי לפעמים בלילה הראשון כן יש כאלה יש כאלה שרוצים לחמם את הילדים את הבחורים לפני ש נו היום היום הראשון של הספיר תחיים לספור אמרת היום היום הראשון אתה כבר לא יכול לברך כן ועוד דבר שגם הם עונים בשפות אחרות כ אני חושב שזה פשוט ר לכן א אומר את זה בקצרה כן יוצאים בכל שפה זה זה לכל הדעות ולכן יצא מזה גם כולה וגם חו גם שהוא יוצא יוצאים בכל שפה וגם שאם הוא ענה שפה אחרת א לא משנה אז כבר אי אפשר לספור י טוב יש עוד הרבה הלכות אבל נראה לי שתיק אמרתי וכן אנחנו באמת סופרים כל יום ויום וכל יום ויום עם ברוכה זה מצווה זה מצווה כל יום זה זה כמו שהחינוך אומר כן שור ש המצווה זה ש אנחנו מתכוננים לספירה סומר זה מצווה שבדיבור כן רוב המצוות יש לנו ברוכה ואחכ יש לנו את המצווה אבל זה המצווה עצמה זה הברוכה אצל מקומות אחרים זה הולך קולוס ברוקים אבל הנקודה זה לא קולוס ורווקים הנקודה היא ש בעצם אנחנו צריכ להתכונן כל יום ויום אח מתכוננים ור הזה אז לפחות בשס הברוכה נכון ש תחברו בש המצווה לזכור שספרים ומתקדמים לקראת השם שנזכה באמת לעשות את הכל על פי התרו